בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חשיפה לדרום

בין דמות הדתי לתפקידי ההומו - השחקן חש אמביוולנטיות למקצוע. בראיון הוא מסביר למה חשוב לו לקדם את התיאטרון שלו בדימונה במקום להופיע במדורי רכילות ומה דעתו על יחס התקשורת להשמנה

20תגובות

בשנייה שאוהד קנולר מסתובב מאחורי תחנת האוטובוס ונעלם במורד הרחוב, בעיר דימונה שהוא מתגורר בה, חבורת הבנות מתחילה לרטוט. הבנות, תלמידות אולפנה או בית ספר דתי בחצאיות ארוכות, ממתינות לאוטובוס לירוחם שייקח אותן הביתה וניכר שהן מתרגשות. "זה השחקן הזה", הן לוחשות זו לזו, "נו, נתי. זה נתי מ'סרוגים'".

לא מפליאה תגובתן של הבנות. העונה השלישית של הסדרה "סרוגים", שבה מגלם קנולר רופא רווק ומעט מנותק רגשית, משודרת כעת בלוויין. "סרוגים" נחשבת לאחת הסדרות האהובות והנצפות ביותר של יס. אלא שאחרי שיחה שעסקה גם ברתיעה של קנולר מכוכבות, גילוי ההערצה הזה הוא אירוע אירוני.

העונה החדשה של "סרוגים" היא רק סיפתח לבליץ בכיכובו שצפוי בחודשים הקרובים. הוא משחק בהצגות "כולם היו בני", שיתוף פעולה בין תיאטרון חיפה והקאמרי, ו"שלג ויער", על פי פואמה של אורי צבי גרינברג, שיצר עם הבמאי מאור זגורי. בדצמבר תעלה בהוט המיני-סדרה "יחפים". אחר כך יעלה סרט ההמשך ל"יוסי וג'אגר", לצד סרט נוסף, "אנחנו לא לבד". זו לא הפעם הראשונה שהוא זוכה לחשיפה גבוהה. לפני כמה שנים יצאו באותה התקופה העונה הראשונה של "סרוגים", לצד הסדרה "עד החתונה" והסרטים "בופור" ו"הבועה" בהשתתפותו. אז, כמו היום, שידר קנולר אי נוחות מסוימת מהחשיפה. "אמנות היא משהו שצריך לעשות", הוא מסביר, "לא לדבר עליו או להתראיין עליו, בעיקר כי הנפח של העולם שמתעסק בסיקור של זה הרבה יותר גדול ממי שעושה את הדבר עצמו, ואנשים שמתעסקים בתיעוד ‘עולם הזוהר הישראלי' הם רבים יותר ומשתכרים טוב יותר ממי שמהווים את ‘עולם הזוהר הישראלי'. אבל אני מאמין שאני עובר איזה מהלך עם עצמי שבסופו של דבר יוביל לכך שלא אראה בזה משהו לא בסדר".

יש לי תחושה שאתה מרגיש קצת שאתה מתעסק בשטויות.

קובי קלמנוביץ

""אני מרגיש יותר מרכזי כשאני לוקח טקסט של אורי צבי גרינברג לבמאי ואנחנו עושים מזה הצגה, מאשר בכל תפקיד בטלוויזיה. אני גאה בכל הדברים שאני עושה, אבל חשוב יותר לעורר עניין באנשים ושאלות לגבי המקום שבו הם נמצאים. העולם שמסביב לזה לא באמת חשוב. ה'גיא פינסיות' של היצירה פחות חשובה מהיצירה, ואני לא מזלזל ב'גיא פינסיות'".

הרבה מאוד שחקנים מתייחסים לזה כאל תוספת מהנה.

"גם אני נהנה במובן מסוים".

אז למה אתה ביקורתי כלפי זה?

"ההנאה שלי כרוכה גם בביקורתיות. אמרת אמביוולנטיות ואני לא חושב שגיא פינס היה מצליח לולא הוא היה אמביוולנטי. גם ארז טל אמביוולנטי וזה מקור הכוח שלו ואני מרגיש שגם שלי. בכלל, אמביוולנטיות היא כוח לאמן, מה שמפריד אותו מפוליטיקאי, להתבונן תמיד בעין ביקורתית וספקנית".

אתה לא מחבב את הרעיון של להיות כוכב טלוויזיה?

"אצלי קיימים שני הדברים במקביל. קיים בי צד שמאוד מאוד מכיר בערך עצמו. ומצד שני צד שמאוד ספקן לגבי עצמו וגם מרגיש לא כזה חשוב בעולם. שני הדברים מתקיימים ביחד ובמקביל".

מרכז החיים

לא מעט תכונות ופרטים סותרים או סותרים לכאורה קיימים בקנולר, בן 35, יחד ובמקביל. החשיפה הראשונה שלו היתה ב-2002 עם "יוסי וג'אגר" שהוא הופיע בו מיד אחרי סיום לימודיו בניסן נתיב. התפקיד זיכה אותו בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל טרייבקה, אבל קנולר לא טס לטקס. הוא התמסר לתיאטרון החאן וחזר למסך רק כעבור כארבע שנים, לגל הראשון של פרויקטים בהשתתפותו.

בהמשך, אחרי כמה שנים שבהן בלט בטלוויזיה ובקולנוע, החליט על צעד אסטרטגי נוסף. רעייתו אז, השחקנית והבמאית נועה רבן, קיבלה הצעה להקים תיאטרון בדימונה, והמשפחה (לשניים ילד משותף בן שלוש וחצי) עברה לעיר הדרומית. לפני כשנה וחצי נפרדו השניים, אבל התיאטרון ששניהם פעילים בו והמגורים בדימונה נותרו על כנם. בחודש הבא ייחנך האולם החדש. בינתיים קנולר מסייר גאה בין האולם המדיף ריח צבע טרי, לחדרי ההלבשה, משוויץ במלתחות המהודרות. "נועה ואני חיים לא ביחד", הוא מסביר ביובש. "אנחנו לא מעוניינים לדבר על הפרידה כי אנשים לא מבינים נכון. מסתכלים על דברים בצורה דוגמטית ומדמיינים שהם יודעים בוודאות משהו מתוך משהו. למשל, אם נפרדנו אז אנחנו גם לא ביחד בתיאטרון ואני חזרתי לתל אביב".

וזה לא המצב.

"הפרויקט הזה הוא של שנינו. נועה היא המנהלת האמנותית ומבחינתי כל הסיפור הוא התנדבותי אבל אני מעורב בו. דחפתי אותו לאורך כל הדרך ואני רוצה בהצלחתו. דימונה היא מרכז החיים שלי. הילד שלי פה ואני לא אעזוב אותו. לא רצינו שנגיע למקומות והאישיו של הפרידה יהיה שאני כבר לא חלק מהדברים, זה רחוק מאוד מהמציאות".

יוסי צבקר

למה הכחשתם כל כך הרבה זמן את הפרידה שלכם?

"לא הכחשנו, פשוט לא הגבנו. נפרדנו ובערך חודש אחרי זה קיבלתי פנייה ראשונה מאיזה מדור רכילות. זה היה נראה לי חוצפה וגועל נפש שמישהו נכנס לזה, ולא היה לי עניין לדבר. למזלי גם נועה היתה בדיוק באותה דעה".

נשמע שגם נפרדתם בצורה טובה.

"נפרדנו כמו שכל זוג נפרד. זה לא נעים אף פעם אבל יש דברים יותר חשובים, ילד למשל ופרויקט כזה שהוא מפעל חיים. מצאנו את הדרך להישאר חברים ולהמשיך לעבוד יחד".

ואתם חיים גם באותה עיר מרוחקת.

"זה רע בעיני שמרבית אירועי התרבות והתיאטרון במקומות האלה נשענים על אנשים שבאים להופיע וחוזרים הביתה לתל אביב. זה חייב להשתנות. ברור לי ששחקנים, כמו ששחקנים מרוויחים היום וכמו שתל אביב עולה, לא לנצח יישארו תל-אביבים. אחד הפתרונות הקלים לזה הוא ביזור התרבות וזה יעשה כל כך טוב. גם למי שעובד בזה שיהיו עוד מרכזים לתרבות, וגם למקומות שאליהם מוסדות התרבות האלה ייכנסו".

הוא מציג אג'נדה חלוצית מגובשת ומזדהה עם מחאת האוהלים של הקיץ החולף. "התחלנו קצת קודם, אבל בדיוק עכשיו הדברים האלה מתעוררים בעקבות המחאה החברתית", הוא אומר. "אני מתרשם ששרת התרבות לימור לבנת מזהה את הצורך ומבינה אותו ושהיא היתה רוצה מאוד שהמהלך הזה יקרה. אופרטיבית, יש פה ביורוקרטיה, פקידים והמון אינטרסנטים, וזה ייקח זמן".

כלומר?

"לפני כשנה החליטו על תקציב לפריפריה. למרבה הצער, גם בתקציב הזה של כ-20 מיליון שקל, רוב הכסף ילך למוסדות התל-אביביים כדי שהם יגיעו לפריפריה. אם יגדילו את הנפח כך שיותר כספים יגיעו להקמת מוסדות תרבות בפריפריה, זה יוכל לעשות מהפכה".

אתה לא מפחד שבסופו של דבר תישאר עם החלוציות והנאיביות, ואנשים לא יבואו?

"אני קצת מפחד מזה, אבל הסימנים בשטח מראים אחרת. יש פערים ענקיים בין הפריפריה והמרכז ואם לא יטפלו בהם מהר ויסגרו אותם, המצב יהיה רע מאוד. הפתרון היחיד למה שקורה היום בתל אביב, למחאה החברתית, זה פיתוח הפריפריה. אם זה לא יעשה זליגת האנשים לא תהיה לכאן, אלא מחוץ למדינת ישראל".

אתה לא חושש להישכח כשאתה שקוע בענייני דימונה?

"אני לא עובד פחות כי עברתי לדימונה ומעולם לא אהבתי להופיע במדורים שהם לא תרבות ואמנות. זה לא דבר שמקדם אותי. אנשים שאתם אני רוצה לעבוד הם לא מי שקוראים אייטם במדור רכילות".

אבל לשחקן שרוצה להצליח אין רע ברצון להיות מפורסם.

"אין לי ספק שמה שאני עושה עכשיו יביא לי יותר כבוד ותהילה הרבה יותר מכל אייטם. מה זה אומר תהילה בארץ? להנחות תוכנית פריים-טיים. אני לא מזלזל בזה, אבל זה לא מה שאני מחפש. אני לא מצליח לדמיין שאני אהנה מדבר כזה, לא מדמיין את עצמי עם ה'ערב טוב!' וכל זה. לא שאני מתחייב שאני לא אעשה את זה בחיים, אבל בשבילי להנחות עכשיו שעשועון ידע זה לא יותר חשוב מלהקים תיאטרון חדש במקום שבו כמעט כולם לא רוצים לבוא".

יש שיאמרו שמדובר בראייה רומנטית.

"בעיני ראייה מאוד פרקטית. זה שלא דואגים שצעירים יוכלו לחיות בתל אביב זו טעות ברמה הפרקטית. זה שאין תשתיות רכבת בין תל אביב לאילת זו בעיה ברמה הפרקטית. אין שום דבר רומנטי בזה. אנשים מסתכלים על חלוציות כרומנטית כי זה מאפשר להם לוותר על משהו כי לעשות אותו זה ‘דבר רומנטי'. הוא לא רומנטי, הוא קודם כל מעשי".

נדמה שאת האמביוולנטיות של קנולר אפשר להחיל גם בתחומים אחרים. למשל בתגובות שהוא מעורר בקרב קולגות. במאי שעבד עמו הסביר ש"יש בו דיכוטומיה שמאפיינת לא מעט שחקנים. ביטחון עצמי ופגיעות, הזדקקות ושחצנות. הוא מוציא מזה משחק מורכב, מצליח להחצין את המרכיבים האלו באישיות שלו". אדם שעבד עמו בעבר הסביר שמדובר ב"שחקן טוב אבל טיפוס אגואיסט, לא חברי לשחקנים אחרים על הסט, איש לא נעים". אחר הסביר שלמרות כישוריו הוא לא יעבוד עמו שוב, ונדמה שאין מדובר בהתרשמות יחידה. מנגד, מסביר הבמאי איתן פוקס, שליהק אותו ל"יוסי וג'אגר" וסרט ההמשך, וגם ל"הבועה", כי "הקשר שלנו הוא של מחויבות לעבודה ביחד. מין זוגיות כזאת שנוצרה, כי אין הרבה שחקנים שהייתי רוצה ללהק לכל סרט שלי ואוהד הוא אחד מהם. בחרתי בו ל'יוסי וג'אגר' בלי אודישן וכל שחקן נוסף נבחר מולו".

לייזי שפירא, במאי ויוצר "סרוגים" לצד חווה דיבון, מוסיף כי "הוא שחקן מעולה. הוא המניאק של הסדרה במובן מסוים, אבל כצופה אתה חס עליו ולא מבין למה הוא כל כך נוגע ללב. יש ויכוחים אבל אני מבין אותו. הוא מאתגר אותי כבמאי ואני מעריך אותו על זה". קנולר מודע גם לצדדים האלה שלו. הם נוכחים גם בעת השיחה עמו, הנעימה בעיקר, כשלעתים הוא מתנסח ביהירות, ובה בעת נראה פגיע. את סרטו החדש, "אנחנו לא לבד", שהוקרן לראשונה בפסטיבל חיפה, "רציתי לראות את זה קודם לבד. אני מכיר את עצמי מספיק טוב כדי לדעת שהייתי נאטם לכל מי שסביבי, לא רוצה לעמוד על הבמה כשקוראים לי לעמוד, לא מוכן לקבל פרח וכן הלאה".

אחרי שנים שבהן לוטף, צולם וסוקר כחתיך, עניין שגם אותו לא חיבב, נדמה שכעת מדורי הרכילות מתחרים בעקיצות על חשבונו. באחד מהם הוגדר "סמל מין בדימוס", דבר שאזכורו מחלץ מקנולר הסבר נוסף לרתיעה מכוכבות. "הבדימוס התייחס להשמנה שלי", הוא חורץ, "ההשמנה שלי היא נושא מאוד מרכזי במדורי הרכילות וזה גורם לי לחשוב על איך השמנה נתפשת בעולמנו. היחס להשמנה בתקשורת הוא מזעזע. אנשים שמנים או משמינים מאבדים מזוהרם בצורה שקשה לי להבין. התפישה הזאת מחלחלת אלי ולאנשים שמסביב".

זה לא משפיע על התפקידים שקיבלת או שלא קיבלת. אתה גם לא אדם שמן.

"זה משפיע על הקהל ועל הצופים. אני לא מסתובב עם זה וגם המציאות לא מתייחסת אליך כל כך נורא כמו שזה בא לידי ביטוי בתקשורת. במציאות אני לא יותר או פחות סמל מין וגם אין כזה הבדל גדול בין איך שאני נראה היום ולפני כמה שנים".

השאלה היא אם אתה מסתכל על עצמך וחושב שאיום ונורא מה שקרה לך.

"זה קורה ואני חושב שזה לאו דווקא קורה כי זה מה שאני אובייקטיבית חושב, אלא כי אני מאמץ את השדרים האלה. אני לא עובד פחות אבל הדימוי שמוקרן לך, שנשקף מהמסך הוא שגברים שמשיגים בחורות הם לרוב רזים וחתיכים ונשים שמשיגות גברים הן יפהפיות הורסות. זה דימוי שלא דומה למציאות כי לרוב מה שמשפיע גם על נשים וגם על גברים זה כריזמה, אישיות וקסם. גם אני מושפע מזה. כשאני מסתכל על עצמי בתמונה אני לא יודע אם אני סולד ממה שאני רואה, כי הייתי בכל מקרה לא אוהב את זה או שאם היו מתייחסים אליה כ'סמל מין' הייתי מאמץ את ההגדרה. אומר לעצמי ‘וואי, הכרס החמודה הזאת, הסנטר הכפול, איזה גבר סקסי'".

זה כנראה המחיר של להיות מפורסם, לא?

"אחת מתופעות הלוואי של ‘סלבנס' היא שאנשים לא באמת מבינים שמדובר באנשים אמיתיים. לעתים גם הסלבס עצמם לא כל כך מבינים. זה עולם עם תופעות פסיכיות".

וזה חלק מהסיבה שבגללה רצית להתרחק?

"אף פעם לא הייתי אדם שלא יכול ללכת ברחוב. לא חיכו לי צלמים ולא יצאתי עם כוכבניות. אני שחקן, וזו דרך חיים מבחינתי. יכול להיות שאם הייתי שחקן אמריקאי בהוליווד הייתי יוצא עם כל מיני כוכבניות כדי להתקדם ולהצליח. אגב", הוא מדגיש, מחויך, "אני לא מתנגד לצאת עם דוגמניות".

נחמד מצדך.

"אם זה יקרה אז זה יקרה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו