השיקסע האלוהית יוצאת מהארון

סיביל שפרד, יפהפייה דרומית ופעילה חברתית, אם לילדים יהודים, פעם המאהבת של אלוויס פרסלי, שבתחילת הקריירה תבעה את "פלייבוי" על פרסום תמונות עירום מסרט שלה ואז "הוציאה את גיל המעבר של נשים מהארון" בסדרה "סיביל" - מצטרפת לסדרה הלסבית "ישנן בנות". ראיון

רותה קופפר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רותה קופפר

"שמת לב איזה יחס מוזר, פטישיסטי, מביך ממש, פיתחו דוגמניות במודעות פרסומת לתיקים שלהן?" שואלת סיביל שפרד בשיחת טלפון מלוס אנג'לס, שמתקיימת לרגל השתלבותה בעונה השלישית של סדרת הלסביות "ישנן בנות" (שחזרה השבוע בעונה שלישית ב"יס").

שפרד, שהחלה את קריירת המשחק הארוכה והמרשימה שלה כמלכת יופי, מתבטאת זה שנים נגד אידיאל היופי החדש, המסוגף, המוגבל לדעתה - של נשים רזות מדי, מנותחות מדי, שהולכות על עקבים גבוהים מדי בנעליים לוחצות מדי.

כאשר נאמר לה כי בעברית למלה "נרתיק" דו-משמעות שהיתה יכולה לספק הסבר ליחס המיני המתואר במודעות, היא צוחקת. אחר כך היא מוסיפה כי "זאת הפעם הראשונה בחיים שאני מדברת עם מישהו מישראל". זה מפתיע לנוכח העובדה שילדיה, שאביהם יהודי, נשלחו ללמוד עברית בבית הכנסת בימי ראשון.

"הם גם עשו בר מצווה ובת מצווה", היא מעדכנת. "והיתה לי אפילו תקרית עם כתב העת היהודי 'דה ג'ואיש ג'ורנל': התפרסמה שם כתבה של גבר שהתלונן שנשים יהודיות עונות לקלישאה של הנודניקית היבבנית, ולמה הן לא יכולות להיות יותר כמו הגויות, ושמו תמונה שלי, בלי לציין את הקשר ובלי לציין את שמי במפורש. סתם כאיור לטיעונים שלו. רתחתי מזעם. כתבתי מכתב ובו התרעמתי על כך שהשתמשו בי כדי לנגח את אחיותי היהודיות, במיוחד שבתי בדיוק עלתה לתורה כבת מצווה. במפתיע, הם התנצלו. כתבו: 'סליחה, סיביל', על פני עמוד אחורי שלם".

העימות הזה לא היה הראשון של השחקנית הנודעת. היא מורגלת במאבקים על ניצול דמותה כמעט מתחילת הקריירה שלה. פריצתה הקולנועית היתה ב"הצגת הקולנוע האחרונה" של פיטר בוגדנוביץ' (אחד משלושת בעליה לשעבר) מ-1971, שבו התפשטה על המסך. אחר כך היתה אחת הראשונות שתבעו את המגזין "פלייבוי" על שימוש לרעה ובניגוד להסכמתה בתמונות עירום שלה מהסרט.

זה לא קרה ביום אחד

"דה ג'ואיש ג'ורנל" השתמש בדמותה לא רק בגלל שערה הבלונדיני הגולש, עצמות לחייה הגבוהות ויופיה הזוהר, אלא, מן הסתם, גם בגלל תפקיד שגילמה בסרט "The Heartbreak Kid", שבעקבותיו כונתה בעיתונות "התגלמות השיקסע האלוהית".

שפרד, שהיא גם זמרת במקצועה, הצליחה דווקא בזכות התפקידים שלה בטלוויזיה. ב"בלשים בלילה" בשנות ה-80 גילמה את מאדי הייז, יפהפייה חדת לשון, לצד ברוס ויליס. סדרה זו נודעה אז בשל העלילות המצחיקות והנועזות על המסך, ולא פחות - בשל האינטריגות והסכסוכים מאחורי הקלעים וכן השנאה הגלויה בין שני השחקנים הראשיים.

עשור אחר כך היה לה סיטקום משלה, "סיביל" (שכמו "בלשים בלילה" שודר בישראל). שם היא גילמה גיבורה ששמה סיביל, שחקנית טלוויזיה בשנות ה-40 לחייה. בתה קלמנטיין פורד גילמה את בתה, בוגדנוביץ' הופיע גם הוא בתפקיד עצמו; זו היתה סדרה אוטוביוגרפית מצחיקה ואירונית, מלאה מודעות עצמית, עשור לפני שלארי דייוויד עשה זאת עם "תרגיע".

עכשיו ב"ישנן בנות" היא מגלמת את פיליס, אשה נשואה ואם לילדים בוגרים שאינה שלמה עם זהותה המינית. לשפרד עצמה אין כרגע בן זוג. כפעילה למען זכויות הומואים ולסביות, אמרה בעבר כי היא "רוצה להיות פתוחה לאפשרות שתהיה לי מאהבת". פעם אחרת אמרה בצחוק שלא היתה דוחה את חיזוריה של השחקנית סלמה האייק, לדוגמה. בסדרה פיליס פוגשת את בט (ג'ניפר בילס), לסבית גאה, ומחליטה לצאת מהארון גם היא.

גם כאן משחקת לצדה בתה, קלמנטיין פורד, בתפקיד בתה - והיא כועסת. "את לא יכולה להתעורר בוקר אחד ולהחליט שאת לסבית", היא מטיחה באמה. על כך אומרת שפרד: "המחשבות האלה היו בתת-מודע של פיליס כל הזמן. המפגש שלה עם מישהי שחיה בשלום עם זהותה המינית מעורר בה משהו ומניע אותה למעשה; זה לא קרה פתאום ביום בהיר אחד".

מתגעגעת לתפקידים קומיים

שפרד, בת 56, מאושרת לגלם אשה בוגרת שהיא סקסית וחושנית. "לרוב, נשים בגיל שלי תקועות בתפקיד האם המשוגעת וגם אז יש להן מזל אם הן מקבלות אותו", אמרה לא מזמן.

באחרונה ניכרת דווקא מגמה של שיפור. גלן קלוז, הולי האנטר, קירה סדג'וויק, סאלי פילד - כולן נשים בוגרות ונחשקות, וכולן עכשיו בטלוויזיה. אבל האם הטלוויזיה האמריקאית לא היתה בעצם תמיד סביבה נוחה יותר לנשים?

"יותר מהקולנוע, זה ברור", אומרת שפרד, אבל לא ממהרת להתלהב. "ב-1998, כאשר 'סיביל' ירדה מהמסך, נעלמו יחד אתה 'גרייס על הכוונת', 'רוזאן', 'רצח במשיכת קולמוס', 'דוקטור קווין, רופאה במערב' - כל הסדרות שגיבורותיהן היו נשים. זה היה כמו משולש ברמודה של נשים בטלוויזיה.

"לפי הרייטינג שהתוכניות החדשות מקבלות, ברור שהקהל רוצה אותן", היא מוסיפה, "אבל זה תלוי ברשתות השידור. אם שוב יחליטו שצריך תוכניות ריאליטי, תחום שלנשים בוגרות אין בו מקום, הן שוב ייעלמו. כשהורידו את 'סיביל', הרשתות חיפשו את קהל הבנים בני ה-17. טוב, אין ספק שבזה הן לא הצליחו".

ב"ישנן בנות" יש כמעט רק סוג אחד של לסביות, זה שמכונה "לסביות של ליפסטיק", כולן יפות וחטובות. עכשיו צירפו אותך, דוגמנית ומלכת יופי לשעבר. האין זאת כניעה של יוצרות הסדרה לתכתיבים של הטלוויזיה האמריקאית, עולם שדרים בו רק אנשים יפים?

"נכון, אבל זה הסטייל של הסדרה. אל תשכחי שאחת הגיבורות שלה היא שיין, שהיא בהחלט גברית, וישנה גם מקס" (דמות שמתלבטת בתחילת העונה אם היא טרנסג'נדר).

תפקידיה הקודמים של שפרד תמיד היו מלאי אירוניה, ואילו "ישנן בנות" מתאפיינת לעתים קרובות ברצינות וחשיבות עצמית רבות מדי. האם זה לא מפריע לה? "אני לא רוצה לירות לעצמי ברגל", היא משיבה, ובדיפלומטיות מוסיפה כי היא "מתגעגעת מאוד לתפקידים קומיים". באחרונה גילמה בשני סרטים שונים את מרתה סטיוארט, מלכת הלייף-סטייל האמריקאית שריצתה עונש מאסר בשל מעשי מרמה. סטיוארט הסתייגה מהאופן שבו שפרד גילמה את דמותה, אבל שפרד דווקא נהנתה מאוד.

הסדרה "סיביל" היתה בעיניה סוג של שליחות: היא גאה בכך ש"הוצאתי את גיל המעבר של נשים מהארון". כך גם עצם קיומה של הסדרה "ישנן בנות" הוא דבר חשוב, לדעתה. כשנודע שתצטרף ל"ישנן בנות", ביטל ארגון נשים בטקסס את השתתפותה בכינוס שלו. האם המחיר הקטן הזה שנאלצה לשלם גרם לה להבין שחקנים הוליוודיים הומואים ולסביות שנשארים בארון?

"אני מכבדת את הפרטיות של כל אחד, אבל כשאת מתפרסמת, הפרטיות הזאת נלקחת ממך", היא משיבה. "זה בא יחד עם הרבה דברים טובים אחרים. אז אם זה המצב, צריך לנצל אותו לעשיית הדבר הנכון. לי מעולם לא היה קשה שצלמי פפראצי צילמו אותי. תמיד חשבתי שנכון יותר פשוט להצטלם וללכת. אבל מצד שני, היום הדרישה לחשיפה היא גדולה יותר".

שנאה באוויר

המודעות החברתית של שפרד אינה מובנת מאליה. היא נולדה וגדלה בטנסי שבדרום ארצות הברית בתקופה של הפרדה גזעית ורמיסת זכויות אדם. היא היתה בת למשפחה מבוססת; כל הדלתות נפתחו לפניה בקלות ומעולם לא היתה בעמדת אאוטסיידר. פעם סיפרה בראיון כי השחורים היחידים שהכירה בילדותה היו משרתים. זה לא היה צפוי שתישא דגל חברתי כלשהו.

נקודת המפנה בחשיבתה, היא אומרת, היתה ההתנקשות בחייו של מרטין לותר קינג. "בדיוק סיימתי את לימודי התיכון בממפיס, העיר שבה הוא נורה", היא מספרת. "סביבי היתה כזאת שנאה, יכולת ממש להרגיש את זה באוויר. הוא הפיח בכולם תקווה. כשהוא נרצח הרגשתי איכשהו שזאת היתה אשמתי. הרגשתי מטונפת. ידענו שההורים שלנו היו גזענים, היה מקובל לומר דברים כאלה, להתבדח, להעליב. זה גם היה החוק".

בזמן המהפכה הפמיניסטית בשנות ה-70 החלה לפעול למען זכויות לנשים. "היה כינוס למען זכויות של נשים עניות שעברו דברים מחרידים כדי לעשות הפלה. גלוריה סטיינם פנתה אלי", היא מספרת. "הבנתי שזה לא בסדר שאני לא עושה שום דבר למען הקהילה הזאת, והסכמתי להיות הדוברת של התנועה למען הפלות מלאכותיות".

מאז שמונה עוד שופט שמרן לבית המשפט העליון האמריקאי בקדנציה של ג'ורג' בוש, נשקפת שוב סכנה לחוקיותן של הפלות מלאכותיות בארצות הברית, אומרת שפרד. היא בכלל חשה שהמצב בארצות הברית כיום מתסכל. "כולנו יודעים שנכנסנו למלחמה בעיראק בתואנות שווא", היא אומרת. "למשך זמן רב צ'ייני לא איפשר לפרסם תמונות שצולמו שם, כדי שהציבור האמריקאי לא יידע עם מה אנחנו אמורים בכלל להתמודד. השאלה עכשיו היא איך יוצאים משם".

מלך המאהבים

מלבד דעות קדומות, היא פגשה בממפיס גם את אלוויס פרסלי. בין מאהביה של שפרד, שטוענת כי באחרונה "לקחה הפסקה מגברים", נמנה גם המלך. בספרה האוטוביוגרפי "Cybill Disobedience" הקדישה לזמר פרק שנקרא "גברים לבנים לא אוכלים". שם היא מספרת כי בין היתר נהגו לאכול בפגישות הרומנטיות שלהם "סנדוויצ'ים של חמאת בוטנים ומיונז מטוגנים בשמן עמוק".

אז לסיום, איך היה עם אלוויס?

"אחלה בממפיס, אבל משם הכל הלך דרומה".

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ