משה גלעד
משה גלעד
תיירת מצטלמת עם טיגריס בחווה בתאילנד. "בילוי" לתיירים ועינוי לבעלי החיים
תיירת מצטלמת עם טיגריס בחווה בתאילנד. "בילוי" לתיירים ועינוי לבעלי החייםצילום: Roberta Taylor
משה גלעד
משה גלעד

חוות "נמואנג ספארי" פארק באי קו־סאמוי בתאילנד מציעה לתיירים מגוון בידור שאפשר למצוא באתרים רבים במדינה. מנהלי האתר מזמינים את הלקוחות לרכוב על פילים, לצפות בפעלולים שעושים פילים מאולפים, להתבונן בהיאבקות של מאלפים עם קרוקודילים, להתרשם מקופים מאולפים והשיא — להצטלם עם טיגריס שפסים שחורים ונאים מעטרים את פרוותו. באתר של הפארק כתוב כך: "אל תחמיצו את ההזדמנות להצטלם עם הטיגריס שלנו. תוכלו לשבת איתו ולזכות בצילומים של החיים שלכם". כל החבילה הזו, "בילוי" לתיירים ועינוי לבעלי החיים, שנמשכת ארבע שעות, עולה 1,400 באט בלבד (160 שקל לאדם).

בשבוע שעבר נשך הטיגריס של נמואנג ספארי פארק פעוט ישראלי בן שנתיים. "ירדנו מטיול הפילים. הוא הביא לנו כרטיס לנמרים כביכול, ללכת לראות את הנמרים", תיארה אמו של הפעוט את האירוע הקשה באתר מאקו. "עמדנו בשביל, הם פתחו את הדלת שהיינו אמורים להיות בה, להיכנס לשם — והוא פשוט קפץ ורץ בשביל שאני הייתי בו והילד שלי היה בו, הוא עבר לי בין הרגליים והעיף אותו, הפיל אותו וממש קפץ עליו, על כל הגוף, תפס אותו עד שמישהו שחרר אותו".

תיירת עם טיגריס בתאילנד. החיות מסוממות כדי שייראו "נחמדות"
תיירת עם טיגריס בתאילנד. החיות מסוממות כדי שייראו "נחמדות"צילום: Cait Stewart

הלב כמובן נכמר על הפעוט שננשך, ואפשר להבין את בני משפחתו המזועזעים, אבל באמת שאין שום טעם לבוא בטענות לטיגריס. חיות בר לא אמורות להשתתף במופע בידור. התעשייה הזו, שגורמת נזקים אדירים מכל בחינה אפשרית, צריכה לעבור מן העולם ומהר ככל האפשר ולא רק בתאילנד. התעללות בבעלי חיים לא אמורה להיות חלק מן החוויה התיירותית.

תיירות באשר היא גורמת נזק, כל נסיעה שלנו מזיקה לסביבה הטבעית. כל ביקור ביער, כל בית מלון שנבנה — מזיקים לטבע ולסביבה. ובכל זאת, בכל הנוגע לענף התיירות שבו מעורבים בעלי חיים — הזמן לומר די. התיירים שמגיעים להשתעשע מחיות הבר פשוט לוקים בעיוורון. משום מה נדמה להם שאלה חיות "חמודות" ושאנחנו, התיירים, מביאים להן תועלת כי ליטפנו אותן. ההיפך הוא הנכון – אנחנו הורסים להן את החיים.

תיירות רוכבות על פיל בסרי לנקה. העיקר שתצא תמונה יפה לאינסטגרם
תיירות רוכבות על פיל בסרי לנקה. העיקר שתצא תמונה יפה לאינסטגרםצילום: REUTERS

כל אחד ואחד מההיבטים של תעשיית ה"בידור" הזו גורם נזק אדיר: תנאי הכליאה הנוראיים, תנאי המחיה והאוכל העלובים, תהליך האילוף הקשה והכואב, העובדה שמסממים את חיות הבר כדי שיהיו "נחמדות" לתיירים ויצטלמו יפה לאינסטגרם. אין סיפורים שמחים בהקשר הזה. רק טרגדיות. אין כאן אריות חייכניים כמו ב"מלך האריות". אין פילים טובי לב שאוהבים שילדים רוכבים על גבם. יש רק כאב, סבל והעמדת פנים מחויכת כדי לזכות בפרס או בתשלום.

המצטלמים סבורים באופן אבסורדי שהתמונה שבה הם יושבים ומחייכים בחריקת שיניים לצידו של אריה או על גב פיל, מוכיחה שהם אוהבי טבע, אמיצים ושוחרי הרפתקאות. בדיוק ההיפך הוא הנכון. התמונה הזו מוכיחה שהם פחדנים, שונאי חיות בר. מוטב שיתרחקו מהטבע ויסתגרו בביתם.

ללטף גורי אריות

רשימת המופעים אינה מסתכמת כמובן ברכיבה על פילים וסלפי עם טיגריסים בתאילנד. בדרום אפריקה מציעים בחוות רבת ללטף גורי אריות תמורת סכומים דומים (60 דולר). מה שלא מספרים לתיירים הוא שהגורים האלה כבר לא יוכלו לעולם לשוב אל הטבע. מגע אנושי הופך אותם לנידונים למוות. ברוב החוות האלה בדרום אפריקה ימכרו אותם לאחר שלוש שנים כמטרת ציד במתחם סגור. 6,000 אריות כלואים היום בדרום אפריקה כדי לשמש בעתיד כמטרות ציד לתיירים עשירים. מחיר ציד אריה במסגרת כזו הוא 30 אלף דולר. המשחק מכור, לאריה אין סיכוי להימלט. כל תייר ששילם כדי ללטף גור אריה הוא חבר ביחידת התליינים שלו.

הבעיה החריפה במיוחד בשנים האחרונות, כאשר ענף התיירות כולו התקבל לעבודה במחלקת הצילום. צילום תמונה שמעוררת התפעלות ברשתות החברתיות נהפכה למטרה מרכזית בכל טיול ובכל חוויה תיירותית. אנחנו נוסעים כדי לצלם, וככל שהתמונה מרעישה יותר – יש סיכוי שהיא תמשוך יותר תשומת לב ותגרוף יותר לייקים. הצלחת הטיול נמדדת בשאלה כמה אנשים לחצו על הבוהן האימתנית או על הלב האדום והפועם שלמענו נסענו.

השורש ההיסטורי של הבעיה טמון בתחום רחב הרבה יותר, שאפשר רק להזכיר כאן; האם יש עליונות לבני האדם על בעלי החיים והאם יש זכויות לבעלי חיים שתקפות אל מול זכויות בני האנוש? מה הופך התנהגות אנושית להתעללות? האם קשירת חיית בר בשרשרת במשך שעות רבות ללא אוכל ומים זו התעללות? האם כוויות מכוונות על רגלי דובים כדי ללמד אותם לרקוד היא התעללות? (כן וכן).

אחד ממשתתפי הסרט המצוין "אריות הדם" שעוסק בדיוק בנושא זה, הסביר זאת כך: "רבים מאלה שעוסקים בגידול אריות בחוות הם יוצאי תקופת האפרטהייד. אלה אנשים שלא רחשו מעולם כבוד לזכויות אדם ועכשיו אנחנו דורשים מהם לבצע זינוק אדיר ולכבד זכויות של בעלי חיים. זה לא עולה בכלל על דעתם. יתכן שהגידול של אריות בחוות והעיסוק בציד במתחם מוגבל היא תוצאה של התקופה הזו בהיסטוריה שלנו". זה תקף כמובן לדרום אפריקה, לא לישראל.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ