שי אביבי: "מתישהו נמאס לי לראות את עצמי עושה את אותו הדבר"

הוא חולה על כביסות, מדבר עם האלוהות ומאמין שהדחקה היא ברכת המין האנושי. עם זכייתו לראשונה בפרס אופיר ולרגל הסדרה "בלקספייס", בה הוא מגלם מנהל בית ספר בו מתבצע טבח, חוזר שי אביבי לרגע המצמרר בו נפצע בפיגוע, ומסביר למה עם כל הכבוד ל"חמישייה" ול"בורגנים", לשחקן טוב הוא הפך רק בשנים האחרונות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שי אביבי. "לא מחזיק מעצמי אינדיבידואליסט"
שי אביבי בביתו בפרדס חנה. "לא מחזיק מעצמי אינדיבידואליסט"צילום: אבישג שאר-ישוב
איתי שטרן
איתי שטרן
איתי שטרן
איתי שטרן

האירוע המחולל של שי אביבי, זה שבמידה רבה שתל בו את הצורך בתשומת לב ציבורית, התרחש כשהיה בן ארבע וחצי. הוא והוריו הגיעו לחברון, שנה לאחר מלחמת ששת הימים, כדי לעבור שם סיור מודרך. אלא שהאירוע הזה הפך לפיגוע טרור, בו אביבי כמעט וקיפח את חייו אחרי שרימון שהושלך לעברו פגע ברגלו ובצווארו. "שם הבנתי שמצא חן בעיניי להיות מיוחד", הוא מספר בחיוך שמאפיין את כל השיחה בינינו. "הבנתי מה זה להיות יוצא דופן. קיבלתי הרבה תשומת לב בעקבות הפציעה. זה חיזק את הסאקר שבי. משה דיין בא לבקר בבית חולים. זה היה אחד הפיגועים הראשונים. היו כמה שנפצעו קשה אבל אני נשארתי רק עם כמה צלקות. יש פה צלקת בצוואר וגם בבטן, ליד הביצים. אמא שלי חסמה את קילוח הדם בצוואר והצילה את חיי. ברגל ירד סטייק ממש. הייתי פצוע בינוני אבל יצאתי בזול". 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ