העלמת ה"פרחה" מהקאבר של אנה זק היא עוול ליורשות התואר האמיתיות - נשים רוסיות

תרצה או לא תרצה, אנה זק, עם צל המבטא על שפתיה ומוסר העבודה הגבוה, היא זו שנופלת בול לסטריאוטיפ ה"פרחה". בחיים היא עומדת על שלה, עם הלקה, הליפסטיק ושאר קאק־דילה. בפסטיגל, לעומת זאת, מצפים שתהיה יפה, ותשתוק

ליזה רוזובסקי
ליזה רוזובסקי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אנה זק בקליפ ל"שיר הפרחה". לקחו לה את הדימוי, על כל המשתמע ממנו
אנה זק בקליפ ל"שיר הפרחה". לקחו לה את הדימוי, על כל המשתמע ממנוצילום: צילום מסך מתוך העמוד הרשמי של הפסטיגל
ליזה רוזובסקי
ליזה רוזובסקי

הבת שלי, בת 9, מעריצה את אנה זק. גם אחרי שנה וחצי בנכר, הרחק מישראל, היא לא שוכחת את אלילת הטיק־טוק והאינסטוש תכולת העיניים. אסתכן בניחוש שאחת הסיבות לחיבתה המיוחדת לזק (שמנצחת אפילו בהשוואה לנועה קירל) היא מוצאה. רחל, שנולדה בארץ אבל מדברת איתנו רוסית, נוהגת להזכיר בגאווה מסוימת שגם אנה זק מדברת רוסית. ההיכרות המוקדמת שלי עם זק היא שגרמה לי ללחוץ על הסרטון עם ביצוע הקאבר שלה ל"שיר הפרחה", עוד לפני שהבנתי את גודל הסערה שעורר כשיצא לאוויר כשהוא אינו כולל כלל את המלה "פרחה".

אודה ולא אבוש, איני חסידה של המוזיקה של זק. גם הלוק המושלם־מדי שלה מעורר בי רגשות מעורבים. לכן לא הופתעתי לרעה מהסרטון. הוא תאם את הציפיות: תלבושות מאולצות, סאונד פלסטיק ומבט חלול אל המצלמה. ה"או־או־או" שהחליף בגרסה החדשה את "אני פרחה" רק הוסיף לתחושת הריקנות.

"בא לי לרקוד", הגלגול הנוכחי של "שיר הפרחה"

מבלי להתיימר להכריע בוויכוח בין מקטרגי הצנזורה לבין האינטלקטואליות המזרחיות שמברכות על התיקון לעוול ההיסטורי, אדבר על תחושות בטן. ובכן, הרגשתי שבמקרה הזה העוול נעשה שוב — רק שהפעם ליורשותיהן של "הפרחות", הנשים הרוסיות. כי בין אם תרצה ובין אם לא, אנה זק הבלונדינית עם צל המבטא על שפתיה, שנדרשת בראיונות להתמודד עם הדרישה־משאלה־אובססיה הישראלית לטוהר הגזע ולענות שכן, היא יהודייה רק מצד האבא — היא זו שנופלת בול לסטריאוטיפ. הלקה, הליפסטיק ושאר קאק־דילה.

ודווקא לנערה הרוסייה המושלמת הזאת, שעובדת כל כך קשה, ללא המשפחה שדוחפת, עם אבא שעזב את הארץ, ומשדרת סכריניות יתר (בטובתה או שלא בטובתה), חותכים את המלים? אפילו את דימוי הפרחה, שיכולה לפחות לעמוד על שלה, לא השארתם לה? כך בערך חשבתי לעצמי עד שעלה לי הרעיון הלא מקורי במיוחד — לשאול את אנה זק עצמה מה דעתה על הפרשה, על השיר ועל המלה שנעלמה ממנו.

אין מלים

ואז בא הטוויסט המדהים באמת. כשראיתי שזק טרם התראיינה בנוגע לפרשת הפרחה, חשבתי שהיא עשויה לא לרצות בכך מחשש לרבב שידבק בה בגלל הפרשה. שיערתי שהיא עלולה סתם להיות עסוקה מדי. בהחלט לא שללתי את האפשרות שאין לה משהו מעניין להגיד בנושא. אבל התברר שהיא לא מתראיינת לאף כלי תקשורת מסיבה אחת בלבד: הנהלת הפסטיגל אוסרת זאת עליה.

"שיר הפרחה" המקורי, בביצוע עפרה חזה

פניתי ליחסי הציבור של הפסטיגל, שאלתי מדוע אוסרים על זק להתראיין בנוגע לשיר שהיא מבצעת, וקיבלתי שלוש תשובות, כל אחת מעניינת יותר משנייה. "לאנה אין קשר להחלטה או לכל פרמטר בנושא הזה ולכן מי שנותן תגובה בנושא זה הפסטיגל", ענתה לי תחילה היחצ"נית. רוצה לומר: אנה לא מחליטה דבר — לא בנוגע למה היא שרה ולא בנוגע לאיך היא שרה את זה. הפניתי את תשומת לבה לכך שמדובר באשה דוברת רוסית שעומדת בחזית הפרשה שנסובה סביב יחס החברה הישראלית לנשים עולות והדגשתי שבדיוק על כך רציתי לשוחח עם זק. אשת היח"צ הדגישה בתגובה ש"אנה היא לא דוברת הפסטיגל בנושא הזה" והציעה את התייחסותם של הבמאי או של ההפקה. תהיתי שוב מדוע זק אינה יכולה לדבר בשם עצמה ולא בשם הפסטיגל. "כיוון שהפסטיגל לוקח אחריות על ההחלטות שלו ולא רואה שום סיבה להלביש על מי מהמשתתפים את אחריות ההחלטה, אלא על הפסטיגל. זה דווקא דבר ראוי לעשות", כתבה לי היחצ"נית. "אבל ההחלטה לבצע שיר מסוים היא בסוף של האמן", התעקשתי בתמימותי. "אם האמנית מוכנה לדבר בנושא, אני לא מבינה מדוע לאסור זאת עליה. יש הבדל בין לקיחת אחריות לבין איסור לדבר". ההודעה הזאת כבר לא נענתה.

אז אם תהיתם מה המסר של הפסטיגל לקהל הצעיר (שלמענו שונו מלות השיר, כך לפי תגובות ההפקה שפורסמו עד כה), הנה הוא בקצרה: איננו זקוקים לאמנים בעלי אישיות או דעות משלהם חלילה. במקומם יש לנו מכונת מיחזור ומסחור משומנת שעושה את העבודה. כדי להביא את המכה, אנחנו כן זקוקים לכמה פרצופים יפים, שלא יהיה להם "קשר להחלטה או לכל פרמטר" לגבי מה שהם שרים או איך הם נראים. עם הטכנולוגיות של היום לעיבוד קול ותמונה — אנחנו מכוסים.

על פי פרסומים, יחסיה של עפרה חזה עם הלהיט הענק שלה היו מורכבים. לא ברור אם התביישה או התגאתה בו — או שאולי עברה מדחייה לקבלה. בימים האחרונים מצוטטים דבריה בראיונות שהעניקה במשך חייה, לצד עדויות של מפיקים וסוכנים שהיו לצדה. נותר לפחות זכר ללבטיה, דעותיה ואישיותה. מאנה זק לא מצפים ללבטים — מצפים ממנה לתת עבודה, להיות יפה, ולשתוק. וזו כל תורת הפסטיגל על רגל אחת, ולא יעזרו מיליוני העוקבים. אבל לבת שלי לא הצלחתי (ואולי גם לא רציתי) להסביר זאת, אז היא עדיין לא מבינה למה אסרו על אנה זק להתראיין.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ