מה אפשר ללמוד על החברה בישראל מסיפורם של ארבעה נערים טרנסג'נדרים

הסדרה התיעודית "טרנסקידס" אינה מנסה לייפות את הקשיים, העימותים המשפחתיים והחששות הפנימיים שבדרך לשינוי המיוחל. יותר מכל, היא מאירה מזווית חדשה את הפערים המהותיים בין מציאות חייהן של נשים לזו של גברים

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גיבורי "טרנסקידס". מימין: נעם, עופרי, רומי ולירון
גיבורי "טרנסקידס". מימין: נעם, עופרי, רומי ולירוןצילום: אוהד רומנו / yes דוק

רומי, נעם, לירון ועופרי הם ארבעה בני־עשרה טרנסג'נדרים — בת ושלושה בנים — שמתמודדים עם השינויים הפיזיים והחברתיים שהם נאלצים לעבור כדי להתאים את סימני המין החיצוניים, הפיזיולוגיים, למגדר הפנימי שעמו נולדו. "טרנסקידס", הסדרה התיעודית המשודרת בערוץ יס דוקו שיצרה הילה מדליה והפיקה יחד עם רוני מרדינגר, מתחילה בשלב שבו כל הארבעה כבר נמצאים מחוץ לארון. סביבתם הקרובה, רוב הזמן, למעט רגעי בלבול מעטים, כבר פונה אליהם בגוף הנכון — זכר במקרים של נעם, לירון ועופרי, נקבה במקרה של רומי — ועכשיו נשארו "רק" החיים עצמם. והחיים האלה, כשמדובר בטרנסג'נדרים בגיל ההתבגרות, הם מסע פנימי וחיצוני ארוך מאוד, שכרוך בלא מעט ייסורים נפשיים ופיזיים, ודורש אומץ לב מופלא, שארבעתם ניחנים בו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ