מדוע כדאי שנראה את תמונות הסבל של הצד השני

לפעמים תמונה שווה אלף מלים, ולפעמים גם אלף תמונות לא עוזרות להכרה בסבלו של האחר. אם אכן נועדו שני העמים לחיות כאן יחד, כפי שכתב הנשיא ריבלין, אין מנוס מהכרה הדדית בכאב ובאובדן

איל שגיא ביזאוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
איל שגיא ביזאוי

בעשורים האחרונים קיבל צילום העיתונות מקום של כבוד בעולם האמנות. צלמי עיתונות שונים מציגים את עבודותיהם בגלריות ובמוזיאונים נחשבים ברחבי העולם, כשאירועי הפתיחה של תערוכות אלה – כיאה לאירועי פתיחה מכובדים – כוללים יין או שמפניה, פטיפורים ומעדנים, וכמובן ביקור של ידוענים מקומיים. גם במחוזותינו הדברים קורים כך. ואולם דומה שבארץ הזו שבה אנו חיים – ולצורך העניין יהיה שמה ישראל או פלסטין או שתיהן גם יחד – צילום העיתונות הוא עניין של חיים ומוות. במיוחד בתקופה שכזו. לא רק כיון שצלמי עיתונות רבים מסכנים את חייהם באופן ממשי כשהם נכנסים לצלם באזורי קרבות ותחת מטר של רקטות, פגזים ופצצות. אלא כיוון שמלחמת ההסברה בין הצד הפלסטיני לזה הישראלי הפכה בעצמה לסוגיה קריטית כל כך עד שנראה לפעמים כי צלם העיתונות מוכן להקריב את חייו כמו כל חייל או לוחם חירות או טרוריסט, ובלבד שיוציא מבין ידיו את תמונת הנצחון שכולם מבקשים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ