בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המהגרים ב"ארץ אהובה שלי" לעולם לא יזכו בכרטיס כניסה לישראליות

יוצרי הסרט התיעודי הופכים סצינות טעונות לפואטיקה אישית שרוח של עצב מהורהר שורה עליה. אך למרות הקריינות האוהדת, אין בו מלה על מצבם הסוציו־אקונומי של גיבוריו החיים בפריפריה החברתית והמחשבתית של ישראל

7תגובות
מתוך "ארץ אהובה שלי". חלומות ומלחמות של מהגרים
צילום: אוריאל סינ�

גילוי נאות: גדלתי בבלוק כזה, בבית שעדיין לא התחבר לרחוב עם שם, בבניין שהיה לו רק מספר. עשבי פרא בחצר חולית, גרם מדרגות עם שפריץ טיח דוקרני, מעקה מתכת, רצפות כהות וכעורות — הכל מוכר לי, גם בתיעוב וגם באהבה. זו תחנה ראשונה ולפעמים גם אחרונה של מהגרים שהגיעו בחוסר־כל לישראל. דבר לא השתנה בעשרות השנים שמפרידות בין הבלוק באשדוד לבלוק במעלות, מס' 461. בין כתליו חיים לריסה, שהגיעה מרוסיה; סנואווייט, שהגיעה עם צד"ל מלבנון; וגמואל, שהגיע עם בני מנשה ממדינת מיזוראם שבהודו. כשצפיתי בהם, יכולתי אפילו...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו