למה הגשש ממשיך להצחיק אותנו, ו"העולם הערב" לא

"העולם הערב" עוד משעשע אתכם? ו"הגשש החיוור"? איזה הומור שורד במבחן הזמן ואיזה לא? במה רלוונטי "כשהארי פגש את סאלי" מצ'ארלי צ'פלין? ומה יקרה לקומדיה בתקופה שבדיחות על הומואים, כושים ובלונדיניות קצת פחות מצחיקות? לילך וולך צילום: מוטי קמחי

לילך וולך
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים77
הגשש  החיור
הגשש החיוורצילום: מוטי קמחי
לילך וולך

"העולם הערב" זמינה לצפייה ביוטיוב. מעריץ נלהב העלה לרשת לפני כמה שבועות את כל פרקיה של תוכנית הטלוויזיה, שאותם הקליט בזמנו בקלטות VHS. מיד אחרי אנחת האושר הקולקטיבית של ילדי שנות התשעים, בוגרי מלחמת המפרץ שמצאו פתאום מתחת לספה את עוגיית מדלן שלהם, החלו גם הקריאות "את הכסף" של המאוכזבים. באופן לא מפתיע - "העולם הערב", מרגעי השיא של ההומור הישראלי בשנות התשעים, לא עומדת במבחן הזמן. היא נהפכה לקאלט אבל לא לקלאסיקה; היתה מעל ומעבר לשעתה, אבל נדרשה לשעה הזאת כדי להתקיים, ובלעדיה היא תלושה מהקשר. כי הזינוק הגדול של תוכניתם של ארז טל ואברי גלעד התרחש בינואר 1991, כשמבצע "סופה במדבר" התחיל בעיראק ופיקוד העורף הורה לאזרחים להסתגר בבתים החל מארבע אחר הצהריים. וזה אכן היה חלק מהקסם של "העולם הערב" - קהל שבוי, תרתי משמע, שנזקק להומור כמו לעירוי משיב גוף ונפש, וקיבל אותו ישר אל תוך סלון הבית. זה היה מקסים ומוערך, וזה היה כרוך לבלי הפרד במצוקת השעה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ