סכנה, מערכת יחסים! או: איך ג'יין אוסטן הרסה לנו את חיי האהבה

חגיגות ה–25 לעיבוד הטלוויזיוני של "גאווה ודעה קדומה", האמא הקדומה של הקומדיות הרומנטיות, הן הזדמנות לברר אם הסוגה הזאת נטעה בנו אשליות שווא מסוכנות על מערכות יחסים, או שלהיפך — מתפקדת כטיפול נפשי. עירית לינור, שתי חוקרות ופסיכולוג ניסו לעשות סדר בכאוס הרגשי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
"גאוה ודעה קדומה" של ה-BBC. מבטים נוגים
"גאוה ודעה קדומה" של ה-BBC. מבטים נוגיםצילום: BBC
שירלי גל
שירלי גל
שירלי גל
שירלי גל

לא בכל יום העיבוד המופתי של ה־BBC ל"גאווה ודעה קדומה" חוגג 25 שנים, ולכן לא בכל יום יוצא לנו להיזכר בדרכים שבהן אותו סיפור אהבה איקוני דפק אותנו. את חלקנו. אותי, בטוח. "גאווה ודעה קדומה", ספרה של ג'יין אוסטן שנחשב לאם ואב כל הקומדיות הרומנטיות, הביא לידיעתנו את מר דארסי, גיבור שהוא חלום. עשיר כמו קורח, יפה כמו מלאך, חכם, שנון, בעל קסם אישי ועם משהו עצוב בעיניים. אותו דארסי, שמרבית גיבורי הקומדיות הרומנטיות עוצבו בצלמו ובדמותו, גרם מיום צאתו, בשנת 1813, ללבבותיהן של מיליוני נשים ברחבי העולם לפרפר ולמלמל בידענות בכל רגע של ספק: "אמת המקובלת על כולם היא שרווק בעל רכוש גדול מן הסתם חש מחסור ברעיה". עבור כל השלוש שבשלב ההוא עוד לא היו ערות לפלא, העיבוד המכונן בכיכובו של קולין פירת', על החולצה הלבנה הרטובה והמבטים הנוגים, סגר את הפינה מכל כיוון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ