שחיתות, פרוטקציה ודיכוי נשים בסדרה הבדואית הראשונה בישראל

מה קורה כשמשפחה בדואית חילונית ועצמאית חוזרת מהעיר הגדולה אל היישוב המסורתי? קמיל שירף, יוצר "סלמה", הדרמה הישראלית הראשונה שעוסקת בחיי החברה הבדואית, מספר למה בחר להעמיד במרכזה דווקא גיבורה נשית

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

באחת הסצינות הפותחות את הפרק הראשון בסדרת הדרמה "סלמה", עומדת הגיבורה מחוץ לרכב המשפחתי ובוהה בנוף המדברי. היא לבושה בג'ינס אופנתי והשיער הארוך והמתולתל לתפארת שלה מתבדר ברוח, לא בדיוק מראה סטריאוטיפי של אשה בדואית. בהמשך הסצינה, מצטרפים אליה בעלה זידאן, וגם סוהא וראמי, שני הילדים המתבגרים שלהם. לציון המעמד החגיגי נשלף הטלפון הנייד והארבעה מצטלמים "סלפי". עד עכשיו חיה המשפחה בחיפה, שם ניהלו חיים עצמאיים, חילוניים ומודרניים, ועכשיו לראשונה מאז נישאו, חוזרת סלמה עם זידאן וילדיהם לחיק משפחתו המורחבת ביישוב הבדואי חורה שבנגב. ואם כל זה נשמע כמו מתכון לצרות — העימות שממתין להגיע, באופן בלתי נמנע, אכן מגיע. מול הישן, הדתי, המסורתי והשמרני, סלמה היא האחר המושלם: אשה, עצמאית, משכילה, דעתנית, עובדת סוציאלית המתעקשת לעסוק במקצועה ורחוקה מלהתיישר על פי המסורות הקיימות. אאוטסיידרית מוחלטת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ