געגועי לבוספורוס: רשמים מהביאנלה לאמנות באיסטנבול

הביאנלה לאמנות המתקיימת באיסטנבול בימים אלה הופכת את העיר כולה למיצג עצום ומחזירה את המבקר לתפארת העבר

איל שגיא ביזאוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איל שגיא ביזאוי

אינספור כתרים נקשרו לראשה של איסטנבול, אחת הערים הגדולות בעולם ובין העתיקות שבהן. אלא שבמהלך המאה ה-20 הלכה שכיית חמדה זו מדחי אל דחי, ומעיר נכספת, מושא תשוקה ופנטזיות (חלקן אוריינטליסטיות עד כדי גיחוך) של ציירים, סופרים ומשוררים, היא הפכה לכרך עמוס, צפוף וסואן, חצרה האחורית והמוסלמית של אירופה הנקייה והנוצרית. ואולי דווקא משום כך נדמה כי בשנים האחרונות מבקשת איסטנבול להחזיר לעצמה את תפארתה, ונעזרת לשם כך גם בשדה האמנות. כך למשל, הביאנלה לאמנות שמתקיימת בעיר בכל שנתיים מאז 1987 נחשבת היום לאחת התערוכות החשובות לאמנות עכשווית בעולם, לצד הביאנלה של ונציה וזו של סאו פאולו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ