טראמפ נפרד מהבית הלבן, אך דמויות ברוחו מזמן השתלטו על המסך

הרבה לפני שטראמפ הפך את "הבריון המתבכיין" לגיבור שזוכה בתמיכתם של המונים, הקולנוע והטלוויזיה הכינו בשבילו את הקרקע

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אנג'לינה ג'ולי ב"מליפיסנט"
אנג'לינה ג'ולי ב"מליפיסנט". נרטיב שמתעקש שיש "עובדות אלטרנטיביות" צילום: ללא קרדיט
חן חדד
חן חדד
חן חדד
חן חדד

התרבות הפופולרית מזוהה בדרך כלל עם אסקפיזם, בריחה קלילה מהמציאות שבמקרים הטובים פותחת את הראש ואת הלב. אבל גם כשמדובר בתוכן שהוא בידור במאה אחוז, הסיפורים שנשקפים אלינו מהמסך מעצבים ומשקפים מגמות חברתיות ופוליטיות שרוחשות מתחת לפני השטח, הרבה לפני שהן מתפוצצות במציאות.

זה בדיוק מה שקרה עם תופעת הטראמפיזם. בארבע השנים האחרונות דונלד טראמפ שיכלל לכדי אמנות את דמותו של הבריון שהוא גם קורבן. כמו בסרט אייטיז המתרחש במסדרונות תיכון אמריקאי, הוא לעג לחלשים, מגמגמים, נכים, קורבנות תקיפה מינית ומיעוטים, מתאר בנאומיו כיצד יוכל לנצח במכות את ג'ו ביידן בהינף אצבע. במקביל, הוא טיפח את עצמו כקורבן של "התקשורת השמאלנית", של קמפיין השמצות ושקרים, ובעיקר הכין את השטח להיותו קורבן הונאה נרחבת שהובילה ל"גניבת הבחירות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ