אין סיבה למסיבה

רותה קופפר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רותה קופפר

הדמויות של ריי רומנו הן של נבעכים, מעוררי צחוק, רחמים או אמפתיה. אלה לא רק דמויות שהוא מגלם אלא גם דמויות שהוא כותב לעצמו, ויש בהן מרכיב אוטוביוגרפי חזק, שאינו מתיישב עם העובדה שהוא אחד השחקנים המצליחים ביותר בטלוויזיה האמריקאית, הנכלל ברשימת עשרת השחקנים הרווחיים של התעשייה. זה דיסוננס קל שנשכח די מהר עם הצפייה ב"גברים בגיל הזה", דרמה השבה בעונה שנייה הערב להוט3.

הסדרה, שהוא כתב עם שותפו לכתיבת הסדרה הקודמת שלו ("כולם אוהבים את ריימונד"), מתארת את חייהם של שלושה גברים בסוף שנות ה-40 שלהם. החיים שלהם סתמיים, אפרוריים למדי - היחיד שחיי המשפחה שלו טובים ויציבים שבאופן יחסי מצליח בעונה הזאת הוא אוון (אנדרה בראואר), בעל סוכנות למכוניות, כלומר סוחר מכוניות - אולי הסמל לעבודה הירודה בטלוויזיה האמריקאית.

חבר אחר מבין ה"גברים בגיל הזה" הוא טרי (סקוט בקולה), שנגע בזוהר, אבל כיום הוא צריך לעבוד בסוכנות המכוניות של חברו אוון, שבו לועגים לו הסוכנים האחרים על פרסומת שעשה בעברו. רומנו מגלם את דמותו של ג'ו, בעל חנות לאביזרי מסיבה. טוויסט אירוני על מי שחייו רחוקים מלהיות חגיגה.

זוהי סדרה על אנשים בלתי מעניינים לכאורה, אבל היא מזכירה סרט תיעודי, אולי סדרת ריאליטי משוחקת ומתוסרטת היטב. הניצחונות של גיבוריה קטנים, השאיפות שלהם לא בשמים, ההומור שלהם בריא, האובדן שלהם גם הוא לא עמוק באדמה. זו סדרה על דברים קטנים, שיש לכל אחד ואחת - יחסים, חברות, מאבקים עם הורים, עם בוסים, עם עובדים ובאופן כללי עם החיים.

"גברים בגיל הזה". הוט3, 22:30

"גברים בגיל הזה". חיים אפרוריים

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ