בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גברים במלכודת

"א' תחסל אותם", ערוץ 10, 21:00

32תגובות

ב-1973, כשנתפס סגן נשיא ארה"ב ספירו אגניו בלקיחת שוחד, הוא צוטט כאומר: "הבני זונות שינו את החוקים ולא סיפרו לי". חיפוש באינטרנט מגלה שכמעט כל האזכורים לציטוט הזה מגיעים מהעיתונות הישראלית. אבל זה לא משנה, מדובר במשפט טוב. לכל אורך הסרט "א' תחסל אותם", על אודות פרשת קו 300, עוברת התחושה של צמרת השב"כ בשנות ה-80, שמישהו, בן זונה או לא, שינה את החוקים ולא טרח ליידע אותם. כבר אי אפשר לחסל מחבל כפות, להעלים ראיות, לטרפד ועדות חקירה, להפליל שעיר לעזאזל, להשתיק את מערכת המשפט, לתכנן מערך שקרים עדין כמו מבצע סודי ולצאת מזה בשלום. 1984 היא לא 1956 או 1967. הכללים השתנו אבל ראש השב"כ לא קיבל על כך תזכיר. מעניין שדווקא ארגון שתפקידו לתת הערכות מצב ולחזות שלושה צעדים קדימה לא הצליח להעריך שהזמנים השתנו. השב"כ, שמיומן בלצאת בשלום מתסבוכות, שאמור לשמור על חשאיות ומעל לכל לדאוג לשרידות של עם ישראל, לא הצליח ליישם את כל אלה כשזה נגע לקטסטרופה שהוא עצמו נקלע אליה.

"א' תחסל אותם", סרטם התיעודי של גידי וייץ (עורך התחקירים של "הארץ", שכתבתו בעניין פורסמה בשבוע שעבר), נדב עשהאל, מוש דנון ולוי זיני, מגולל את פרשת קו 300 כמו סרט מתח מהודק. כמעט שאין בסרט מידע חדש, ודאי שלא גילוי מרעיש שלא ידענו עליו, ובכל זאת, הסרט מצליח להעביר באופן מותח ורהוט את השערורייה שסימנה קו פרשת מים ביחסים שבין הממסד הביטחוני בארץ לבין מוסר. פחות משנה אחרי שאגניו (מהפסקה הראשונה) נאלץ להתפטר מתפקידו, הלך הביתה גם הבוס שלו ריצ'רד ניקסון. מהסרט עולה דמיון מרשים בין פרשת קו 300 לסקנדל ווטרגייט שהביא לפרישתו של ניקסון מהנשיאות. השב"כ, כמו הממשל האמריקאי, נקלע למסכת שקרים וחיפויים שהאפילו על הפשע המקורי וגרמו בסופו של דבר להתנגשות בין שלוש הרשויות. הסצינות שבהן יושבים שלושת פורשי השב"כ ומאזינים להקלטות משנות ה-80, מזכירות באופן מובהק את סלילי הקלטות שעטפו וחנקו, עד שמוטטו את המשטר האפל של ניקסון.

הסרט מציג פרשה גברית ביסודה. את הזווית הנשית מייצגות נשות הפרקליטות. זה לא נאמר במפורש אבל ניתן להבין במובלע שמצד השב"כ, דורית ביניש ועמיתותיה הן נשים שבאו מבחוץ כדי לפורר את הארגון הגברי, את רעות השתיקה. לכן בולטות בסרט הדמעות. בהזדמנויות שונות מדווחים מרואיינים על דמעות שב"כ כאילו זו היתה התגלות אלוהית. בכי אחרי פגישה עם ראש הממשלה פרס, התייפחות בעקבות שיחה עם הנשיא הרצוג ולחלוחית בעת חיבוק אמיץ בין שניים מבכירי הארגון. הדמעות מדווחות בדרמטיות ובאות להדגיש את החריגות של המאורע. זו הוכחה נוספת לחומרתה של הפרשה. היא הביאה שב"כניקים לדמוע באופן קבוע. מישהו היה צריך לשים לזה סוף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו