מנהל כפר הנוער "הדסה נעורים": אני מלמד אותם שכעס וקורבנוּת לא מובילים לכלום

קשה להתעלם מעוצמת הסדרה התיעודית "נעורים", שגיבוריה לומדים בפנימייה. נתן ביטון, המנהל, מסביר איך דווקא חייו כנער שהתיכון נחסם בפניו לימדו אותו שאסור להתמכר לחשבונות היסטוריים ולמה הנוער כיום עומד מול פורנוגרפיה של מצבי סיכון

איתי שטרן
איתי שטרן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בדרך לפנימייה.  "זה די מדהים אבל ילדים בכפרי נוער שותים פחות מאשר בשכונות ובערים"
בדרך לפנימייה. "זה די מדהים אבל ילדים בכפרי נוער שותים פחות מאשר בשכונות ובערים" צילום: באדיבות HOT8

הדבר הראשון שתופס את העין בפנימיית "הדסה נעורים" הוא האופק לים. הפנימייה הזו, שקולטת מדי שנה מאות נערים ונערות, יושבת על צוק כורכר מבודד, פתוח לרוחות. בין חדר האוכל הענק שנראה כמו איצטדיון כדורסל, לביתני הפנימייה וכיתות הלימוד, ניצב הים התיכון כתזכורת לחופש, לאופק, לאיזה עתיד. הנערים והנערות שמגיעים לכאן אינם מוגדרים כילדי קצה. רובם המוחלט, כ–90 אחוז, הינם תלמידי פנימייה והאחרים מגיעים כתלמידי אקסטרני. ובכל זאת, צלילה לעומקו של המקום הזה, כפי שהיא מתבטאת בסדרה התיעודית "נעורים", המשודרת בימים אלו בערוץ הוט 8, מעלה כי הנערים והנערות הללו מתמודדים עם קשיים עצומים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ