בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנשים עם לב של אבן

"בנהלל לא בוכים", ערוץ 10, מוצאי יום כיפור, 21:10

3תגובות

אמש, בזמן שבערוץ 2 קים בוסי חיפשה את הבחור הבא שיקנה לה צ'ייסרים, ערוץ 10 בחר לשדר את "בנהלל לא בוכים" - סרט על שכול. מאז המלחמה ההיא, יום כיפור הוא מעין יום זיכרון קטן, הזדמנות לחטט שוב בארכיונים ולדוג הקלטות נדירות שלא שודרו בעבר של גולדה שולחת את הנהג להביא סיגריות. אמנם המלחמה השתלטה על הצביון החילוני של יום כיפור, אבל לא היתה הצדקה להכניס אותנו כל כך עמוק לאווירת אובדן בצאתו של היום הזה. למזלנו, "בנהלל לא בוכים" הוא סרט רגיש שנמנע ממניפולציות שכול ויש לו ערך מוסף מעבר ללחיצה יעילה על בלוטות הדמע.

הסרט היפה של ציפי ביידר עוסק בדרכים שונות להתמודד עם השכול, ומקרה הבוחן הוא נהלל, מושב העובדים הראשון. נהלל, על פי ביידר, הוא לא מקום אלא הלך רוח, סט של ערכים נוקשים שהתרכזו למעגל יפה בעמק יזרעאל. ותיקי נהלל, ובניהם בעקבותם, מתוארים כאנשים קשיחים, קשים מהאבנים שבבית העלמין שלהם. נהלל היא גישה לחיים וגם לשכול. הגישה הנהללית דוגלת באיפוק ובכבוד עצמי, הם סופגים את האסונות שלהם בפה חתום ולא רועד. הלוויות בנהלל מתנהלות בדממה מוחלטת, איש לא משתטח על הקבר ולא פורץ בזעם על הקדוש ברוך הוא או על הממשלה. הנהללים לא יבואו בטענות לאיש מלבד לעצמם. לכן רבים מהאבות והאחים השכולים בסרט סירבו לנטור טינה לאיש ממקבלי ההחלטות במלחמת יום כיפור מלבד אחד: משה דיין. דיין הנהללי, נסיך העמק, הוא אחד משלהם. מהאחרים הם לא דרשו דבר, ממנו הם ציפו ליותר.

הגישה הנהללית כפי שהיא מצטיירת בסרט מרשימה מאוד ומעוררת געגועים למצב תודעתי שהולך ונעלם. בחברה שהופכת יותר ויותר אמוציונלית והיסטרית, חסרת ריסון עצמי ולעתים נטולת צלם אנוש, נהלל על ותיקיה היא שמורה היסטורית של שבט נכחד. היופי של הסרט הוא בכך שהוא נותן תמונה שלמה ולא שטחית של פלטת תכונות האופי העמק יזרעאליות. אחרי שביידר ביססה את הנראטיב הזה, לפיו נהלל היא מושבת כתר של אצילות, היא ניצלה את החצי השני של הסרט כדי לחתור תחתיו. היא ממשיכה ומראה בסרט את הצד האחר, הפחות מחמיא של האיפוק הנהללי, את הצד האפל של העמק. אחת מאלמנות מלחמת יום כיפור מבקשת להקדים את טקס יום הזיכרון בנהלל מ-16:00 כמקובל במושב ל-11:00 כמקובל במדינה כולה. אבל נהלל היא לא כמו כל המדינה, יש לה זמן משלה. התעקשותם של תושבי המושב לשמור על המסורת הוותיקה מבהירה שהקשיחות הנהללית עמידה לא רק בפני משברים וחולשות, אלא גם בפני חום ורגישות. הריסון הנהללי מתאפק לא רק לבכות אלא גם לחבק ולאמץ, ובעיקר להשתנות ולהסתגל לתנאים חדשים. זה עצוב אבל יפה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו