המצעד של כאן ג' הוא התיקון שאנחנו צריכות

במצעד הנוכחי יש כמות שיא של מוזיקאיות. האם נמצאה הדרך להכניס נשים לשיח בישראל?

ניצן פינקו
ניצן פינקו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עדן בן זקן (מימין) ונגה ארז. דבר לא נעשה, עד עכשיו
עדן בן זקן (מימין) ונגה ארז. דבר לא נעשה, עד עכשיוצילום: ניר קידר ותומר אפלבאום
ניצן פינקו
ניצן פינקו

אפס. זה מספר הנשים שנכללו בעשירייה הראשונה של מצעד העשור של "כאן ג'" בשנה שעברה. מתוך מאה שירים שהשתתפו במצעד, פחות מ–20 היו נשים. הנתון הזה גרוע במיוחד בהתחשב בכך ש"כאן ג'" היא תחנת הרדיו היחידה בישראל שמשדרת רק מוזיקה ישראלית.

למי שעוקבת אחרי תוצאות המצעדים לאורך השנים זו לא היתה הפתעה גדולה: כבר עשור לפחות שנשים הן חלק משני או סמלי במצעדים. אבל יכול להיות שהשנה, לראשונה, יגיע השוויון, לפחות במצעד. פורמט המצעד הפעם הוא "ראש בראש": כלומר, המאזינות והמאזינים בוחרים בכל פעם בין שני שירים, שמגיעים מתוך מאגר של 60 שירים בלבד. בהצבעה דיגיטלית סטנדרטית המדרגים מקבלים רק שתי אופציות, מתוך מאגר. הטוויסט: כמעט חצי מהמאגר הוא נשי.

נועה קירל עם "מיליון דולר". בין הנשים שמתמודדות השנה

זו היתה חוויה מפתיעה, כמעט אופורית, לגלות כל כך הרבה מוזיקאיות נפלאות באפשרויות הבחירה. יובל דיין, עדן בן זקן (פעמיים), אלה לי, "ג'יין בורדו", נסרין קדרי (פעמיים), נגה ארז, שרית חדד, מירי מסיקה, ג'וזי כץ, יסמין מועלם, נועה קירל, A־WA, קרן פלס, זהבה בן, רוני אלטר, נוי פדלון, נועה קירל, עדן אלנה, נטע ברזילי, דיקלה והרשימה ממשיכה.

אל תטעו: האופוריה לא נגרמת מחיבה יוצאת דופן למצעדים כפורמט. אף פעם לא הייתי מאלו שמתרשמים במיוחד מכניסה למצעד במקום שלישי או ראשון. למעשה אני שונאת מספרים ומעדיפה להימנע מהם ככל האפשר. אבל כשאנחנו רואות את הרשימה המרשימה כל כך הזו, של יוצרות מקוריות, אהובות וחשובות בלי מגבלות של ז'אנר או גיל, שמצליחות להיכנס לפסקול החיים של כולנו, זה אפילו יותר מוזר לחשוב שאף אחת מהן לא נכללה על ידי מדרגי מצעד העשור של השנה שעברה.

לכאורה זה מצב משונה: כל כך הרבה כישרון אבל אפס ייצוג. הסיבה והתוצאה ברורות: אנחנו לא שומעות נשים ברדיו, וכשאנחנו נדרשות לדרג את השירים שאהבנו במצעד, הראשונים שניזכר בהם לא יהיו דווקא של נשים. לפי נתוני אקו"ם, בשנת 2013 רק שניים מתוך השירים המושמעים ביותר בוצעו בידי נשים (קרולינה וקרן פלס). בין המחברים, המלחינים והיוצרים המבצעים המושמעים ביותר באותה השנה (שלוש קטגוריות שונות) לא היתה ולו אישה אחת. בשנת 2017, רק אישה אחת, דיקלה, היתה בעשרת המושמעים ביותר.

דיקלה. מהנשים המעטות שהצליחו לפרוץ את תקרת הזכוכית של הזמר העבריצילום: מוטי מילרוד

נשים סובלות מתת ייצוג גם בקבלת פרסים: ב–2018 היו שתי נשים בלבד בין מקבלות פרס אקו"ם: שרון טובה לוי ובר חן. אחד ההסברים שניתנו אז היה ועדת השיפוט עצמה, שהחברים בתת־הוועדות שבה ברובם גברים. רובם, פרט לדיקלה. דיקלה חוזרת פעמיים, מפני שהיא מהנשים המעטות שבאמצעות הרבה עבודה קשה וכישרון עצום הצליחו לפרוץ את תקרת הזכוכית של הזמר העברי.
תוצאות המצעדים מוכיחות שלחוסר הייצוג והנראות יש השפעה: את לא יכולה להיות מי שאת לא יכולה לראות. אם לא תראי דמויות שנראות כמוך, במגדר ובעדה שלך, תתקשי לראות את עצמך כבעלת יכולת למלא עמדה דומה. למרות שהבעיה הזו משליכה על כל תחום בחיינו, היא נידונה בציבור הישראלי בעיקר כשיש קונפליקט נוסף שמעורב בעניין.

הסקסיזם האינהרנטי לא מעניין אלא אם הוא מגיע תחת הטייטל "הדרת נשים". למרות שלא היתה סיבה גדולה להפתעה כשהרב פירר לא גייס נשים לליינאפ מופע ההתרמה שלו, המדינה כולה הזדעזעה.

נטע ברזילי. זכתה בשנה שעברה במקום הראשון, והיתה האישה היחידה בעשירייה הראשונהצילום: מוטי מילרוד

בשנה שעברה, שבה נחגג מצעד העשור, היעדר המוזיקאיות בלט יותר מכל. במצעד העשור של "מאקו" ורדיו תל אביב זכתה נטע ברזילי במקום הראשון, אך היא היתה האישה היחידה בעשירייה הראשונה. במצעד של גלגל"צ ואתר "וואלה!" לא היו נשים בעשרת הגדולים כלל, פרט לחברות בסופרגרופ "שבט אחים ואחיות". דיון נוצר, פוסטים נרגשים נכתבו, חלקם על ידי השדרנים מהתחנות שכאילו גילו את הבעיה לראשונה. דבר לא נעשה, עד עכשיו.

אז תגידו: למי אכפת ממצעדים ב–2020? חשיבותם התרבותית דעכה מאז האינטרנט. אם בשנות ה–80 חובבי מוזיקה היו ניגשים ברעד לסניף הדואר כדי לשלוח לתחנת הרדיו את הבחירות שלהם, כיום ההצבעה דרמטית פחות. אבל גם היום, למצעדים יש כוח לשקף את הערכים ואת ההעדפות התרבותיות של החברה. ברגע שהמצעדים מלאים במגדר אחד בלבד, ברור שיש לנו בעיה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ