שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אריאנה מלמד
אריאנה מלמד
ירון לונדון וגאולה אבן־סער, אתמול. צמודים מדי, כאילו נדחפים בכוח למרחב האישי של הזולת
ירון לונדון וגאולה אבן־סער, אתמול. צמודים מדי, כאילו נדחפים בכוח למרחב האישי של הזולתצילום: כאן 11
אריאנה מלמד
אריאנה מלמד

הייתי אמורה להיות אתמול באולפן של "גאולה ולונדון" כדי לדבר על הטרדות מיניות. ב–10:30 התקשרה ג'יין מההפקה, נעניתי בשמחה, סיכמנו פרטים, ולקראת 12:00 הודיעה ש"האייטם נדחה". כך אירע שצפיתי מהבית בלונדון מתרברב בפני גאולה אבן על עבירה של תקיפה מינית שביצע לפני שני עשורים בערך. כן, לחפון שד של אשה במעלית ללא הסכמתה — זו היתה עבירה פלילית גם אז. לו הוגש נגדו אז כתב אישום, המדינה היתה יכולה לבחור באחת משתי עבירות, תקיפה או מעשה מגונה. בשתיהן היה מורשע. שתיהן נושאות עונשי מאסר.

לולא נדחה האייטם, והיה מזדמן לי לשבת באולפן בשידור החי שבו לונדון התרברב כך, הייתי מנתקת את המיקרופון הזעיר ויוצאת מהאולפן במחאה, לא לפני שהייתי אומרת שמבחינתי הוא עבריין מין ושאני לא מוכנה לשבת מרצוני במחיצתם של כאלה. כיוון שהאייטם נדחה, כל מה שנותר לי לעשות הוא לצעוק לעבר מסך הטלוויזיה. ככל שהשעות נוקפות ומתגלה התנהלות מאוד בעייתית ב"כאן 11" ובנורמות השידור הציבורי, גובר הרצון לצעוק.

גבולות המסך הביתי הם גבולות הלגיטימיות החברתית. לא מקללים בשידור הציבורי, לא יורקים, לא מחטטים באף בשידור, לא מתערטלים ומשתדלים מאוד להימנע מסנוקרת לפרצופו של מרואיין. כבר חמישה עשורים נושם לונדון אוויר אולפנים ממוזג והוא הפנים את הכללים היטב. הוא גם יודע לחולל פרובוקציות זעירות פה ושם, כמבוגר לא אחראי ושלוח לשון. אבל כל אלה מתגמדים לעומת העובדות ששטח באולפן — וחוסר רצונו המובהק להבין את משמעותן.

לא, הוא לא מבין שעבר עבירה פלילית. הבוקר אף הסביר בשיחת רדיו שאינו מתנצל על מעשיו, וכי כיום לא היה חופן שד במעלית, מפני ש"אשה חזקה וחסונה שהולכת לפילאטיס היתה מחטיפה לי אגרוף בסנטר". כלומר, גם כיום, לדעתו, לחפון שד של אשה במעלית הוא מעשה ראוי ולגיטימי, רק שהיה נתקל בתגובה אלימה של בריונית, ולכן הוא פוחד לעשותו. מעבר לבורותו הגמורה באשר למשמעות של מעשיו, תמונת העולם המתגלה מן הדברים מפחידה.

כי — על פי סיפורו — האשה במעלית שנגעה בכרסו והעירה הערה שמנופובית בסך הכל באה על עונשה בתגובה ספונטנית והולמת. על פי השקפתו, אין הבדל בין מחווה וולגרית מצויה של ישראלים, שנדמה להם כי ידוענים הם רכוש הכלל ומותר לגעת בהם בפמיליאריות כי הם גרים בסלון הביתי על המסך, לבין תקיפה מינית שנועדה לבזות אישה, לחתור תחת ביטחונה האישי במרחב ולעשות באברי המין המשניים שלה — שדיים מוגדרים ככאלה במינוח הקליני — כבשלו: והכל מתוך תודעה דפוקה, מסוכנת, שמותר. לו ולגברים אחרים. ולגברים בכלל, וכלפי נשים בכלל.

MeToo# לאן? כינסנו את הכותבות הבכירות שלנו לדיון. האזינו לפודקסט:

מקורות התודעה הדפוקה מצויים בתרבות האונס, שלמרות הישגיה העצומים של המהפכה הפמיניסטית — היא עדיין כאן. כשהתפוצצה פרשת סילבן שלום, כפר לונדון בזכותה של אשה להתלונן באיחור על אקט קשה של הטרדה מינית שיוחס לשר ("אז מה אם הוא ביקש ממנה למצוץ לו"). כשהתראיין ליורם יובל על האוטוביוגרפיה שלו, "לו הייתי פיראט", ראה ב"ביזה" של "נשים יפות" חלק מחלומו של כל ילד בהיותו גבר. עוד לפני כן שיתף את הציבור בהזיות אונס, בטרנסופוביה, וכל זה לא הצדיק בעיני את היעלמותו מן המסך. עד כה לונדון סימן את עצמו כקריקטורה של ההגמון הפטריארכלי הנושן, שאינו יודע להבחין בין אגדות פורנו לבין מציאות חיים שמשתנה, להוותו, לנגד עיניו. כל זה ראוי לגינוי או לרחמים, אבל אמש הוא סימן את עצמו, מרצונו, כעבריין מין. זה הגבול שמעבר לו אדם לא ראוי להימצא על מסך ציבורי.

ולכן, משום שהמסך הביתי מסמן את הלגיטימיות, בכל שנייה שימשיך לשדר ב"כאן 11", פרצופו של לונדון הופך לאייקון ראוי ולגיטימי המייצג תרבות של ביזוי נשים, החפצתן והשפלתן — תוך כדי התרברבות. ובכל שנייה שתאגיד השידור הציבורי יאפשר לו להמשיך לשדר, התאגיד מגלה את דעתו: עיתונאים לועגים לראש הממשלה? לא לגיטימי. השעיה לדב גילהר, נזיפה למוטי גילת. ירון לונדון טרם הושעה. כל עוד לא הושעה, ברור שבתאגיד השידור מותר ללונדון להתהדר בעבירת מין, ומותר לצופים להנהן בהסכמה. כי אם לו מותר — למה לא להם?

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ