להתראות לארי קינג, אייקון הטלוויזיה האחרון

אפשר היה להאשים את לארי קינג בחנפנות, בפופוליזם ואפילו בוולגריות, אך מעטים העיתונאים שידעו כמוהו לחלץ מהמרואיינים רגעים נדירים של אמת. מי ששוחח בגובה העיניים עם מנהיגי עולם, כוכבי קולנוע וספורטאי־על, הלך לעולמו, משאיר את צופיו חסרי מילים בפעם האחרונה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לארי קינג, 1994
לארי קינג, 1994. "אף פעם לא אמרתי בתוכנית שלי את המילה 'אני'"צילום: DENNIS COOK / ASSOCIATED PRESS
רוני קובן
רוני קובן

לפני בערך 15 שנה ביקרתי חבר טוב במנהטן, מקסימן מקצועי שמכיר את כולם ויודע לפתוח את כל הדלתות. להכין לך רשימה של המסעדות הכי טובות? המיטב של העונה בברודוויי? שאל אותי ערב הטיסה, "לא", עניתי לו. "תכניס אותי ל־NBC, ל־CBS, ל־CNN. אני מת לראות איך זה נראה מבפנים, באולפנים. רוצה לראות אותם עובדים".

48 שעות אחר כך מצאתי את עצמי במטה של חדשות NBC, משקיף על קייטי קוריק מתקנת בפעם האחרונה את הכותרות של חדשות הערב. משם המשכנו לישיבת מערכת של "60 דקות". אפילו נפנפנו לשלום לאנדרסון קופר מהמדרגות הנעות במטה CNN. אך שום דבר לא השתווה לרגע שבו מצאתי את עצמי, בטעות, בדרכי לשירותים, אל מול הכורסה של לארי קינג. המנקה בדיוק סיים להבריק את האולפן, הכרטיסיות כבר היו מסודרות על השולחן והאולפן היה מואר באור הרך, הניטרלי הזה, ששוטף אולפני טלוויזיה רגע לפני שהקסם מתחיל. אני זוכר את עצמי עומד שם, מהופנט לכורסה השחורה והמבריקה. אותה כורסה שהופיעה אלפי פעמים, 25 שנה ברציפות, על המסך של CNN, כורסה שהיתה מוכרת לצופה האמריקאי כמעט כמו כורסת הטלוויזיה שלו עצמו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ