בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תהיו בריאים ותשתקו

גמילה מסוכרים, החלקת שיער וקריאה בקפה קר - איך נהפכו שידורי הבוקר לפח האשפה של הטלוויזיה המסחרית?

19תגובות

מיד אחרי שאורלי וילנאי וגיא מרוז סוגרים את השידור, או, מולם בערוץ המתחרה עושים זאת אברי גלעד והילה קורח או דן שילון וטלי מורנו, מתחיל יקום אחר של טלוויזיה. רוב הצופים, אלו הממהרים למקום העבודה, לבית הספר ולעיסוקיהם, אפילו לא מכירים אותו. הוא מורכב מענני צמר גפן קלילים של טיפוח ויופי, בריאות והורות, חינוך ונגיעות מיסטיקה. יש בו שמות כמו קובי מחט ואפרת אנזל, קרין מגריזו ונעמה קסרי, פרופ' רפי קרסו ואביגיל אריאלי, דנה רון ושרון זליקובסקי. לרוב הוא מאוכלס באולפן המדמה סלון שנועד לפטפטת מחויכת, כריות רכות בצבע בז' וספלים מזמינים. אלו הם שידורי היום של גופי הטלוויזיה המסחרית, או בכינוי השגור: Day Time.

אלא שצפייה ממושכת ועקבית בהם, מעוררת שאלות. מדוע תוכניות רבות כל כך נראות כמעט זהות? מדוע כולם מדברים על אותם נושאים? למה זה נראה פעמים רבות כל כך זול ורעוע, ומי קבע שהקהל הצופה בשעות האלה מסוגל לעכל רק גמילה מסוכרים וגלוטן, החלקת שיער תמידית, הצגות ילדים וקנדידה? הצופים, שינסו לצלוח את השממה הטלוויזיונית בין תשע בבוקר לשתיים בצהריים (אז מתחילים שידורי החינוכית) עלולים להיות מבולבלים.

למרות הניסיון להציג את הדברים האחרת, נדמה שרבים מהעוסקים בתחום הטלוויזיה יסכימו כי בארץ אזור שידורי היום הוא חצר אחורית. "זה נראה תמיד אותו דבר ונורא מיושן", סבור מבקר הטלוויזיה של "הארץ", מורן שריר. "כאילו מתישהו מישהו תיקן תקנה שבבוקר יש לשדר איזה מגזין פנאי. ההרגשה היא שאף אחד לא ניסה לחשוב ברצינות על חידוש. אין מחשבה יצירתית לגבי איך משנים את התבנית הזאת. התוצאה היא מין חוק גורל שהתקבע לפני שנים. לעומת הפריים טיים שברור שהוא מוקפד מאוד, אלו שעות שנראות כאילו לא אכפת למנהלי התוכן".

יוני המנחם

עשו לנו לייק לקבלת מיטב כתבות גלריה ישירות לפייסבוק שלכם

ואמנם קשה להשתחרר מההרגשה. גופי הטלוויזיה המסחרית - זכייניות ערוץ 2, רשת וקשת, וערוץ 10, אולי מקדישים מחשבה בנוגע לתוכנית הבוקר הפותחת את השידורים, אבל מה שקורה מיד אחריה נהפך לא פעם לשעתוק. נכון, גם לקשת וגם לערוץ 10 רצועה יומית של תוכניות מערוץ הכנסת. לרשת יש תוכנית משפטית עם שני עורכי דין הדנים בקלילות בשאלות חוק ומשפט. אבל לרוב נראה לוח השידורים כשכפול. "יופי של יום" (שמגישה קרין מגריזו) לעומת "איזה יופי" (שמגישה נעמה קסרי), ראש בראש של "תהיו בריאים" (דנה רון) מול "בריאות 10" (רפי קרסו) או "תוכנית הבראה" (טל מן), ולקינוח "סוד החיים הטובים לבני 50+" (אביגיל אריאלי) לצד "שישים-שבעים-שמונים", המיועדת לצופים הפנסיונרים ומוגשת בידי מגישים מתחלפים. יש שיטענו שסוגיית השעתוק היא המינורית שבבעיות; תחושה מטרידה של מעורבות מסחרית מתגנבת לעתים לתוכניות, וצורמת כמו טעויות בעברית או התנהלות בלתי מיומנת של המגישים.

למען ההגינות, יש לומר כמה מילים על מצבה של תעשיית הטלוויזיה הישראלית. ערוצי הטלוויזיה המסחרית מעולם לא היו עסק שגלגל מיליונים. אפילו קשת, שנחשבת למצליחה בין הזכייניות, לא סיימה מעולם שנה ברווח של יותר מכמה מיליונים ספורים וגם זו היסטוריה רחוקה.. הדבר הוחרף במיוחד בחצי השנה האחרונה, עם משבר גובר ומתמשך בשוק הפרסום. זה, המסכן את קיומו של פריים טיים ראוי, שלא לדבר על המשך קיומו של ערוץ 10, דחק הצדה את העיסוק הביקורתי בשידורי היום. גם השינוי הצפוי מינואר, אז יתחלפו בימי השידור זכייניות ערוץ 2, קשת ורשת (רשת תשדר בין רביעי לשבת, קשת מראשון לשלישי) אינו צפוי להביא שינוי מהותי בתכנים, למרות פרידה מתוכניות מסוימות (למשל של מגריזו). אבל גם ללא משבר, מבט על נתוני הרייטינג יכול להסביר כמה דברים. על פי נתוני הוועדה למדרוג, שנאספו לבקשת "גלריה" ונכונים לחודשים האחרונים ומתייחסים לכלל האוכלוסייה, מדובר במספרים נמוכים למדי. בין תשע לעשר בבוקר צופים בערוץ 2 4.1 אחוזים, ובערוץ 10 1.6 אחוזים. בין השעה עשר לאחת עשרה בבוקר - 3.1% לערוץ 2 ו-1.1% לערוץ 10. בין אחת לשתיים בצהריים יורדים הנתונים ל-2.3% ו-1.2% בהתאמה. בין שתיים עשרה לאחת - 2% לערוץ 2 ו-0.9% לערוץ 10. ובין אחת לשתיים הנתון מסתכם ב-1.8 לערוץ 2 מול 1% לערוץ 10.

הנתונים הדלים הללו, השונים מאוד מעשרות האחוזים שנמדדים בשעות צפיית השיא, מספרים את הסיפור לכאורה. נקודות רייטינג מיתרגמות להכנסה מפרסום. בהעדר הכנסות מפרסום, יראה המסך פשוט וזול. הרי אין אפשרות להרוויח, ומשכך, מוטב שלא להפסיד. או, כפי שהגדיר זאת גורם באחד הערוצים: "הדברים האלה הם בתחתית ההי יררכיה. החשיבות הכלכלית של השעות האלה נמוכה, כמעט לא קיימת. מספר הצופים ב-12 בצהריים כל כך נמוך שאין משמעות לתוכן שם. הכי קל לעשות תוכנית אולפן, אנשים מדברים וזהו".

על פי הערכות בשוק הטלוויזיה (הנתונים הרשמיים אינם נמסרים ונשמרים כסוד מסחרי) עלות תוכנית בשעות הללו היא בין 6,000

ל-7,000 דולר. הטאלנט, כלומר מגיש התוכנית, ישתכר כעשרה אחוזים מהסכום בכל תוכנית. זהותו יכולה להיקבע על ידי גוף השידור שמעוניין לפתחו כמגיש, או על ידי חברת ההפקה שהצעתה כוללת פעמים רבות גם את זהות המנחה. בסכומים האלו, שתואמים את האפשרויות הכלכליות הטמונות ברייטינג הנמוך, קשה לעשות טלוויזיה מתוחכמת. "הבעיה היא הגודל של הקהל שצופה בשעות האלה", מסבירה סמנכ"ל התוכן בערוץ 10 קרני זיו. "זה היקף קטן מאוד, כלומר פוטנציאל קטן להכנסה".

אלא שהאקסיומה הזאת, שנחשבת כלל אצבע בתעשייה, אינה מדויקת. ד"ר יפעת בן חי שגב, מנכ"לית הוועדה למדרוג, מסבירה: "הרייטינג בשעות האלו בערוצים המסחריים הוא בהחלט לא גבוה, ונקבע סביב 2% בממוצע ולעתים פחות. אבל אם אנחנו בודקים בכלל מהו סך הצפייה באותן שעות מתקבל נתון מפתיע. קרוב לרבע מבעלי המקלטים פותחים טלוויזיה. כלומר כן רואים טלוויזיה, אבל לא בערוצים 2 או 10. נכון שהרדיו בישראל, במיוחד בשעות הבוקר, נחשב לכלי התקשורת המוביל, וזה גם ההסבר הנהוג לרייטינג הנמוך בבוקר ובצהריים. בישראל, בניגוד לארצות הברית, לא מתעוררים עם הטלוויזיה אלא עם הרדיו, אבל עדיין יש נתח גדול שכן פותח טלוויזיה, רק לא על הערוצים המסחריים".

מפלט הלייפסטייל

עניין הרייטינג מסביר אולי את מיעוט ההשקעה במסך בשעות היום, אבל לא את התכנים. אינטואיטיבית, ניסיון לאפיין את הצופים מעלה קהל של נשים בחופשת לידה, פנסיונרים ומובטלים, והאינטואיציה מתבררת כמדויקת. "אנחנו רואים במובהק חתכי גיל ומין", מאפיינת ד"ר בן חי שגב. "בשעות האלו, ככל שעולים בגיל, כך רואים ייצוג יתר לעומת אחוז באוכלוסייה. בני 55 עד 64 למשל מיוצגים פי כמה וכמה מהאחוז שלהם באוכלוסייה ובמיוחד נשים מבוגרות. הקהל העיקרי בשעות האלו הן נשים מגיל 55 ומעלה. זה קהל מובהק". דווקא כאן נדמה ששאלת התוכן הנבחר עולה בחדות. זיו מסבירה כי "אלו שידורים שמיועדים לקהל נשי במובהק, קהל מפולח מאוד וברור מאוד, ואלו עולמות שסובבים סביב הלייפסטייל לסוגיו".

כפי שטען שריר, אי אפשר שלא לתהות אם מפלט הלייסטייל לא משמש מענה אוטומטי. אילן דה פריס, סמנכ"ל התוכן של זכיינית ערוץ 2 "רשת", דוחה את העניין מכל וכל, וגם מציג נתונים שלפיהם המחשבה המושקעת על ידי הזכיינית בבחירת התוכנית הביאה לעלייה ברייטינג בשעות אלה. "אנחנו מתייחסים לזה מאוד ברצינות, ומבחינתנו זה לא פח זבל. נכון שהקהל קטן, אבל הוא מובהק והוא חשוב". ומה זה אומר מבחינת השידורים שלכם? "אנחנו רואים בזה שעות של שירות לציבור, בבריאות, במשפט, בחינוך, ואנחנו עובדים בצמוד למחקר, להבנת הציבור שאנחנו משדרים אליו. אנחנו ממש לא מזלזלים".

"הנושא שמדברים עליו לא קשור למחיר ההפקה", אומר סמנכ"ל התוכן ב"קשת", רן תלם, "אבל אתה מסתכל על סוגי הקהלים שצופים בשעות האלו ומגלה שזה דומה בכל העולם. האם תוכנית אחרת, תוכן אחר, יביא קהלים אחרים? התשובה היא כנראה שלא. טכנית, לנו גם קשה לרוץ למרחקים ארוכים בעניין הזה, כי אנחנו מחלקים את השבוע עם רשת. הבעיה היא שהשמיכה קצרה מדי. בניגוד לתוכנית פריים טיים אין רצועה, שעות הטלוויזיה בבוקר מושתתות בעיקר על הרגלי צפייה ולא על ‘רצועת אקטואליה' או ‘רצועת דרמה'. גם כמות הכסף נמוכה וזה הופך את תנאי הפתיחה לקשים".

על הקביעה האחרונה של תלם, מערערת בן חי: "מהידוע לי, תוכניות היום בארץ שונות באופיין ממה שנהוג בעולם, למשל בארצות הברית ובצרפת. אנחנו יכולים לראות שם התייחסות אחרת. יש שם ספורט, אקטואליה ופוליטיקה, עיסוק בתרבות גבוהה וכן, גם בלייפסטייל, אבל התחושה היא שזה לאו דווקא מיועד לנשים". מה שונה? הקהל או מנהלי הטלוויזיה בארץ ובחו"ל? "אני נוטה להאמין שזה הקהל. רוב התוכניות בארץ הן בעלות אופי נשי. כלומר ‘נשי' סטריאוטיפי. מצד אחר יש באמת ייצוג יתר לנשים, אבל ממה שידוע לי, בארצות הברית ובצרפת יש ניסיון לתפוס גם קהל אחר. עוד אלמנט מבדל הוא המסורת שיש בתוכניות האלו. למשל סוגיית המנחה: הם לא מתחלפים, יש יציבות והיא מחזקת את המותג. המגישים הם אייקונים תרבותיים. זה יכול לקרות גם פה כי הצופים שם, הפוטנציאל קיים והוא לא ממוצה".

אבל דווקא כאן יש לציין כמה אמיתות מעניינות בנוגע לרצועת הבוקר. כללי הרגולציה, שעל אכיפתם אחראית הרשות השנייה, אינם מטילים מחויבות תוכנית על שידורי הבוקר והיום. הרשות אינה ביקורתית לתוכן, כל עוד הוא אינו פוגעני או לא מתאים לשעת הצפייה ואדישה לנושאים הנדונים. "תוכניות מועדפות", כלומר תוכניות בז'אנרים שהרשות הגדירה כעדיפים (למשל דרמה יקרה, תוכניות תעודה וכדומה) נדרשות לשיבוץ בין 17:00 לחצות. עם זאת, על הזכייניות לעמוד במכסה של שידורי תוכניות מקור ושל הפקות מקור קנויות. שידור תוכניות דוברות עברית בבוקר, מסייע להן לעמוד בתנאים ובעלות נמוכה. "אנחנו לא מתערבים במהות התוכן", הסבירו השבוע ברשות. "אף שכמובן אם יעשו דברים לא חוקיים או מנוגדים לכללים, זה יגרור תגובה. הרשות מפקחת תמיד ומסתכלת על כל התכנים. נקבעות הפרות כאשר משודר תוכן שלא הולם את השעה. במקרים של תוכן שיווקי שמצאנו, היו סנקציות".

לא לחינם מציינת הרשות השנייה "תוכן שיווקי". כתבות שהתפרסמו בעבר מצאו דוגמאות לשיתוף פעולה מסחרי החורג מהמותר. מסמכים, המצביעים על מכירת אייטמים או אירוח מומחים ששילמו להפקת התוכנית על התענוג, התפרסמו ועוררו סערה. הרשות השנייה הגיבה בחריפות, אבל גם שם, בשיחות רקע ושלא לציטוט מודים בחצי פה שהדבר כמעט בלתי אפשרי למעקב וגילוי. ומתברר שתחושת הבטן שעולה לא פעם מצפייה במומחה שחוזר ומתארח או נושא ששב ועולה, אינה מקרית. "לרוב", אומר גורם שעבד בתחום, "תכסה את עלות התוכנית עוד לפני שמכרת פרסומת אחת, וזה רק משיתופי פעולה מסחריים ותוכן שיווקי".

גורם אחר, בכיר באחת מחברות ההפקה המוכרות, נשמע בוטה אפילו יותר: "כמעט כל התוכניות מתשע בבוקר עד אחר הצהריים הן תוכניות לייפסטייל, חיים בריאים וכאלה. על כל התוכניות, של כל הזכיינים, לא משלמים שקל. כל התוכניות מופקות על ידי מפיקים פרטיים וכל כספי ההפקה מגיעים מתוכן שיווקי נטו. גם אם הזכייניות נותנות כסף זה סכום קטן וסמלי וזה לא מממן את ההפקה. את כל הכסף הן משקיעות בפריים טיים ומפיקי הבוקר נדרשים למצוא את המימון וההפקה בעצמם".

עופר וקנין


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו