בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנבחרת היוקרתית של מפסידי האמי לדורותיהם

מ"רוזאן", "אמריקן איידול" ו"הסמויה", ועד השחקנים רון הווארד ושרה מישל גלר, כל המי והמה שהטקס היוקרתי פספס

תגובות

לא רק ש"סינמה וריטה: משפחה אמריקאית", סרט הטלוויזיה של ערוץ HBO העוסק בסדרת הריאליטי הראשונה בארצות הברית - שצולמה בשנת 1971 - לא זכה בפרס אמי בתחילת השבוע הזה. גם הסדרה המקורית עצמה, "משפחה אמריקאית", שנחשבת עד היום לפורצת דרך ולייחודית, לא היתה מועמדת בשעתה אפילו לפרס אחד.

"משפחה אמריקאית", דוקודרמה שצולמה לפני 40 שנה, מחודש מאי ועד דצמבר, ושודרה כעבור שנתיים ב-12 פרקים לעיני עשרה מיליון צופים, נחשבת לראשונה בסוגת הריאליטי - עוד לפני שזו חשבה להיקרא כך. היא היתה אמורה להציג דיוקן של המשפחה המושלמת - "משפחת קנדי של המערב", כהגדרת אבי המשפחה - שחיה בסנטה ברברה. אך בסופו של דבר הביאה הסדרה לפרידתם של הורי המשפחה, ביל ופאט לאוד (או רק החישה את הפרידה - תלוי את מי שואלים).

הסדרה הזאת אולי נפלה בין הכיסאות, כי לא היתה אז קטגוריית פרס לתוכניות מסוגה. פרסי אמי לתוכניות ריאליטי הומצאו בעצם רק 30 שנה אחרי שצולמה, ב-2001, וגם אז הקפידו, לפחות בינתיים, שלא להעניק את הפרס המיוחל לסדרה הפופולרית ביותר בתחום באותה שנה - "אמריקן איידול". כך או כך, "משפחה אמריקאית" מצטרפת לסדרות רבות ולאייקונים טלוויזיוניים שמעולם לא זכו או לא היו מועמדים לפרס היוקרתי ביותר בטלוויזיה, ובכל זאת הותירו את חותמם כפורצי דרך - "רוזאן", "נשואים פלוס", "רצח מאדום לשחור" והקלף המנצח לטיעון זה ולכל עניין אחר: "הסמויה".

בינתיים חולקו הפרסים לשנה זו, בטקס ה-63 במספר, ולשחקנים, היוצרים והמעריצים שנעלבו על כך שתוכניותיהם כלל לא הועמדו לפרסים ("קומיוניטי") - מצטרפים אלה שהועמדו לפרסים אך שוב לא זכו.

כמו למשל אד אוניל מ"משפחה מודרנית". שלא כמו "משפחה אמריקאית", המשפחה הזו דווקא זכתה בגדול בטקס השנה, וחזרה על זכייתה מהשנה שעברה כקומדיה הטובה. אך הפטריארך של "משפחה מודרנית" - אם אפשר לקרוא לו כך - בלט בהיעדרו במועמדויות בשנה שעברה, וגם השנה, כאשר כבר היה מועמד - לא זכה. זה אולי לא היה ראוי לציון - הרי כל השחקנים הבוגרים של סדרה זו היו מועמדים השנה ולא כולם יכולים לזכות - אלמלא העובדה שההפסד הזה מצטרף לשנים של התעלמות של האקדמיה לטלוויזיה מאוניל. ולא רק ממנו, גם ממי שגילמה את אשתו בסדרתם הקודמת "נשואים פלוס", השחקנית קייטי סגל.

אוניל וסגל מעולם לא היו מועמדים על תפקידם כאל ופגי באנדי, ו"נשואים פלוס", אף שהצחיקה את הקהל והגחיכה את הסיטקום במשך 11 עונות (מ-1987 עד 1997), מעולם לא זכתה בפרס הקומדיה הטובה. האקדמיה ממשיכה ביחסה הרע לסגל. השנה לא העמידה את הסדרה הנוכחית והראויה שלה, "ילדי האנרכיה", לשום פרס משמעותי (בעלה קורט סאטר, יוצר "ילדי האנרכיה", אף התקומם על כך), וגם ממנה עצמה החליטו להתעלם בהפגנתיות.

מקרה מבחן אחר, עם מוסר השכל אפשרי בצדו, הוא זה של "ימים מאושרים" - קומדיה ששודרה בין השנים 1974 ל-1984 בארצות הברית. בסדרה זו גילם רון האווארד את ריצ'י קנינגהם, התפקיד הראשי, הילד הטוב הג'ינג'י, ואילו הנרי וינקלר גילם את פונזי, האופנוען עם מעיל העור. רון האווארד לא היה מועמד מעולם לפרס אמי בעוד וינקלר היה מועמד שלוש פעמים. האווארד הוא היום במאי קולנוע מוערך, שמאחוריו סרטים כמו "פרוסט/ניקסון", "אפולו 13" ועוד. וינקלר מגלם כעת תפקיד קטן בתור האבא ב"רופא להשכיר", ועדיין זכור כבחור עם מעיל העור מהסדרה הישנה ההיא.

עוד משפחה ששינתה את פני הטלוויזיה, גם היא ממעמד הפועלים, ומעולם לא זכתה על כך בפרס אמי משמעותי, היא זו של "רוזאן". זו לא היתה מועמדת אף פעם לפרס הקומדיה הטובה, והשחקנים הראשיים שלה, שהיו מועמדים פה ושם לפרסים, מעולם לא זכו. "רוזאן" נמצאת בחברה טובה. "ההאנימונרס", סדרה שנחשבת להורתו של הסיטקום ולמי שיצרה את יסודותיו עוד בשנות ה-50, מעולם לא זכתה בפרס לקומדיה הטובה.

בעיה של מבטא

בטקס שהתקיים בראשון בלילה (וישודר במוצאי שבת ביס-דרמה בשידור חוזר ומתורגם), דיברו מגישי הפרסים סופיה ורגרה ("משפחה מודרנית") ורוב לאו ("מחלקת גנים ונוף") על לוסיל בול, אם כל הקומיקאיות הטלוויזיוניות האמריקאיות, כוכבת "אני אוהב את לוסי" (שלפחות בהזדמנות אחת זכתה במקום "ההאנימונרס" בפרס הקומדיה הטובה). הם ציינו שאילו היתה בול בחיים היא היתה חוגגת הקיץ את יום הולדתה ה-100.

ורגרה, שלה מבטא ספרדי או לטיני דומה לזה שהיה לריקי ריקרדו (דזי ארנז), בעלה של לוסי בסדרה ומחוצה לה, טענה שללוסי היה מבטא שאי אפשר להבין אותו. חחח. האם המבטא הוא שמנע זכייה מוורגרה עצמה, וגם מארנז בשעתו - שמעולם לא היה מועמד לפרס על תפקידו? אולי. עדיין, כמה שחקנים עם מבטאים אמריקאים לגמרי לא זכו ולא היו מועמדים לפרס במשך השנים. כך למשל מייקל לנדון, שהצטיין ב"בית קטן בערבה" וב"בוננזה", ומעולם לא היה מועמד לפרס אמי.

בכל אופן, במשך כל שנות "אני אוהב את לוסי", שהיתה לאבן דרך טלוויזיונית, ההתעלמות מארנז היתה מוחלטת. מבין ארבעת חברי הצוות הקבוע של "אני אוהב את לוסי" בשש שנות השידור שלה, ארנז (ששיחק לצד לוסיל בול, ויליאם פרולי וויוויאן ואנס), היה היחיד שלא היה מועמד.

עוד שחקנית שמרבים להתעלם ממנה היא קורטני קוקס, כוכבת "קוגרטאון", שלא היתה מועמדת על תפקידה בקומדיה זו, והיתה היחידה מהצוות של "חברים" שמעולם, בעשר שנות השידור שלה, לא היתה מועמדת לפרס על תפקידה כמוניקה.

בכל מקרה, גם מועמדויות מרובות אינן מבטיחות כידוע זכייה. ב-1986 היתה "בלשים בלילה" מועמדת למספר מדהים של 18 פרסים - וחזרה הביתה עם אחד בלבד, על עריכה (בעונתה הבאה התייחסה הסדרה להפסד המשפיל הזה כבר בפרק הראשון). שרה מישל גלר, החוזרת השנה לככב בתוכנית טלוויזיה, "Ringer", אחרי שנים שלא היתה על המסך הקטן - זכתה להתעלמות מופגנת כאשר גילמה את "באפי קוטלת הערפדים" במשך שבע שנות השידור של סדרת הפולחן (הסדרה עצמה גם לא היתה מועמדת אף פעם לפרס הדרמה).

ביום ראשון, עם הזכייה בפעם הרביעית, השוותה "מד מן" את שיא הזכייה הרצופה בפרס הדרמה הטובה, שבו החזיקה לפניה "הבית הלבן" בין השנים 2000 ל-2003. אך לא כל סדרה של היוצר ארון סורקין זכתה להצלחה מסחררת בגזרת האמי: "ספורט באוויר", שעסקה באחורי-הקלעים של תוכנית ספורט ושודרה שתי עונות, לא היתה מועמדת כלל לפרס הקומדיה (ו"סטודיו 60" בוטלה עוד לפני שהספיקה להגיע למועמדות).

השנה, אחרי שכבר ירדה משידור, זכתה "אורות ליל שישי" באחד הפרסים היוקרתיים - פרס השחקן לקייל צ'אנדלר, שגילם בסדרה היפהפייה את מאמן הפוטבול והבעל הקשוב. במשך שנות שידורה (שבהן לא הצליחה רשת אן-בי-סי להתמודד עם מיעוט הצופים בה) היא נבחרה לרשימות עשר הסדרות הטובות בידי מבקרי טלוויזיה בעיתונים כ"טיים", "הניו יורק טיימס" ו"אנטרטיינמנט ויקלי" - אך מעולם לא זכתה בפרס הדרמה הטובה. כמחווה לסדרה הזו זכה יוצרה, ג'ייסון קייטימס, בפרס הבימוי על הפרק האחרון שלה, וכך זכה להזדמנות לומר לקהל את מילות העידוד הקבועות של המאמן: "עיניים צלולות, לב מלא, לא מסוגלים להפסיד".

התעלמות מטופשת

עוד סדרה מעולה של אן-בי-סי שלא זכתה לצפייה מספקת, וגם לא להכרה מצד האקדמיה לטלוויזיה, היא "רצח מאדום לשחור" משנות ה-90 - כנראה הסדרה המשטרתית הטובה בכל הזמנים. היא מעולם לא היתה מועמדת לפרס הדרמה הטובה. זה לא בגלל הז'אנר: "בלוז לכחולי המדים", סדרה משטרתית טובה מאוד אחרת (שעלתה לפני 30 שנה), זכתה בפרס הזה ארבע פעמים ברציפות, בנוסף להרבה מאוד פסלונים אחרים. אנדרה בראואר, שהיה מועמד השנה לפרס על תפקידו המשכנע ב"גברים בגיל מסוים", היה היחיד מ"רצח מאדום לשחור" שזכה בזמנו באמי בפרס השחקן הראשי, על תפקידו כשוטר במשטרת בולטימור.

ואילו סדרה אחרת - הסדרה בה' הידיעה - "הסמויה", גם היא על שוטרים בבולטימור, לא היתה מועמדת מעולם, כאמור, לפרס הסדרה הטובה. "הסמויה" - שלא היתה למעשה סדרה משטרתית ואף לא סדרת פשיעה, אלא השתמשה בגופים האלה כדי לדבר על החיים - הועמדה בחמש שנות השידור שלה רק לשתי מועמדויות, על כתיבה, ב-2005 וב-2008. היא לא זכתה בשתיהן. היו שטענו שזה בגלל הרייטינג הנמוך (היא זכתה לצפייה גבוהה דווקא כמארז די-וי-די וב-וי-או-די). אחרים טענו שהיא מורכבת מדי. היו שתלו זאת בגזענות נגד צוות שחקנים שהוא שחור בעיקרו. הסיבות והאמתלות היו רבות והתוצאה אחת: התעלמות מטופשת מהסדרה הטובה ביותר שנעשתה לטלוויזיה.

ולאור ההתעלמות מ"הסמויה", גם ההפסד של לואי סי-קיי, שדווקא הפתיע בעצם המועמדות לפרס השחקן הקומי הטוב השנה, יכולה רק להיחשב כסימן טוב לבאות.

השנה שבה הוחרם האמי

בשנת 1980 בחרו השחקנים להתעלם מן האמי. בזמן שידור הטקס התקיימה שביתה של איגוד השחקנים, ואף שהאקדמיה לא היתה קשורה למחלוקת המדוברת על השכר, בכל זאת החליטו השחקנים, באקט של סולידריות, להחרים את הטקס. סטיב אלן ודיק קלארק, שלא היו שחקנים, החליפו את בוב ניוהארט, מייקל לנדון ולי רמיק, שהוכרזו קודם לכן כמנחי הטקס.

מתוך 52 השחקנים המועמדים לפרסים, היחיד שהגיע לקבל את האמי שלו היה פאוארס בות. הוא זכה בפרס על השתתפותו ב"טרגדיה בגואנה: סיפורו של ג'ים ג'ונס", סרט הטלוויזיה על מנהיג הכת שהביא להתאבדות המונית. כאשר עלה לשאת את נאום התודה נשמעו מחיאות כפיים קלושות מהאולם הריק למחצה. "זה הצעד הכי אמיץ או הכי מטומטם שעשיתי במרוצת הקריירה שלי", אמר באותו נאום תודה השחקן, שמאז עשה רק תפקידים קטנים יחסית. הזכור לטובה שבהם הוא גילום בעל בית הזונות סיי טוליבר ב"דדווד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו