קצרי רוח |

אקורד הסיום של רגב במשרד התרבות, טקס המשואות, ראוי לשבח, מה לעשות

מדברי נתניהו וגנץ, דרך הגיוון בהרכב המשתתפים ועד דמריס, זוגתו המקסימה של עידן רייכל. היתה רוח יפה של שוויון יהודי־ערבי ובין־דתי באירוע השנה, וחבל שאריאנה מלמד, במתקפתה הארסית על האירוע, החמיצה את זה

דורון קורן
דורון קורן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
דורון קורן
דורון קורן

אפשר להישען על ההנחה הילדותית הפשטנית שכל טקס לעיני העם כולו הוא דבר פשיסטי, ש"אהבת העם" מריחה מנאציזם ושאנחנו, אינדיבידואליסטים שכמונו, רק בעד אירועים פרטיים. אפשר להניח מראש שכל מה שמירי רגב ובנימין נתניהו נוגעים בו הוא פסול מראש ונגוע בפלילים או בפשיזם. אלה כמדומה שתי הנחות היסוד שהובילו את אריאנה מלמד במתקפה הרעילה והשונאת שלה על טקס הדלקת המשואות ("מסואב", "מצמרר", פשיסטי", מצחין" היו כמה מהמונחים החוזרים במאמרה "תוכניות ערב העצמאות: הסיאוב השלטוני בכל הדרו"). זה היה צפוי כמו דעה קדומה. מלמד כן צדקה, עם זאת, בטענתה שאותו מספר מצומצם של אמנים (איתי לוי, אמרנו) הופיעו בקטעי השירה בהמשך בכל הערוצים, אבל נחזור לעיקר המושמץ, לטקס הדלקת המשואות ששודר אמש (שלישי).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ