אמדורסקי כבר פתח פה ענק, עכשיו תור השאר. או שלנצח ישתקו
שנים הם חייכו והצניעו דעות פוליטיות. עכשיו, כשהקרקע בוערת, הגיע רגע האמת של אמני ישראל לקחת דוגמה מאמדורסקי, או לפחות ג'ורג' קלוני, ולהתייצב עם מיקרופון שלוף בראש המחנה
הלם. תדהמה. ואולי בכלל זה רק זה חלום? אמן ישראלי העז לקום ולדבר, להוכיח שחוץ ממוזיקה ומכירת כרטיסים יש עוד דברים שחשובים לו בחיים האלה. זמר ישראלי העז לבעוט בתפיסה שלפיה הישראלים אוהבים את האמנים שלהם מחייכים, מבויתים וא־פוליטיים. ואסף אמדורסקי לא סתם העז לדבר, אלא הלך עד הסוף ופתח פה ענק. הוא לקח את מה שעל לבו, ארז בשטף של מלים ומשפטים, וירה את זה החוצה חופשי, ישיר, חד, בלי פילטרים, בלי בולמי זעזועים, בנימה עצבנית עד רותחת, ובזמן הכי נפיץ.
