תרבות רעה

האוכל בתוכניות אוכל בלתי אכיל, והבשלנים פאתטיים

תוכניות אוכל אינן על אוכל. הן מצעד סגנון חיים של מי שרואים בעצמם אלופים אולימפיים באנינות וטוב טעם. אבל הם לא נסיכים. הם צפרדעים. מי שאיתרע מזלו לטעום מנה כזו יודע: הטעם רע מאד

ניסן שור
ניסן שור
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניסן שור
ניסן שור

לפני כך וכך שנים, ביימתי פיילוט לסדרה דוקומנטרית על אוכל שלא יצאה לפועל בסופו של דבר. באחד מימי הצילום, נסענו ליישוב במישור החוף. לא משנה איזה יישוב. מסוג היישובים האלה שאין דרך להבדיל ביניהם. אותם צמודי קרקע, אותם רכבים בחניה, אותו סגנון חיים פרברי, מנומנם, קפוא. את פנינו קיבל כלב מסוג האסקי סיבירי. הוא נבח. לא נבחנו בחזרה. נכנסו פנימה אל הבית שהיה כמו כל הבתים מהסוג הזה: רצפת שיש לבנה, ספת עור שחורה, ארון מאיקאה, טלוויזיה שטוחת מסך על השידה, גם היא מאיקאה, אולי מהביטאט (במחיר מבצע), רפרודוקציה של קדישמן תלויה על הקיר, נברשת מסתלסלת מהתקרה, מטבח אמריקאי, ספרים של רות סירקיס וחיים כהן על המדפים. לצידם, מיקסר של קיטשן אייד וצנצנת זכוכית דקורטיבית מלאה עד חצייה בפסטה יבשה ומסולסלת מסוג פוזילי. המסר ברור: זהו בית שמבשלים בו. בוודאי מבשלים יותר מאשר מקיימים יחסי מין. זה לפחות היה הניחוש המושכל שלי שמתבסס על היכרות מסוימת עם חיי הפרברים.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ