עונה שנייה של "הכתר": ייצוג אנושי ומתמיד של רוח האומה האנגלית

לאורך מאות שנים, הביטוי "המדינה היא אני" שטבע לואי ה–14, סימל את כל מה שמושחת בשלטון מלוכני. אך סדרת המופת "הכתר" מאפשרת לפרש אותו אחרת. האם נהנית מלכת אנגליה אליזבת השנייה מחיי פאר, או שהיא משלמת מחיר אישי כבד?

מאשה צור גלוזמן
מאשה צור-גלוזמן
מתוך "הכתר". ייצוג אנושי ומתמיד של רוח האומה האנגלית
מתוך "הכתר". ייצוג אנושי ומתמיד של רוח האומה האנגליתצילום: Robert Viglasky / Netflix
מאשה צור גלוזמן
מאשה צור-גלוזמן

בשבוע שעבר, בסמיכות כמעט חשודה לחזרתה של סדרת המופת "הכתר" לעונה שנייה בנטפליקס (הצפויה לעלות מחר), יצאה הכרזה מארמון בקינגהאם: הנסיך הארי התארס לזוגתו בשנתיים האחרונות, השחקנית האמריקאית, החצי־שחורה והמבוגרת ממנו בשלוש שנים — מייגן מרקל.

מלבד החידוש שבאירוסי בן מלוכה אנגלי לאשה שאינה בת אצולה ואינה בת הלאום הבריטי, שלא לדבר על מוצאה הבין־גזעי, מה שיוצא דופן באירוסי השניים הוא שמרקל היא גרושה. נישואים עם גרושים היו אבן נגף מתמידה בחיי האהבה של בית המלכות האנגלי לאורך המאה העשרים. למעשה, זוהי הסיבה העיקרית לכך שדווקא אליזבת השנייה, ששנות שלטונה עומדות במרכז עלילת "הכתר", עלתה לשלטון. דודה, אדוארד השמיני, ויתר על הכתר ב–1936 בשל רצונו להינשא לאהובתו וואליס סימפסון, אמריקאית גרושה, ולא היה יכול לעשות זאת כמלך. כס המלכות עבר אז לאחיו הצעיר, ג'ורג' השישי, שהיה חשוך בנים, ועל כן במותו ירשה אותו בתו הבכורה, אליזבת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ