דיקלה מייצגת את איחוי הקרע בין המזרחים לתרבות הערבית

דיקלה היא חלק מדור שנגדע מהתרבות הערבית, שקיבל רק שרידים מעטים ממנה ובדרך עקיפה, שנדרשו לו שנים להבין, אם בכלל, שתרבות זו אינה אויב. אבל לא רק הגזענות אחראית להתכחשות של החברה הישראלית למוזיקה הערבית

איל שגיא ביזאוי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איל שגיא ביזאוי

הראיון של בן שלו עם הזמרת דיקלה שהתפרסם ב"גלריה" לפני כחודש, מאמר התגובה של עבד ל. עזב שהתפרסם כעבור שבוע במדור הדעות של "הארץ" והדיון שהתעורר סביבם ברשתות החברתיות הם אות מבשר טובות, גם אם יש לי לא מעט הסתייגויות מדברים שנכתבו שם.

בראיון עמה הביעה דיקלה את אהבתה ואת הערכתה הרבה למוזיקה הערבית, הן זו הקלאסית (המיוצגת אצלה על ידי אום כלת'ום ועבד אל-חלים חאפז) והן מוזיקת הפופ שיוצאת היום מלבנון. בתגובה כתב עבד ל. עזב מאמר שבו הוא מעמיד את דיקלה על כל טעויותיה ההיסטוריות, מצביע על חורים בהשכלתה המוזיקלית והתרבותית הערבית ומביע שאט נפש מהכלת הקלאסיקה הערבית והפופ במשפט אחד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ