אפילו יעקב אגם יודע: העיצוב הצעקני לא השאיר לקובי מרימי סיכוי - דעות תרבות - הארץ
קצרי רוח

אפילו יעקב אגם יודע: העיצוב הצעקני לא השאיר לקובי מרימי סיכוי

האירוויזיון מעולם לא נודע באיפוק חזותי, אך התחרות השנה חצתה את גבול הטעם הטוב. בשביל מה מרימי המאופק והצנוע היה צריך להבת אש מעל הבמה?

יעקב אגם
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
קובי מרימי בגמר האירוויזיון בתל אביב. מופע אור־קולי תוקפני ופולחניצילום: Sebastian Scheiner/אי־פי
יעקב אגם

צורות הביטוי והתקשורת הדומיננטיות של בני האנוש עוברות דרך העיניים, האוזניים והפה. איברים אלה מבטאים אופני תקשורת רוחניים ומתווכים עבורנו ספיגה של תחומי תרבות ואמנות שונים, ובמערכת יחסי הגומלין ההרמונית שביניהם מתקיים באופן תדיר מתח תקשורתי. אך מה קורה במצב של חוסר איזון, כפי שחזינו בו באירוויזיון בתל אביב?

אני מאמין גדול בנקודות חיבור רב־תחומיות בין תמונה לקול, כשלאחרונה אף הצגתי יצירה חדשה מסוג זו במוזיאון אגם בראשל"צ; חיבור מסוג זה, כל עוד הוא מבוצע נכון — כלומר באופן מקורי, נועז ופורץ דרך — אמור לרתק אותנו ולספק עבורנו חוויה רב־חושית מתפרצת. לפיכך, איני שותף לדעת הרוב, שככל הנראה סבור שהביצועים הבימתיים באירוויזיון נחלו הצלחה כבירה.

ההופעה של מרימי. מבצע מוכשר

למרות ההפקה החד־פעמית המושקעת והמהוקצעת של האירוע בכללותו, כאמן חזותי ותיק קיבלתי רושם פרטני שונה לחלוטין. מורשתה ההיסטורית של תחרות האירוויזיון אמנם מעולם לא היתה איפוק חזותי, אולם לתחושתי השנה דבר זה הוקצן מדי, מעבר לגבול הטעם הסביר והנכון. ברבים מהביצועים מצאתי תצוגה חזותית חזקה מדי ומחוסרת חן, מעין תיכנות דורסני ואלים של רשמים טכנולוגיים צעקניים. אלה יצרו גירוי חושים ויזואלי מוגזם, שאינו עמד באותם יחסי גומלין הרמוניים שבין העיניים לפה והאוזניים.

במציאות שלנו קיימת כבר מספיק אלימות, ואנו כמהים לעדנה ולאמנות של הנשימה והנשמה. בספר שמות כתוב על מעמד הר סיני: "וכל העם רואים את הקולות". אז בסדר, ראינו היטב את הקולות החזותיים, אבל הם עצמם כמעט לא ראו את הקולות האחרים. באירוע שהוא לפני הכל תחרות מוזיקלית, היה ראוי למקד את מרב הקשב בשירים עצמם. במאבק הסמוי הזה על הבמה התחרותית של האירוויזיון, לרגע לא היה ספק מי מביניהם ינצח — התצוגה החזותית והטכנולוגית שהתבלטה במוגזמותה. לבסוף, בשעת קבלת התוצאות, ליוותה אותי תחושה צורמת שסביר שחלק ניכר מהאמנים, בהתאם לניקוד שהשיגו, נפגעו מכך עמוקות. בין הבולטים מביניהם היה הנציג הישראלי שובה הלב, קובי מרימי.

המזרקה שעיצב יעקב אגם בכיכר דיזנגוף בתל אביב
המזרקה שעיצב יעקב אגם בכיכר דיזנגוף בתל אביבצילום: תומר אפלבאום

לבו של מרימי נמצא במקום הנכון וכך גם היה הביצוע הקולי המרגש שלו. הוא לא צרח ולא דיקלם, אלא פשוט הדגים לכולנו בכל הברה ותו שהפיק, כיצד בזכות יושרה אמנותית ומקצועית נראה אותו איזון נכון וכן שבין הנשמה לנשימה. החזותיות המעודנת של מרימי והמראה הנגיש שלו, לצד סגנון השיר "Home", שידרו צניעות ומינימליסטיות. לכן לא נראה שהוא האיש הנכון לבסס עליו שימוש חזותי מגלומני. גירוי החושים הקיצוני שמסביבו רמס את מעלותיו. הצורות והקווים הגיאומטריים שהוצגו בהופעתו היו חזקים ומהדהדים מדי ולא נתנו את הכבוד הראוי למבצע המוכשר. המופע האור־קולי שהקיף אותו היה מיותר. על מסכי ענק חזינו בדמותו המוכפלת בצורה תוקפנית ופולחנית, כאשר היה נחוץ להדגיש דווקא את פולחן הקול. וכמובן לא חשבתם שאוכל להתעלם מלהבת האש שבערה מעל הבמה ברגע השיא של השיר — שהיתה מוקצנת למדי (ואת זה כזכור, טוען האדם האחרון כנראה שתהיה לו דעה קדומה נגד יצירה המשלבת אש). תצוגה כוללת זו לא עבדה כהלכה ולו לרגע, כשלא היה כל קשר הרמוני סביר בין הבלדה ששמענו מפיו של מרימי ושמעו אוזנינו — להלן הנשימה של הנשמה — לבין מה שחזו עינינו.

דאנקן לורנס באירוויזיון. הפקה שנתנה כבוד לפסנתרקרדיט: Eurovision Song Contest

עדנתו של מרימי נרמסה על הבמה על ידי אפקטים טכנולוגיים שזרים לביצוע שלו, וכך הוא הידרדר בדירוג הסופי עד למקום ה–23. בפועל מדובר בזמר שמגיש אמירה אינטימית, שאם היו מעניקים לו את מרב החיזוקים ההפקתיים הנכונים, היה עשוי לסיים את התחרות במקום מכובד הרבה יותר.

כל זה עמד בניגוד מוחלט למנצחי השנתיים האחרונות: דאנקן לורנס ונטע ברזילי. הזמר ההולנדי הנהדר ביצע גם הוא בלדה על הבמה בתל אביב, אך עשה זאת לבדו במסגרת הפקה בימתית נכונה שהיתה בגדר היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. הוא שידר החוצה בעדינות את אותה המינימליסטיות המתבקשת שהעניקה לו ולפסנתר את מרכז הבמה ותשומת הלב, ללא אפקטים מוקצנים ומיותרים ומופע אורקולי מוחצן. משם, נסללה לו הדרך בקלות כדי לגרוף את כל הקופה. לגבי הזמרת הישראלית הכובשת, היא שיחקה אשתקד בתחרות דמות בימתית שהתכתבה בקונטקסט נכון והרמוני עם שיר הפופ הקצבי אותו ביצעה, על מסריו המהדהדים. בניגוד אליהם, למרימי עדין הנפש לא היה שמץ של סיכוי להתמודד בקרב הבימתי מול כוחות חזקים ממנו בהרבה — ואיני מתכוון בכך למתחרים האחרים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ