בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיהו יהודי-על?

רוב קוטנר, התסריטאי הבכיר של "קונאן", מספר איך שומרים שבת בהוליווד, מדוע גורש מאוזבקיסטאן ולמה מגיע לו פרס נובל

12תגובות

כאשר רוב קוטנר, התסריטאי הבכיר של "קונאן", תוכנית האירוח הלילית החדשה יחסית של קונאן אובריאן, נשאל אם המנחה הג'ינג'י התאושש מהמשבר המתוקשר שבו היה מעורב, הוא עונה: "כמו שכתב ניטשה: מה שלא הורג אותי הופך אותי למגיש תוכנית לילה מצחיק יותר".

קוטנר, בן 39, עבר יחד עם אובריאן מ"הלילה", תוכנית האירוח הקודמת שלו ברשת אן-בי-סי, לתוכנית החדשה שבערוץ הכבלים טי-בי-אס. המשבר שהוביל למעבר החל ב-2010 בהחלטה של אנשי אן-בי-סי לדחוק את תוכניתו של אובריאן לשעת שידור מאוחרת ולהשיב את ג'יי לנו לשעת השידור המבוקשת. בכך הם אילצו למעשה את אובריאן לעזוב.

תוכניתו החדשה עלתה לאוויר אחרי תקופת צינון שהתחייבה מהחוזה שלו ולאחר סיור הופעות שקיים בערי ארצות הברית. קוטנר, שליווה את המשבר, הוא מחבר הבדיחות בשתי התוכניות. בישראל "קונאן" משודרת עתה בערוץ קומדי סנטרל בהוט בימים שני עד חמישי.

האם בתוכנית החדשה שינה אובריאן את סגנונו?

"באופן אירוני, אני חושב שהמעבר לטי-בי-אס איפשר לקונאן להיות עוד יותר הוא. במבט לאחור נדמה ש'הלילה' פשוט לא התאימה לסגנון ההומור החכם-המטופש שלו, בנוסח ‘הכל-הולך'".

באחד המיילים בהתכתבות עם קוטנר, לקראת הראיון העתידי אתו, הוא השיב לאחת השאלות במלה העברית "מצוין" בתעתיק לאנגלית. הפגנה זו של ידע בעברית מעוררת סקרנות ומובילה לשאלה המתבקשת: האם הוא דובר עברית צחה?

"לא מספיק כדי לדעת מה זה ‘עברית צחה'", הוא אומר, "אבל ביקרתי בישראל כעשר פעמים, שמתוכן גרתי בה במשך שנה, ואני מסתדר עם השפה. אבל בתי בת השלוש לומדת עברית בגן, אז בקרוב היא תהיה המתרגמת המשפחתית".

לי מילר

סטיב בודו, העורך-מפיק הראשי של "דיילי שואו עם ג'ון סטיוארט" שגם לה כתב קוטנר, כינה אותו פעם "היהודי שבין תסריטאי תוכניות הלילה היהודים", והמגזין "טיים אאוט ניו יורק" הכתיר אותו "יהודי-על". על כך כתב קוטנר באתר שלו, כי הוא עדיין מחכה שכוחות-על שלו יתממשו.

למה הכוונה בעצם שאתה יהודי יותר מיהודי?

"אני שומר מצוות יותר מרוב הכותבים היהודים בהוליווד, אף על פי שיש לי אותה מידה של שנאה עצמית", הוא מרגיע. "אני שומר על כשרות כ'מסורתי' - מקפיד מאוד בבית, אבל אוכל מנות צמחוניות במסעדות לא כשרות; שומר שבת פחות או יותר (איי-פאד לא נחשב) וקורא בתורה ונושא דרשות במניין המקומי. אינני דורש מנשים לשבת במקום אחר ממני באוטובוס, פשוט כי בהיותי תושב לוס אנג'לס, אני יודע שלעולם לא הייתי מצליח לעלות על אוטובוס בתנאים כאלה".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות מהעולם ישירות לפייסבוק שלכם

במובנים רבים אחרים הוא דומה לכותבי הקומדיה הטיפוסיים של תוכניות האירוח הליליות בטלוויזיה האמריקאית, בהיותו יהודי ובוגר אוניברסיטת יוקרה (כשלמד אנתרופולוגיה באוניברסיטת פרינסטון הוא היה עורך העיתון ההומוריסטי "The Tiger" וכן השתייך לקבוצת האימפרוביזציה של האוניברסיטה).

טכניקה מיוחדת

קוטנר עבד במשך הקריירה שלו בחדרי התסריטאים של תוכניות אירוח ליליות רבות. לפני שכתב ל"הלילה" עם קונאן אובריאן, זכה בארבעה פסלוני אמי על כתיבה ל"דיילי שואו עם ג'ון סטיוארט" ותרם לכתיבת רב-המכר של כותבי הסדרה "אמריקה (הספר)". קודם לכן כתב ל"דניס מילר בשידור חי" בערוץ HBO. במשך השנים גם כתב כתבות הומוריסטיות ל"ניו יורק טיימס", "ואשינגטון פוסט", "לוס אנג'לס טיימס" ועוד. יחד עם אשתו שרי זון כתב את הקומדיות הקולנועיות "הפארודיה האחרונה" ו"עד שהלידה תפריד בינינו". בנוסף לפרסי האמי הוא גם זכה בפרס פיבודי, פרס איגוד מבקרי הטלוויזיה האמריקאים.

כתבת בתוכנית אירוח ליליות שונות. במה התאפיינה הכתיבה לכל אחת מהן ובמה היתה שונה?

אי-פי

"לכל תוכנית שכתבתי לה יש מגיש שונה מאוד וטעם שונה בהומור. דניס מילר חיבב שפה מורכבת, ציטוטים מעורפלים, ואז גם העמדות הפוליטיות שלו החלו לנוע לכיוון הימני של המפה הפוליטית. ג'ון סטיוארט אוהב נימה של שיחה, פחות בדיחות שנשמעות כמו בדיחות, וקול חזק של סאטירה. קונאן מעדיף את הסגנון הסיפורי שבבדיחות ונמנע לחלוטין מפוליטיקה".

האם קורה לך שבדיחה שאתה מאוד מאמין בה נדחית על ידי המנחה, או שהוא רוצה לספר בדיחה שבעיניך אינה מצחיקה?

"בכל תוכנית עם מנחה, ההחלטה היא לגמרי שלו או שלה. אם הם שואלים לדעתנו הכנה, אנחנו משתדלים לתת להם אותה, או לפחות לנחש מה הם רוצים לשמוע מאתנו".

מפעם לפעם הופעת בתוכנית מול המצלמה. כמישהו שלא נרתע מאור הזרקורים, האם קשה לך לפעמים לראות שהמנחה מקבל קרדיט על הבדיחות שלך?

"למען האמת אני משתדל להופיע מול המצלמה כמה שפחות. אני רואה בזה מחווה שלי לאנושות. אני עדיין ממתין לפרס נובל, שכנראה נמצא בדרך".

מה קורה כשאין לך משהו מצחיק להגיד?

"זה קורה לי כל שבע שניות. למרבה המזל, יש לי טכניקה מיוחדת. קוראים לה ‘אלכוהול'".

עוד מימי אריסטו

קוטנר, שנולד באטלנטה שבג'ורג'יה, גם חי בסנט פרטבורג שברוסיה ואף גורש מאוזבקיסטאן. על פרט יוצא דופן זה בתולדות חייו הוא מתבקש לפרט.

"למדתי רוסית באוניברסיטה ושהיתי במשך סמסטר אצל משפחה בסנט פטרבורג", הוא מספר. "מאוחר יותר כתבתי את התזה שלי על יהדות בוכרה, וזה הצריך נסיעות ספורות לאוזבקיסטאן. בשלב מסוים פשוט נמאס לי לשחד בכירים אוזבקים מושחתים, והם הבינו שיהיה להם קל יותר לגרש אותי. הדרכון עם חותמת הגירוש שלי הוא המזכרת שאני הכי גאה בה מאלה שאספתי מכל מסעותי".

בנוסף למשרת הכתיבה בתוכנית האירוח, כתב קוטנר ספרים כמו "Apocalypse How", מדריך לסוף העולם, שמבטיח כי אירוע זה צפוי להיות פיצוץ. גרסת האודיאו של הספר זיכתה אותו בפרס גראמי. באחרונה ראה אור הספר האלקטרוני שלו "The Future According to Me", שאפשר לקנות לקינדל (או גרסאות התומכות בו). הוא כולל, לפי האתר שלו, "35 סצינות מגוחכות על העתיד של כדור הארץ, הגבר, האשה, גזע, פוליטיקה, שוקולד, חיזרים היפסטרים, חורים שחורים המלאים באבות גרושים שאינם משלמים מזונות, בתי שימוש חכמים ואברי מין להחלפה".

הספר מציע מיני נבואות לעתיד. כך, למשל, "פתרון שתי מדינות לשני עמים" שלו נשמע כך: "סוף סוף, הקונפליקט הישראלי-פלסטיני ייפתר. זה ייגמר בתיקו". ועוד צפוי מצב עתידי שבו "גברים ייהפכו לנשים, ונשים לגברים - הרבה בגלל תור ארוך לשירותים... גברים יוכלו להגיד ‘אנחנו בהריון', בעוד שרעיותיהם יפסעו להן בחדר הלידה ויצעקו ‘לנשום מותק, לנשום', עד שהתינוק יבצבץ לו והרופא יכריז ‘זה בן... בינתיים'".

לאור התיאור הזה מתבקש לשאול, האם בעולם העתידי הזה שאתה מתאר יהיו יותר תסריטאיות בתוכניות אירוח ליליות?

"בעתיד, בתוכניות אירוח ליליות יעבדו אך ורק נשים, הודות לדליפה רדיואקטיבית שתשנה את הגנים של כולם ולא תאפשר לאלה עם כרומוזום Y לגדל חוש הומור".

"הספר הזה יוצא רק בגרסה דיגיטלית", הוא מסביר. "זאת היתה דרך מגניבה להעביר מסר שלי לעולם בשבריר מהזמן שלוקח להוציא ספר בנייר. שלא לדבר על העצים שהצלתי. עכשיו לדעתי צריכים להקדיש יער שלם של קרן קיימת לקידום הספר בפרסום ומודעות".

קוטנר שופע חומרים. לצד הכתיבה לתוכנית והספרים, יש לו חשבון טוויטר שהוא מתפעל יום-יום ואף שעה-שעה. בשבת האחרונה כתב למשל, בין השאר: "וולף בליצר ריאיין את קרמיט הצפרדע בסי-אן-אן. אני לא מאמין שנותנים לחבובה צמרירית עם מקל בתחת להמשיך ולהנחות את התוכנית הזאת".

האם חלק מהדברים שאתה מצייץ הם שאריות מהמונולוג של "קונאן"?

"אני מכור רציני לטוויטר. אני נוהג להעלות אליו גם בדיחות שקונאן דחה או בדיחות שהן נועזות מדי או פוליטיות מדי לתוכנית, או סתם מחשבות אקראיות הממלאות את מוחי הקודח. זה בעצם סוג של תרפיה בחינם, בלי שאצטרך לגולל את החלומות שלי על מין באוזני גרמנייה בת 80".

השבוע התפרסם ב"ניו יורק טיימס" מאמר של ניל גנזלינגר שנקרא "האמת העירומה: הסיטקומים החדשים הם שידורים חוזרים". במחווה למאמר של פרנסיס פוקויאמה "סופה של ההיסטוריה" מצהיר הכתב כי השנה הגיעה "סופה של הקומדיה".

הוא אמנם מתייחס לסיטקומים ולא לתוכניות אירוח ליליות, אך האם יש משהו בדבריו מעבר להספדים התקופתיים לז'אנר?

"אנשים מצהירים על סופה של הקומדיה עוד מימי אריסטו, ולא נותר לי אלא להסכים אתם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו