בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנשים עם מגבלות והמסך הקטן

מ"אי-אר" ועד "גלי" - יוצרי טלוויזיה אוהבים לטפוח לעצמם על השכם כשהם משלבים דמות של אדם בעל מוגבלות, בעיקר כשהם מציגים אותו באור שלילי

4תגובות

"מכירים את זה שאתם כל כך גאים בעצמכם רק משום שלא התנהגתם כמו חתיכת חרא", שואל לואי סי-קי בהופעת סטנד-אפ בסוף אחד מפרקי העונה השנייה של תוכניתו הנהדרת "לואי", ששודרה הקיץ בארצות הברית. "נגיד שאתם רואים מישהו בחנות שיש לו איזה משהו - ליקוי כלשהו, לא יודע מה - מספר יצירתי של גפיים, ואתה ראית אותו והמבט שלך פשוט חלף מעליו מבלי שהשתהית עליו לשנייה. לא צעקת יאאא!... ואז אתה מתרגש מהתנהגותך ואומר לעצמך ‘אני מלאך. צריכים להציב כאן פסל על שמי על זה שהענקתי לבן אדם הזה יום רגיל ממש כמו שהיה לי'".

בכל פעם שיוצרי טלוויזיה משלבים ביצירתם אדם בעל מוגבלות, הם מעניקים לעצמם צל"ש על כך שלא רק שהם לא צעקו בבעתה או הצביעו כמו ילד בטרם ננזף על מישהו עם נכות כלשהי, אלא שהיו מלאכים כה טהורים, אם להשתמש בביטוי של לואי סי-קי, עד שהסכימו לשלב אותם בסדרות עמוסות באנשים בריאים, על-אנושיים במראה שלה. המדליות הן מטעם עצמם לרוב, או של עיתוני ואתרי הטלוויזיה. אבל האנשים שהדמות בעל המוגבלות אמורה לייצג אותם לפעמים לא מתרשמים מהייצוג שלהם על המסך. כך למשל קרה עם השילוב של נער בכיסא גלגלים בסדרה "גלי", ששבה בעונה שלישית לשידור בשבוע שעבר.

ראשית, השחקן שמגלם את ארטי, המרותק לכיסא גלגלים, אינו משותק. קווין מקהייל בריא לחלוטין. בסצינה שאירעה בעבר, שבה נודע לו שטינה (ג'נה אושקוביץ), נערה במועדון הזמרה של בית הספר, שאותה הוא מחבב, רק העמידה פנים שהיא מגמגמת, השחקן הודה בעיתוני הבידור כי התגובה הנעלבת של ארטי נראתה לו מוגזמת יותר מאשר העובדה שטינה שיקרה על כך. בבלוגים של אנשים בעלי מוגבלויות לעגו לתגובה הזאת, והציעו לשחקן לפגוש אדם עם מוגבלות לפני שהוא מנסה לגלם אותו או למתוח עליו ביקורת. בבלוגים אלה אומרים, בצדק, כי צריך לשלב בסדרות שחקנים עם מוגבלויות לא רק לצורכי נראות, ולא רק משום שמגיע גם לאנשים כאלה לבטא את עצמם באמנויות ולהשתתף בסדרות טלוויזיה, אלא משום שהם יבטאו נכון יותר את הדמויות האלה.

שחקן אמיץ

בסדרה "האשה הטובה" נזהרו ממהמורת השימוש בשחקן בריא לגילום אדם בעל מוגבלות והשתמשו בשחקן שבאמת סובל ממחלה - מייקל ג'יי פוקס, שעובדת היותו חולה פרקינסון ידועה ומפורסמת הודות לו - אבל נפלו לבור עמוק אחר. דמותו של פוקס בסדרה למעשה מוצגת באור שלילי, מאחר שהיא מנצלת לרעה את המוגבלות שלה. פוקס הוא שחקן אמיץ, שהתפרסם מאוד כאדם בריא ולכן מקבל הזדמנויות להשתתף גם כאדם בעל מוגבלות ושוני הנראים לעין בסדרות טלוויזיה פופולריות. זה נדיר - רוב השחקנים המגלמים אנשים בעלי מוגבלויות אינם כאלה.

לא יו לורי המגלם את ד"ר גרגורי האוס ב"האוס", לא לורה אינס שגילמה את ד"ר קרי ויבר ב"אי-אר", לא כריסטופר גורהאם, סוכן הסי-איי-אי העיוור ב"פרשיות סמויות", לא פטרישיה ארקט שנראתה נעזרת במקל הליכה ועם שיתוק ביד בעונה החדשה של "מדיום", שעלתה בשבוע שעבר בהוט, לא טרי אוקווין ב"אבודים" ולא סקוט פורטר ב"אורות ליל שישי" שדמויותיהם מרותקות לכיסא גלגלים.

היוצרים מסבירים זאת בדרכים שונות - הקהל מעדיף שחקנים בריאים, יש יותר שחקנים בריאים טובים מכאלה עם מוגבלויות, לפעמים צריך לראות את הדמויות מחלימים או חולמים שהחלימו, ואז איך אפשר ששחקן עם נכות יגלם אדם בריא? "האמת האכזרית היא שהמצלמה אוהבת מוגבלות אבל לא אנשים בעלי מוגבלויות", כתבה לפני שנתיים השחקנית בעלת המוגבלות רבקה לואל ב"גרדיאן", בהקשר של סדרת הטלוויזיה "מנודים". סדרה זו, של ערוץ 4 הבריטי, עסקה באנשים עם מוגבלויות. עם עלייתה היו מי שסברו כי היא עתידה לשנות את פני הטלוויזיה שם, או לפחות לנסח מחדש את החוקים בכל הנוגע לשילוב אנשים עם צרכים מיוחדים בדרמה הטלוויזיונית.

מדובר בסאטירה מוקומנטרית (סדרה המתחזה לתיעודית) על שישה בעלי מוגבלויות, הנשלחים לאי בריטי מרוחק כדי לראות אם ישרדו בכוחות עצמם. גיבורי הסדרה היו שני אנשים קטני קומה, אחר מרותק לכיסא גלגלים, לאחת מחלת "איש הפיל" המעוותת את פניה ואחד נולד כתינוק "תלידומיד" עם ידיים לא מפותחות. "יש לי חשד רציני שהשימוש במוגבלות היא קיצור דרך לאותנטיות אצל המאותגרים יצירתית", אמרה אז לואל. יוצרים ישתמשו בנכה פה ושם, טענה, אבל לא ילהקו אדם עם מוגבלות לתפקיד ראשי. במרחק של שנתיים אפשר לומר בביטחון כי פני הטלוויזיה לא השתנו.

הפוך על הפוך

בכתבה ל"גלריה" שהתפרסמה עם עליית העונה השנייה של תוכנית הריאליטי "האח הגדול", שבה שולבו אנשים בעלי מוגבלויות, התראיינה ד"ר דליה לירן-אלפר מבית הספר לתקשורת של המכללה למינהל. היא ציינה שלושה שלבים של ייצוג בעלי מוגבלויות בטלוויזיה: השלב הראשון הוא שהם אינם, העדר בנראות שלהם; השלב השני הוא נראות סטריאוטיפית המעוררת רחמים; והשלב השלישי הוא ייצוג נאות. לפי מחקר שעשתה, אנשים עם צרכים מיוחדים, "בניגוד ל'חריגים' אחרים כאנשים בעלי משקל עודף או זקנים, כמעט שלא היו על המסך. באופרת סבון אפשר היה אולי למצוא אשה זקנה על כיסא גלגלים, שנועדה רק להניע את העלילה, וזהו. הנראות היחידה (לנכים) היתה בערבי התרמה שונים ובסרטים תיעודיים". לכן, השימוש בשחקן שלוקה בפרקינסון כמו מייקל ג'יי פוקס (ולמען ההגינות נציין כי ב"גלי" גם משתמשים בשתי שחקניות שלוקות בתסמונת דאון), אפילו אם זה רק שחקן אורח (ואפילו שזו מחווה לשחקן שהיה פעם כוכב בריא), היא בראש ובראשונה חיובית. פוקס, שהיה מועמד לפרס אמי על תפקידו זה, מוכיח שוב כי שחקן עם מגבלה פיסית בהחלט יכול להשתלב בדרמה, ואף להיות עורך דין מפולפל - פלא טלוויזיוני.

אלא שבסדרה המשפטית המצליחה הזאת, שהכוכבת שלה ג'וליאנה מרגוליס זכתה בחודש שעבר באמי על תפקידה, הלכו צעד אחד נוסף בבניית הדמות שמגלם פוקס. עורך הדין לואיס קאנינג (פוקס) הוא אדם שלוקה במחלה נוירולוגית שאינה מקבלת שם (אבל תסמיניה, שלא במפתיע, זהים לאלה של השחקן), והוא משתמש בה לרעה. הוא יודע שהשופט וחבר המושבעים יניחו הנחות סטריאוטיפיות בקשר אליו, אולי ירחמו עליו או ימעיטו בערכו, והוא בתורו משתמש לא רק בכל הדעות הקדומות האלה כדי להביס את חבריו המלומדים בערמומיות במשפט, אלא גם מנצל את מחלתו שלו, כדי להזרים עוד כסף לרעים באמת - התאגידים.

גישת ההפוך-על-הפוך הזאת, שלפיה נשתמש באדם עם מגבלה ונציג אותו כאדם שלילי, זוכה לטפיחה רמה על השכם של היוצרים (הבריאים והלבנים), שלא רק מציבים לעצמם פסל, כמו שאמר לואי סי-קי, על שהציגו אדם בעל מוגבלות באופן לא סטריאוטיפי, אלא בעזרת כתבי ומבקרי טלוויזיה רבים בארצות הברית מציבים לעצמם מאוזוליאום על תעוזתם להציג אדם חולה באור שלילי.

טעון הוכחה

ההנחה כי יש סטריאוטיפ על אנשים בעלי מוגבלויות טעונה הוכחה, כי הרי אם הם לא קיימים על הרדאר, אז על איזה סטריאוטיפ מדובר בעצם? אך לא ניתמם, הסטריאוטיפ הוא של דמות מעוררת רחמים (או צחוק, תלוי כמה תקינים פוליטית וכנים אנחנו). אם היו כמה וכמה אנשים בעלי מוגבלויות על המסך בכלל ובסדרה הזאת בפרט, אולי אפשר היה לשלב גם אחד שמנצל את מצבו לרעה. נניח שיש גם כאלה בעולם, אף על פי שאם נסתכן בהכללה רוב האנשים בעלי מוגבלות המנסים להשתלב בעולם הבריאים ינסו להמעיט עד כמה שהם יכולים בליקוי שלהם, כדי להתקבל לחברת הבריאים.

חוץ מזה, בין הצגתו באור אומלל ומסכן, שנניח כי משם ביקשו היוצרים של "האשה הטובה" לברוח, ועד בניית הדמות כאדם בזוי המעורר את סלידת עורכי הדין האחרים, יש עוד כל מיני שלבי ייצוג באמצע. וגם הם בבחינת אדמה בתולית לחלוטין. אולי מוגזם יהיה להראות עד כמה לאדם עם מחלה כמו של הדמות של פוקס קשה ללמוד משפטים, פי כמה וכמה קשה יותר מלכל אדם בריא, כי זה רק יגרום אי נוחות לאנשים בריאים, שהם רוב הצופים. אבל אפשר היה סתם להציג אותו כבן אדם חריף ושנון, עורך דין מצוין שמעורר את יראת היריבים שלו, אבל לא את סלידתם. כי אפשר לסמוך על כך שאנשים בעלי מוגבלויות מקבלים את מנת הסלידה הסמויה או הגלויה היומית שלהם גם כך.

אי-פי
פוקס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו