בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שמע, זה לא רמה

יצחק לבני, היו"ר המודח של חברת החדשות, פותח פה, בדרכו הזהירה והמנומסת, על זכייני ערוץ 2 שסילקו אותו כדי להצניח לתפקיד מנכ"ל חברת החדשות את רפי גינת, ומסביר לראשונה מה יש לו בעצם נגד גינת, מוזי ורטהיים, סמי עופר, נורית דאבוש ושאר ברוני התקשורת בישראל. גינת, בתגובה: "זו צביעות, הוא יושב אתנו בשישי ב'רפאל'"

תגובות

השיחה עם יצחק לבני נערכת בביתו שבהרצליה פיתוח מיד אחרי שקיבל את הידיעה על כך שכהונתו כיו"ר חברת החדשות של ערוץ 2 לא תוארך. לבני עצוב. אף על פי שהסוף היה ידוע מראש, הוא בכל זאת מכה בו. מאוד אהב את חברת החדשות. מאוד. העבודה עם האנשים. המגע עם האירועים. הגירוי המעורר של החיים.

איש מתון, לבני. שקול, מהורהר. סולד מהתלהמות וסולד מקנאות וסולד מרדיקליות. ויחד עם זאת יודע לקבל גם התלהמות, גם קנאות וגם רדיקליות כחלק ממרקם החיים. למרות שכבר אינו נער הוא עדיין מתבונן בעולם מבעד למשקפיו באיזו תמיהה מתמדת. צופה מן הצד גם בהתרחשויות שבהן הוא עצמו נוטל חלק. נוהג באנשים ובמאורעות כמי שמקושש חומר גלם לרומן גדול.

זה עשרים שנים לבני כותב את הרומן הגדול שלו. חומר החיים. אלאונורה לב מתארת את הרומן כמפעל ספרותי בנוסח פרוסט. היא טוענת שהוא מחזיק כמה מקטעי הספרות המרהיבים ביותר שקראה. ואולם לבני נרתע מלהוציא לאור את יצירת-חייו. כמעט מדי בוקר הוא מקדיש לה כמה וכמה שעות. לא יודע אם כבר השלים את המלאכה. לא יודע אם הגיע הזמן. אם אי פעם יגיע הזמן.

גם עכשיו, כאשר הרחקתו מחברת החדשות מסעירה אותו, לבני אינו ממהר לספר את סיפורו. הוא אינו ממהר לגשת אל החומר הגס של יחסי הון ותקשורת. תחילה הוא מדבר בגאווה על אשתו אתי (חברת הכנסת לשעבר משינוי) ועל שלושת ילדיהם. אחר כך נזכר בהיכרותו עם נתן זך בתחילת שנות החמישים. ואז הוא מצטט מהזיכרון שירים שלמים של אורי צבי גרינברג. לאחר מכן הוא מספר על דליה (אשתו הראשונה, דליה רביקוביץ, שבה תמך עד יום מותה לפני כשנה וחצי) וכיצד היד עדיין נשלחת אל הטלפון מדי פעם, לחייג לדליה. ומה נתן זך כתב בספר השירים שאותו טמן בקברה של דליה יום אחרי מותה.

בשנות השישים ערך לבני את "במחנה". בראשית שנות השבעים פיקד על גלי צה"ל והפך את גלי צה"ל למה שהנה עד היום. אחד כך כיהן כמנכ"ל רשות השידור. בשלוש השנים האחרונות שימש כיו"ר חברת החדשות של ערוץ 2. איש מהאנשים שמינו אותו לתפקיד לא ציפה שאת הקריירה הארוכה שלו בניהול תקשורתי יסיים לבני בשערורייה. איש לא ציפה שאנטי-גיבור כמו לבני ימצא את עצמו עושה לפתע פתאום מעשה הנתפס בעיני רבים כמעשה של גבורה. נדמה שאפילו לבני עצמו מופתע.

לא הכל אישי

יצחק לבני, הם עשו את זה. למרות בג"ץ, למרות הלחץ הציבורי, הם הדיחו אותך מתפקידך כיו"ר חברת החדשות של ערוץ 2.

"הם אומרים שהם לא הדיחו. הם אומרים שגמרתי קדנציה. אבל אני אומר שזה היה מאוד מתקבל על הדעת שאשאר עוד קדנציה. תעזוב אותי, תעזוב את רפי גינת. לפני שבועיים התמנה מנכ"ל זמני. בעוד פרק זמן יתמנה מנכ"ל קבוע. זה הזמן להחליף את יושב הראש? זה הזמן להביא במקומו יושב ראש שאינו איש מקצוע? שאינו בא מתחום התקשורת?"

בתחושה שלך מה שקרה זה עתה במועצת הרשות השנייה הוא הדחה.

"מבחינתי זו בהחלט הדחה".

וההדחה הזאת נובעת מן העובדה שהתנגדת למינוי של רפי גינת למנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2? אם לא היית מתנגד למינוי של גינת לא היו מדיחים אותך?

"לא היה שום סימן לכך שזה עומד לקרות. בעלי הבית של ערוץ 2 רצו למנות את רפי גינת למנכ"ל חברת החדשות. הם מאוד מאוד רצו. רחל בן ארי ואני, שני נציגי הציבור בדירקטוריון, התנגדנו. הוקמה ועדת איתור שהגיעה למבוי סתום. בעלי ההון יכלו להביא את מועמדותו של גינת לדירקטוריון אך הם לא עשו זאת כי ידעו שבגלל ההתנגדות של בן ארי ושלי המינוי לא יעבור. יחד עם זאת עניין גינת לא ירד מעל הפרק. מועמדתו לא הוסרה. המנכ"ל שמונה לחברה לפני שבועיים, אבי וייס, הוא מנכ"ל זמני ולא מנכ"ל של קבע. וכעת אנחנו, המתנגדים, הועזבנו. אלה העובדות. את הניתוח אני משאיר לך ולכל אחד מקוראיך".

אתה מעריך שהסילוק שלך סולל את הדרך למינוי של רפי גינת למנכ"ל חברת החדשות?

"אני לא רוצה להתנבא. יכול להיות שהמערכה הממושכת שניהלנו תקשה עליהם. אבל אם אתה שואל אותי מה רוצים ולמה מקווים בעלי הבית - התשובה היא כן".

ואולי מעבר לעניין האישי של פינוי הדרך לגינת ההרחקה שלך נועדה להבהיר שזה גורלו של מי שפועל באופן עצמאי נגד האינטרסים של בעלי הבית של ערוץ 2.

"נהוג לומר עכשיו שהכל אישי. ובמידת מה זה נכון. הכל אישי. אבל הכל גם לא אישי. אם הכל היה אישי ואם הייתי אני צריך ללכת על פי יצרי הרעים, הייתי מסכים לגינת וגומר את העניין. ובכל זאת אני פעלתי כפי שפעלתי מתוך מודעות כיוון שלפרשה הזאת יש משמעויות עקרוניות".

למה לא גינת

"הבעיה", אומר לבני, "היא הון ותקשורת. בעבר החשש העיקרי לתקשורת היה מהשפעתם של פוליטיקאים. אבל כמעט כל כלי התקשורת בישראל נמצאים בידיים פרטיות. ולכן הבעיה המרכזית היא לא מה מידת ההשפעה של פוליטיקאים עליהם אלא מה מידת ההשפעה של בעלי ההון. מידת ההשפעה הזאת יכולה להיות מאוד גדולה. הם מממנים את העסק. הוא שלהם. ולכאורה מי שיכול להרוויח אך יכול גם להפסיד זכאי להשפעה. אבל החוק ראה זאת אחרת. החוק שעל פיו פועלת חברת החדשות של ערוץ 2 ניסה ליצור איזון בין האינטרס של בעלי ההון לבין האינטרס הציבורי. ולשם כך אני מוניתי. אני מוניתי כחבר דירקטוריון מטעם הציבור כדי שאגן על האינטרס הציבורי. והחוק קבע שלי ולנציגי הציבור האחרים יהיה חלק משמעותי בהחלטה הכי חשובה שאותה הדירקטוריון צריך לקבל. ההחלטה על מינוי מנכ"ל.

"אבל בוקר אחד אני קם וקורא בעיתון שנערכה פגישה בין בעלי ההון העיקריים ברשת ובקשת לבין רפי גינת ובפגישה סוכם שהוא יהיה המנכ"ל הבא. קודם כל נעלבתי. כי זה גם אישי. אבל אחד כך התרגזתי. כי זה לא רק אישי. זה ציבורי. זה האינטרס הציבורי. הרי בחוק כתוב משהו אחר. בחוק כתוב שלא גומרים את זה ככה. שיש תהליך. ובחוק כתוב שלא בעלי ההון לבדם מחליטים. הדירקטוריון מחליט. דירקטוריון שיש בו משקל גם לבעלי ההון וגם לנציגי הציבור".

אתה לא מקבל את הסיכום של מוזי ורטהיים, סמי עופר ואודי אנג'ל עם רפי גינת. מה אתה עושה?

"אני מציע להקים ועדת איתור. חברים בה המנכ"לים של רשת וקשת, יוחנן צנגן ואבי ניר, רחל בן ארי ואני. אני מנחש שהמנכ"לים הסכימו להקמת הוועדה כיוון שגם הם קראו על המינוי של גינת בעיתון. בעלי הבית לא דיברו אתם. עם אחד מהם ודאי שלא דיברו. יכול להיות שאפילו עם שניהם. אני משער שבגלל זה בשלב ההוא גם המנכ"לים התעצבנו והסכימו להקים את ועדת האיתור".

מה שאתה אומר הוא שהיתה מעורבות ישירה של בעלי הבית. לא באמצעות מלאך הם פעלו. ולא באמצעות שרף.

"היתה התערבות ישירה של בעלי הבית. אבל ועדת האיתור החלה לפעול. גם רפי גינת הופיע בפניה. בשלב הזה לא התנגדנו למינוי שלו אלא אך ורק לכפייה שלו כמועמד יחיד בפרוצדורה לא ראויה. אבל היו גם מועמדים נוספים. יותר מעשרה. ובסופו של התהליך המנכ"לים של רשת וקשת תמכו במועמדותו של גינת בעוד שרחל בן ארי ואני חשבנו שיש מועמדים טובים ממנו. המלצנו על יוסי עבדי, משה שלונסקי ושמואל שם טוב אבל היינו פתוחים גם לרעיונות נוספים".

מה בעצם רע בגינת? הוא מגיש תוכנית מצליחה בטלוויזיה. הוא היה עורך "ידיעות אחרונות". מה פסול בו? על מה המהומה?

"לגבי 'כלבוטק' - אני חושב שגינת עושה אותה לגמרי לא רע. אני לא מזלזל ב'כלבוטק'. יש לה יתרונות. היא קצבית, יעילה ומצליחה. אבל תמיד חשבתי שהנושאים שגינת מצא לנכון לבדוק ולבקר לא היו קשורים לבעלי ההון הגדולים. ב'כלבוטק' הוא עוסק בעבריינים קטנים ובינוניים. לא בבנקים, לא בגופים כלכליים גדולים. ואם הוא לא עוסק בהם, הוא לא עושה את עבודתו. אני גם לא אוהב את הסגנון של גינת. הוא בומבסטי מדי בעיני. זה לא סגנון שאני אוהב.

"שמע, הייתי יכול להיכנס גם לתכונות האופי של רפי גינת. פירטתי אותן במקום שהייתי צריך לפרט אותן. אבל אני לא חושב שאני צריך להלבין את פניו. די בכך שחבר ועדת איתור יאמר שהוא לא מתאים. עובדה היא שאנשים ששמעו את הקביעה הזאת לא הופתעו. הם הבינו אותה בלי שיהיה צורך להסביר אותה. אבל לפרט זאת מעל דפי העיתון? די בכך שאמרתי שהוא לא יכול להיות מנכ"ל".

החברות האישית של גינת עם ורטהיים ועופר פעלה לטובתו או נגדו?

"בהחלט לא חשבתי שהחברות הזאת מועילה. צריך להיות חיץ בין בעלי הבית לבין המנכ"ל. החיץ הזה הוא הדירקטוריון. העובדה שדברים נעשו כאן באופן ישיר היא שורש הבעיה והיא ממחישה את הבעיה. חברות מהסוג הזה אינה מועילה".

בעלי ההון עצמם ניסו להשפיע עליך?

"היו בין בעלי ההון מי שדיבר אתי. יותר מפעם אחת. שיחות לא קצרות. הוא היה מאוד ישיר. אמר שהם מאמינים בגינת. שזה ענייני. לא עניין של חברות. שגינת עשה גם את 'ידיעות אחרונות' וגם את 'כלבוטק'. נתן את 'כלבוטק' כדוגמה לתוכנית לא יקרה מאוד עם רייטינג גבוה. אבל הדבר היותר חשוב שהוא אמר הוא שכאשר יש עמדה של בעלי ההון, אני חייב לוותר. הם אלה שהשקיעו. הכסף שלהם. שאם אני הייתי צריך להכניס את היד לכיס הייתי מדבר אחרת".

ומה אמרת אתה?

"אמרתי שלא רק למי שנותן את הכסף אכפת. שלי יש הרושם שלי דווקא יותר אכפת. כי אני במקצוע ובעלי ההון לא. כי אני עוסק בזה הרבה שנים ובעלי ההון לא. כי אני עובד לפי סולם ערכים אחר. ובסולם הערכים שלי יש בהחלט התייחסות לחשיבות של רווח אבל יש בו התייחסות גם לערכים אחרים. כמו הערך של לתת דיווח לציבור על מצב ענייניו".

ומה הם אמרו בתגובה? שחברת החדשות שלהם ושתפסיק לבלבל את המוח?

"כן. פחות או יותר. אמרו שמאוד מעריכים אותי. מאוד מחבבים אותי. אבל שאואיל לקבל את עמדתם. ובהחלט זה נעשה בצורה בוטה יחסית ובאווירה שאם לא - לא אשאר. בפירוש. אמרתי: יושב ראש עומד על דעתו ואתם תסלקו אותו? אמרו לי: כן. אמרו: אם אתה מכניס לנו אצבע לעין, לא נישאר אתך".

איימו עליך באופן ברור?

"הבהירו לי. נאמר לי על ידי בעלי ההון שאי תמיכה שלי בגינת תמנע את המשך כהונתי".

הופתעת?

"הפתיע אותי, כן. במיוחד הפתיע אותי שלאורך כל הדרך היה מובן מאליו להם שאני אכנע. שלא אהיה בעיה. זה היה מעליב ומרגיז בעת ובעונה אחת. כל מי שדיבר אתי אמר 'שמע, בסדר, אז אתה מוחה. תעשה כך, תעשה אחרת, בסוף תיכנע. לא תלך נגד הסכמה של קשת ורשת. הם הרי מממנים את העסק. והם תקיפים. הם יודעים להשיג את מה שהם רוצים. לכן זה לגמרי ברור שאתה תתקפל'".

מה למדת על בעלי ההון בזמן השיחות עמם?

"שמע, אני בהחלט בעד כלכלת-שוק, ובסך הכל עדיפה תקשורת בבעלות פרטית על תקשורת בבעלות ציבורית. אבל יש בעלי הון בתקשורת ויש בעלי הון. בעל הון בתקשורת צריך לדעת שיש לו תפקיד ציבורי המחייב אותו. בעלי 'ניו יורק טיימס' ו'וושינגטון פוסט' בוודאי רוצים להרוויח. והם צריכים להרוויח. טוב שירוויחו. אבל הם יודעים שיש להם גם שליחות ציבורית. שיש ערכים שמחייבים אותם. חלק מבעלי ההון בערוץ 2 שאותם פגשתי הם אנשים מאוד תרבותיים. הם בני שיחה מרתקים ובעלי יכולת אינטלקטואלית. יש ביניהם שאינם פחות אינטליגנטים מבעלי 'ניו יורק טיימס' ו'וושינגטון פוסט'. אבל אין להם את המסורת של משפחת סולצברגר ומשפחת גראהם. אין להם את אותה תחושה של שליחות ציבורית".

הם בעלבתים?

"הם רוצים דבר יעיל ומרוויח. לתת את השירות הטוב ביותר במינימום הוצאות".

הם בעלבתים?

"בעניין של גינת היתה לי הרגשה לא נעימה. היתה הרגשה של בוטות. בשלב מסוים זה הפך לפרינציפ. לאנשים הללו יש גם אגו. מעצבן אותם שמתנגדים להם. הם לא רגילים לכך שמתנגדים להם ואז הם מתעקשים, מתחפרים. הם הרי רוצים משהו, ומה פתאום מישהו אומר להם לא. מה זה. הם לא מכירים דבר כזה".

לאורך כל השיחה הזאת אתה אומר בעלי הבית, בעלי ההון. מדוע אינך נוקב בשמות?

"השמות של בעלי ההון לא ידועים? השיחות שהתנהלו לא התנהלו בפומבי. למרות שאני חש שלא נהגו בי נכון אני חש צורך לנהוג באופן קורקטי. אני כבר לא אתגבר על התכונה הזאת. לכן אני מדווח לך על השיחות ועל משמעותן אבל לא נראה לי נכון להיכנס לשמות. השיחות היו לא נעימות ובכל זאת הן היו שיחות בארבע עיניים".

אם אינני טועה חיים סבן חשב אחרת מאשר בעלי ההון האחרים.

"חיים סבן לא דיבר אתי. אבל דיבר אתי נציג שלו. הבנתי שסבן לא בעד גינת ולא בעד התהליך שבו בעלי ההון קובעים. סבן חשב שצריך לתת לוועדת האיתור לפעול ולהניח לה להחליט לפי הבנתה. אורח ההתנהגות שלו היה דומה יותר לאורח ההתנהגות של בעלי 'ניו יורק טיימס'".

רציתי להציב מודל

תשמע, הפתעת לא רק את בעלי ההון. הפתעת גם רבים מידידיך. אתה הרי אדם נוח. אדם שחי כל ימיו בממשק עם הממסד. לא אחד שאמור לעלות על בריקדות.

"לא עלה בדעתי לפעול אחרת. אם אתה לא עומד במקרה כזה, מתי תעמוד?"

והיה שווה? בשביל לנסות לחסום את רפי גינת היה כדאי להפסיד תפקיד כל כך נכסף שאותו כל כך אהבת?

"אומר לך את האמת: אני מאוד אוהב את הג'וב הזה. לא אהבתי להיות מנכ"ל רשות השידור. אהבתי מאוד להיות מפקד גלי צה"ל. וחדשות ערוץ 2 הזכירו לי את גלי צה"ל. יש משהו מאוד בריא במקום הזה. וזה מקום עבודה שפשוט היה לי נעים לבוא אליו. הוא העניק לי מן גירוי חיים שכזה. הוא בהחלט העשיר את חיי. לכן אתה בהחלט מוצא אותי עצוב עכשיו. יש עצב של פרידה. ויש אכזבה. אפילו הפתעה. מה שקרה סותר את הקונספציה שלי לגבי הטבע האנושי. איכשהו הנחתי שדברים כאלה לא קורים. שאנשים לא עושים דברים כאלה. כך שיש גם זעם. אני מרוגז. אני מאוד מרוגז. אני חושב שמה שקרה הוא ממש לא בסדר. ממש.

"אבל למרות כל זה היה שווה לעשות זאת. חד-משמעית. כמו שאמרת אני אדם נוח. אני לא אדם של מריבות. אני לא נלחם כל היום על עקרונות. אבל אני חושב שמצאתי את עצמי בתוך שאלה עקרונית ממדרגה ראשונה לגבי היחס בין בעלי ההון לתקשורת. ואני חושב שלעמידה עקרונית בעניין הזה יש משמעות. ויהיו לה תוצאות. היא יכולה להשפיע בתחום חשוב. עד כדי כך אני רומנטי. אבל רומנטי במין רומנטיקה ריאליסטית כזאת".

רצית להציב מודל? להיות מופת?

"כן, רציתי להציב מודל. אני יודע שזה לא נשמע טוב מה שאני אומר. זה נשמע נפוח. אבל זו האמת. רציתי להגן גם על האינטרס הציבורי בתקשורת וגם על האינטרס הציבורי בחברות שאינן קשורות לתקשורת. בארץ שהיתה בה מלחמה ושיש בה הפגזות על שדרות האינטרסים הללו מתגמדים. הם נתפסים כעניין אדמיניסטרטיווי. אבל הם לא. הם משמעותיים. ואני שמח לעשות מעשה בעניין משמעותי".

אבל בסופו של דבר איזה מודל העמדת? צעירים המתבוננים בך יאמרו שהנה קם אדם מרושת, מחובר, חבר-של-ראש-הממשלה, וניסה לעמוד מול ההון אבל אפילו אותו ההון רמס.

"אני לא יודע. אם בסופו של דבר גינת בכל זאת לא ימונה זה יקרה בגלל משהו שרחל בן ארי ואני עשינו. אבל זה לא רק זה. מה שחשוב הוא שכאשר עושים דבר נכון, יש לזה הרבה יותר כוח מאשר כשעושים דבר לא נכון. זה נשמע עוד יותר רומנטי, אני יודע. אבל את זה אני אומר לך מניסיון חיים. איך כתוב במקורותינו? לפעמים אנחנו כעפר הארץ ולפעמים ככוכבי השמים. זה לא רק עפר הארץ כל הזמן. זה לא רק היסוד הכי נמוך באישיות ובאינטרס הכי גס. לא רק הפחד ולא רק הרצון להסתדר. לא. לפעמים אנחנו מפיקים מתוכנו דבר טוב יותר. והניסיון מלמד שכאשר זה קורה יש לכך איכות משלו. אנשים רעבים לזה. זה הרבה יותר נספג מהדברים הרעים. ומבחינה זו מתן דוגמה יכול להשפיע. אם הייתי נותן דוגמה הפוכה לא היית מראיין אותי ולא היו קוראים את הדברים האנשים החושבים שקוראים את 'הארץ'. כעת אנשים חושבים קוראים. וכשהם קוראים הם חושבים. ואולי מהמחשבות האלה גם יוצא משהו, ואם לא, טו באד. טאף לאק".

אתה מדבר כל הזמן על בעלי ההון. אבל מי שפעלה נגדך בסופו של דבר היתה מנכ"ל הרשות השנייה, נורית דאבוש. היא עשתה זאת מכיוון שהיא עושת-דברם?

"כמו בתורת הספרות של אוניברסיטת תל אביב אני מציע לקוראינו האינטליגנטים להשלים את הפערים בסיפור".

ובכל זאת, מה אתה חושב על דאבוש?

"אני ודאי מאוכזב ממנה ורוגז עליה. מאוד. דאבוש היא בחורה שיודעת לצעוק. לצעוק היא יודעת דווקא. ישבתי אתה בישיבות והיא כמעט תמיד צועקת. יש לה מין שטף צעקה כזה שגם התמיה אותי וגם קצת הרשים אותי. אבל צעקות לא יכולות לבוא במקום תוצאות מעשיות וידע מקצועי ושיעור קומה.

"דאבוש היא בחורה אינטליגנטית לפי דרכה. אבל מידת ההשפעה שלה ושל המועצה על הזכיינים היא פחות או יותר אפס. מאז המכרז עבר זמן. אני לא זוכר מה המועצה השיגה מהזכיינים. לדעתי היא לא השיגה כלום. כרגע כולם לא מקיימים את מחויבויותיהם. לא ערוץ 2 ולא ערוץ 10. כולנו רואים מה יש על המסך. אז נכון, דאבוש צועקת. אבל לצעקות שלה אין שום תוצאה. לזכיינים זה סידור מאוד נוח. מה הבעיה? דאבוש צועקת והם מחייכים. ככל שהצעקה שלה רמה יותר הם יותר נינוחים".

מה שאתה אומר הוא שהיום אין הגנה על האינטרס הציבורי בערוץ 2 ובערוץ 10.

"כרגע אין שום הגנה על האינטרס הציבורי".

מקורביה של דאבוש טוענים שכל הגרסה שלך היא סיפור הרואי שאותו המצאת כדי לחפות על כישלונך שלך כיו"ר.

"מעולם לא שמעתי את הטענה הזאת עד שעלה עניין גינת. עד אז לא היה ספק שהכל בסדר. היא טוענת שיש גירעון אבל האמת היא שאין גירעון. היא מדברת על הפריפריה אבל אנחנו עשינו המון בעניין הפריפריה. אלה טענות חסרות שחר".

פתאום אתה ממש כועס.

"האמת היא שזה נורא מרגיז אותי. בהתחלה יש ההלם של העניין וככל שהזמן עובר אני מתרגז עוד יותר. יש תחושה של אי-צדק. של אכזבה. של מיאוס. תראה, אני לא ממש אוהב את הקיטור המתמיד על המצב. היללה המתמדת הזאת, אני לא משתתף בה בדרך כלל. אני לא סובל את הבנאליות של ההתייללות. אבל שמע, זה לא רמה. אתה מסתכל סביב ואתה מאוד מוטרד. זה לא צריך להיות כך. מה זה פה. מה זה פה".

האישיות של בעל ההון

אז אולי יש פה בעיה הרבה יותר בסיסית. אולי הקפיטליזם הישראלי לא מסוגל להבטיח לנו חופש עיתונות וחופש ביטוי?

"אני לא רואה חלופה. אתה רוצה שהתקשורת תמומן על ידי הממשלה? אתה רוצה 'פראבדה'? 'דבר'? רשות שידור כגוף משדר יחיד? יש מי שמניח הנחות מבניות פסימיות לגבי הקשר בין הון לתקשורת. אני יודע שיש בעיות מבניות. אבל אני לא רוצה להיות כל כך פסימי. אני חושב שאין לנו ברירה אלא להכניס ידיים למקום מסובך מאוד ולהוציא ממנו את המיטב. לכן אני מדבר על האישיות של בעל ההון.

"אולי זה לא נכון לומר זאת בעיתון 'הארץ', אבל אני מאוד החשבתי את גרשם שוקן, למשל. היו לו מגרעות ידועות אבל היה לו היקף של אישיות. וגם עמוס שוקן, שאותו אינני מכיר, מגלה יושרה של בעל בית ובעל עיתון ממדרגה ראשונה. הוא יודע את מקומו. הוא יודע במה אסור לו להתערב. יש לו עקרונות מאוד מוצקים בענייני עמידה מול לחצים. יש לי הרבה מה לומר נגד עיתון 'הארץ' אבל פה יש לפחות תפיסה שעיתון הוא לא עסק. עיתון הוא חד-משמעית לא רק עסק. וכך גם ערוץ טלוויזיה".

מה שאתה מציע הוא לשלוח את מוזי ורטהיים וסמי עופר ואודי אנג'ל לסדנת השתלמות שתלמד אותם כיצד להיות הבעלים של ערוץ 2.

"זה בהנחה שעוד משתנים עם הגיל. אומר לך שוב את מה שכבר ניסיתי לומר: חלק מהזכיינים הם יודעי ספר. חלקם אפילו אספני ספרים. והם לא רק אוספים, הם קוראים את הספרים שהם אוספים. אבל אולי כשזה מגיע לבעלות על תקשורת המשפחה עוזרת. זה שאתה בן של בן של בן, וצריך גם להיות בעל עולם מושגים תרבותי וסביבה רוחנית. זה לא פשוט. אם לא נוח לדבר ב'הארץ' על שוקן אפשר לדבר על יודקובסקי. יודקובסקי הבין שגם כשהוא עושה טבלואיד צריך להיות בו נחום ברנע וצריכים להיות בו עמודי אש"ף. הוא הבין שאי אפשר רק לדגדג את הצרכים היותר נמוכים של הקוראים. זה לא רק עניין של אתיקה ותרבות. זה אינטרס. זה האינטרס של בעלי ההון עצמם. רק חמור תופס עיתון או ערוץ טלוויזיה כעסק בלבד. האינטרס העסקי של בעלי העסק התקשורתי מחייב אותם להבין שעסק תקשורתי הוא לא רק עסק. יש לו גם אחריות כלפי הציבור".

אם אני מבין אותך נכון, המסר שלך בסופו של דבר הוא לא גינת, אבל גם לא חנה זמר אלא יודקובסקי?

"אם אתה רוצה לנסח זאת כך, בסדר. כן. אפילו יואל אסתרון. אבל הם לא ויתרו על גינת. רחל בן ארי ואני היינו החיץ בין גינת לבין המנכ"לות והחיץ הזה נעלם כעת. לכן יכול מאוד להיות שהוא ימונה. אבל יכול להיות שלא. יכול להיות שהדיון בציבור שנוצר ימנע זאת. צריך להביא בחשבון שכאשר יש דו-קרב לפעמים שני הצדדים נהרגים. מבחינה זאת, יכול להיות שאני אתרום בעניין הזה משהו דווקא אחרי מותי".*

גינת: לבני והשטויות שלו

תגובת רפי גינת: "ההיסטוריה של 'כלבוטק' רצופה בתחקירים על גופים גדולים כולל הבנקים ועסקים בבעלות בעלי הזיכיונות בערוץ 2. למשל פז. למשל מפעל הפיס. למשל הטוטו. טיב טעם. היתרון של 'כלבוטק' על תוכניות התחקיר האחרות הוא שיש בה רק חומרים בלעדיים. כלבוטק' קיימת 28 שנים וכל השנים היא עולה ברייטינג. הנתונים האלה הם הוכחה ניצחת לאיכותה ויש להם הרבה יותר משקל מהשטויות של לבני.

"אני לא חושב שלבני מכיר אותי או את תכונות האופי שלי. אני מוכן שילבין את פני, כיוון שאז אני אפתח את הפה וייאמרו דברים שהם הרבה יותר חמורים מהלבנת פנים. אני חושב שאם יו"ר חברת חדשות פונה לפוליטיקאים שיעזרו לו להמשיך בקדנציה שלו, זו שחיתות מקצועית ממדרגה ראשונה, המוכיחה שלבני אינו ראוי לכל תפקיד ניהולי עיתונאי. חוץ מההדלפות המגמתיות שלו לעיתונות, ששם ניהל נגדי קמפיין רצוף שקרים, הפנייה שלו לשלי יחימוביץ' שתציל אותו היא חסרת תקדים.

"באתי לוועדת האיתור למרות שלא רציתי. המשפט הראשון שאמר לי לבני שהחזיק את קורות החיים שלי ביד, הוא שלאור הרקורד שלי מצחיק שוועדה כזו תקבע אם העורך הראשי של 'ידיעות אחרונות' מתאים לנהל את חברת החדשות. והוא הוסיף: 'תבין, רפי, שחייב להיות כאן הליך פורמלי ולכן אתה פה'. אמרתי 'חבר'ה, זה בסדר, תשאלו מה שאתם רוצים', אבל אחרי 20 דקות חברי הוועדה לא שאלו אותי אף שאלה. מנכ"ל קשת, אבי ניר אמר: 'הרבצת פה רייטינג עם פיקים עד השמים'. מנכ"ל רשת, יוחנן צנגן, אמר שזו ההופעה הכי טובה שהיתה בוועדה לאיזשהו מועמד. ואז לבני הולך ומדליף שהיתה לי הופעה עלובה בוועדת האיתור.

"מה שמדהים בפרשה הזאת, הוא שכל הדגלים שלבני מניף הם דגלים של צביעות. כל יום שישי אנחנו יושבים באותו שולחן ב'רפאל'. האם לא היה צריך לפסול את עצמו כשהוא בא לדון בי? זאת ועוד. סביב אותו שולחן יושבים חברים עשירים שמשלמים את הארוחות שלו. לאכול על חשבונם זה בסדר, אבל אחר כך להשמיץ אותם מותר? אם זו לא צביעות, אני לא יודע מה זו צביעות".

לבני: "נכון שגינת ואני יושבים על אותו שולחן בימי שישי, אבל סביב השולחן יושבים אנשים לא מעטים, ורפי ואני מעולם לא היינו חברים בשום צורה. באשר לטענה המצחיקה על התשלום עבור הארוחות, גם אני השתתפתי בתשלום".

תגובת נורית דאבוש: "אין שופטים אדם בשעת צערו. במקום שאין אנשים אני משתדלת להיות אשה. לכן, מפאת גילו וכבודו של יצחק לבני, לא אגיב".



יצחק לבני. אמרו שמאוד מעריכים אותי. מאוד מחבבים אותי. אבל שאואיל לקבל את עמדתם


רפי גינת. לא אלבין את פניו. למטה: נורית דאבוש. לא השיגה כלום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו