בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ההורים שלי": דלק דוקומנטרי

"ההורים שלי - תמי ויעקב", יס דוקו, 22:00

10תגובות

היחסים בין ילד להוריו הם לחם פשוט ומזין עבור הקיבה הדוקומנטרית הרעבה תמיד. כל עוד יש הורים, יהיה קולנוע תיעודי. ההורים שלנו, בנוכחותם או בהיעדרם, הם פחות או יותר שני הדברים היחידים שמלווים אותנו מהלידה עד יום מותנו. הנושא הנצחי הזה, שהעסיק מלכים ועבדים, את אדיפוס ואת ג'ורג' קוסטנזה, הוא התמה של ארבעת סרטי "ההורים שלנו", שהראשון בהם שודר אמש ביס דוקו. מהבחינה הזאת, סדרת הסרטים (בעריכת טלי שמש) מהווה מסגרת תמטית, אבל אין בה חידוש לסרטי ילדים-הורים שמשודרים בדרך כלל בתפזורת ביס דוקו או בערוץ 8.

הסרט הראשון בסדרה כבר הפיל עלינו את השלב הכואב ביותר ביחסים של אדם עם הוריו - היפוך התפקידים. המצלמה של הבמאי ניר הורוויץ עקבה אחרי אמא שלו תמי ואביו יעקב, חולה פרקינסון זה עשרים שנה. האבא, שצילומי הארכיון מהחתונה (כמקובל בסרטים כאלה) חושפים גבר עם שפם שחור ועוצמתי, הפך לשבר כלי, ילד שמנקים אחריו, מאכילים ומשכיבים לישון. במקרה הזה הנטל לא נופל על הילד, אלא על האם, אשה חזקה שמטפלת בגבר שלה כמו בתינוק, נוזפת בו ומלטפת. הבמאי הורוויץ לא חס על אבא שלו. הוא מתעד אותו ברגעים המשפילים ביותר כשהוא מבולבל, כשהוא נזוף וכשהאמא עוזרת לו להשתין (עם דלת פתוחה, כמו ילד שאין לו מה להסתיר).

הכוח של הסרט נובע מהריחוק בין היוצר (הבן) למושאי הסרט (האם והאב). במהלך הסרט נדמה שהורוויץ הוא לא צד במשפחה הזאת, אלא קולנוען שמסרב להציב גבולות בין המצלמה לבין האיש שהיה פעם האבא שלו. רק ברגע אחד בסרט, כשמטפלת פיליפינית רוחצת את יעקב, יורדת המצלמה אל עבר אזור החלציים שלו, רומזת על הערווה, נעצרת ומטפסת חזרה למעלה. נראה כאילו שם היה הקו האדום שבו הקולנוען חזר להיות הילד של אבא שלו והחליט לחוס על האב חסר האונים.

הסרט הוא לא רק על אדם בשם יעקב שהולך ודועך מול העיניים של הבמאי. הוריו הם חברי קיבוץ גבעת חיים, ולכל אורך הסרט משובצים שירי ארץ ישראל הישנה. באחת הסצינות היפות ביותר, נוסעים יעקב ותמי על קלנועית בשבילי הקיבוץ ומשוחחים על הלוויה הצפויה ליעקב אחרי לכתו. בזמן שהם מדברים, חתול שחור חוצה את השביל, נעצר באמצע, מתלבט, וממשיך לגדה השנייה. הסרט, אם נרצה או לא, עוסק בדעיכתו של הקיבוץ ושל האליטה האשכנזית הנכחדת. זה לא נעים שאבא שלך הוא סימבול לגוויעה של תופעה חברתית, אבל זו המציאות שהבמאי מתעד. על כותרות הסיום של הסרט מתנגן "הרעות". זו גם אמירה יפה של קולנוען על היחסים בין אמא לאבא שלו. זו כבר לא אהבה גדולה אלא רעות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו