בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החשודה העיקרית: ראיון עם השחקנית ג'יליאן אנדרסון

אחרי "תיקים באפלה", ג'יליאן אנדרסון עברה לדמויות טרגיות. מה גרם לה להשתתף בעיבוד טלוויזיוני ל"תקוות גדולות" ובאיזו הצגה היתה רוצה לשחק?

6תגובות

"השתנית", אני אומר לג'יליאן אנדרסון. ב-1996 בחרו בה קוראי המגזין לגברים "FHM" לאשה הסקסית ביותר בעולם; בחג המולד הקרוב היא תופיע קירחת ועולה בלהבות בתפקיד מיס האווישם בעיבוד של בי-בי-סי ל"תקוות גדולות" של דיקנס. מה הניע אותה לקבל על עצמה את התפקיד הזה? אנדרסון מתרגזת: "זאת לא שאלה רצינית, נכון? השאלה האמיתית היא ‘איך לעזאזל בחרו בי לאשה הסקסית ביותר בעולם ב-1996?' לא למה החלטתי לשחק ב'תקוות גדולות'. כל שחקן רוצה לשחק ב'תקוות גדולות'. אף פעם לא הצבתי לי למטרה להיות האשה הסקסית ביותר בעולם".

אין ספק. מכל מקום, יופיה של אנדרסון ודאי מעודן יותר מהיופי שמעריכים קוראי מגזינים. בשנת 2000, כשטרנס דייוויס ליהק אותה לעיבוד הקולנועי שלו לרומן של אדית וורטון, "בית האשליות", הוא בחר בה משום שהזכירה לו את דיוקנאות נשות החברה האמריקאיות של ג'ון סינגר סרג'נט.

וכשלוהקה לתפקיד סוכנת אף-בי-איי דיינה סקאלי ב"תיקים באפלה", היא זכתה בתפקיד למרות התנגדותם של בכירי רשת פוקס. הם רצו בלונדינית שופעת וארוכת רגליים, ותחת זאת קיבלו אותה. "בחרו בי בגלל התעקשותו של (יוצר ‘תיקים באפלה') כריס קרטר שפוקס לא ייצמדו לליהוק הסטריאוטיפי, ואחד הדברים שמצאו חן בעיניו בי היה סוג מסוים של עוצמה".

אנחנו יושבים במשרד מדכדך בקומפלקס "וייט סיטי" של בי-בי-סי בלונדון, שעומד להתרוקן מיושביו בקרוב. הוא לא מט ליפול כמו בית סאטיס, שבו מבלה מיס האווישם את ימיה ההולכים ופוחתים, אבל הוא בהחלט עלול להידרדר ולהגיע למצב כזה. אנדרסון, אם לשלושה, אמרה פעם למראיין שאנשים מסתכלים עליה במבט שאומר "אין לאשה הזאת מראות בבית?" כשהיא שולחת את הילדים לבית הספר. אבל היום, בחולצה לבנה, במכנסי ג'ינס, בנעליים עם עקבים מעץ, בתסרוקת פרועה באלגנטיות, ובעצמות לחיים שראוי לשיר להן מזמורי תהילה, היא יפה לא פחות מבת חסותה של מיס האווישם, אסטלה, אבל למרבה המזל פחות קרה ואכזרית.

נוסף על מיס האווישם של אנדרסון, בי-בי-סי מפיקים לציון מאתיים שנה להולדתו של צ'רלס דיקנס גם סרט שהבמאי מייק ניואל החל בצילומיו בחודש שעבר, ובו תגלם את מיס האווישם הלנה בונהם קארטר. יש הטוענים שבונהם קארטר, בת 45, היא השחקנית הצעירה ביותר שגילמה את האווישם בתקופה האחרונה. זה לא נכון: אנדרסון בת 43. אבל היא ובונהם קארטר מייצגות מגמה חדשה של ליהוק שחקניות צעירות בתפקיד מיס האווישם.

הערותיו של דיקנס מרמזות שהדמות היא באמצע שנות החמישים לחייה. מרטיטה האנט היתה בת 46 כשדייוויד לין ביים אותה בתפקיד מיס האווישם בעיבוד שלו מ-1946 לרומן. בהמשך ניכרה מגמה לליהוק שחקניות מבוגרות יותר - שרלוט רמפלינג ואן בנקרופט בשנים האחרונות, וגם ג'ואן היקסון, ששיחקה את מיס האווישם בהיותה בת 75. אנדרסון לא צפתה באף אחד מהסרטים האלה. "קצת מביך שלא ראיתי אותם. אני מצפה בקוצר רוח לראות את הגרסה של לין, ומעניין מה הלנה תעשה עם זה. התחלתי לקרוא את התסריט שלה וחשבתי, ‘זה יבלבל אותי', והפסקתי".

אבל היא ראתה את עצמה כמיס האווישם בהקרנה לפני כמה ימים. מה דעתה? "זה מלא קסם. הרגשתי שאני רוצה ללכת ולחבק ולנשק את כולם ולברך אותם על העבודה הנהדרת שעשו". ומה על המשחק שלה? "הרבה פעמים היתה לי תחושה טובה ואחר כך ראיתי את הסרט והלב שלי ירד למכנסיים. אני בדרך כלל צופה בסרטים שלי ולו כדי ללמוד מה לא לעשות שוב".

כשהלב נשבר

חברה שלחה לה מייל שבו כתבה "תמיד חשבתי על עצמי בתור מיס האווישם. נהדר שאת מקבלת הזדמנות לשחק אותה". אבל איזו אשה ב-2011 תזדהה עם דמות שחייה נעצרים משום שביום נישואיה נטש אותה החתן והלך לחפש זהב? "אולי היא מתכוונת לומר שלבה נשבר לפני 20 שנה והיא עדיין עורגת אל הגבר ההוא. אבל יש משהו מעוות ברעיון הרומנטי שמישהו יכול להיות מאוהב עד כדי כך, שלבו שבור כל כך, עד שהוא אינו יכול לאהוב שוב, והוא עוצר את הזמן מלכת, פשוטו כמשמעו.

"יש משהו מטלטל וכובש בכאב, בין שזה כאב פיסי או נפשי, ובין שזה הכאב שלנו או של מישהו אחר. כשחושבים על הצהובונים, על השמחה לאיד שלהם בתגובה לאסונם של אחרים - כל הדברים האלה ישנם במיס האווישם וישנם בחיים בתקופה שלנו".

אנדרסון מגלמת את מיס האווישם בקול ילדותי, מתנגן. מנין זה בא? "כשקראתי את התסריט שמעתי את הקול. אם אני לא שומעת את הקול, אני יודעת שהתסריט לא מתאים לי. כשאני עובדת על תפקיד, אני עובדת עליו באותו גובה צליל בראש שלי, אני פשוט לא משמיעה אותו בקול רם".

קולה הוא מכשיר יוצא דופן. היא נעה בחופשיות בין מבטא אמריקאי לאנגלי, דבר שמוסבר בביוגרפיה התזזיתית שלה. היא נולדה בשיקגו, גדלה מגיל שלוש עד 11 בלונדון, למדה בתיכון ובקולג' בארצות הברית והחלה שם את קריירת המשחק שלה. בסופו של דבר חזרה ללונדון בגיל 35, כש"תיקים באפלה" ירדה.

מסקרנים אותה שחקנים אחרים שמשתמשים באותו קול מובהק בכל התפקידים. "עבדתי עכשיו עם מייקל קיין (בסרט ושמו "Mr. Morgan's Last Love"), ויש לו קול מאוד מובהק. אנחנו אוהבים את מייקל קיין בין השאר בזכות הקול שלו. יש כמה שחקנים כאלה, שהקול שלהם הוא חלק ממה שאנחנו מוכנים לשלם כדי לראות אותם". בשביל מה אנחנו משלמים כשאנחנו רואים את ג'יליאן אנדרסון? "יש בכדור הארץ אנשים ששואלים את השאלה הזאת", היא עונה בצניעות. "משקיעים שואלים כבר שנים כמה לשלם תמורת מה שיש לה".

אנשים החלו לשאול את השאלה הזאת ב-1993, כשאנדרסון היתה בת 24 וכנגד כל הסיכויים זכתה בתפקיד סקאלי בדרמת המדע הבדיוני של רשת פוקס שהיתה אז בחיתוליה וזכתה בהצלחה עולמית. בשלב הזה היו באמתחתה של אנדרסון, שהשלימה זמן קצר קודם לכן את לימודיה בבית ספר למשחק, שתי הופעות בלבד בתיאטרון מקצועי. אבל דווקא הופעתה בפרק של דרמת הקולג'ים הזניחה "'96 Class of" הביאה לגילויה וזיכתה אותה בתפקיד סקאלי.

ידוע שאנדרסון נשבעה, לפני "תיקים באפלה", שקורות החיים שלה לא יוכתמו בתפקידים טלוויזיוניים. "זה נכון. הטלוויזיה בתקופה ההיא היתה ממש זבל. נסעתי ללוס אנג'לס להיבחן לקולנוע. לא קראתי תסריטים לטלוויזיה. ואז קראתי את התסריט של ‘תיקים באפלה'". מה מצא חן בעיניה? "זה היה שילוב של ‘שתיקת הכבשים' ומשהו שלא ראו קודם לכן. עכשיו רואים את זה בכל מקום כי העתיקו את זה, אבל באותה תקופה זה היה ממש ייחודי. היה קשה לא להגיד, ‘טוב, אני אלך לפגישה ואשמע מה יש להם להגיד', כי זאת היתה דמות כל כך מעניינת, חזקה, אינטליגנטית".

אבל הסוכנת דיינה סקאלי תמיד מפגרת בשני צעדים אחרי מאלדר בחקירות, לא? "אתה נוגע בשאלות פרובוקטיביות!" יורה אנדרסון מיד. היא אולי כועסת על הדריכה על יבלת ישנה וכואבת. "סיפרתי בעבר שבהתחלה אמרו לי לצאת מהמכונית אחריו (אחרי מאלדר) וללכת כמה צעדים מאחוריו, עד שאמרתי: ‘חכו רגע, מה קורה פה?'"

אבל מה שעדיין מתמיה מעט בדמותה היה שאחרי שהשוטרות קגני ולייסי והבלשית המשטרתית ג'יין טניסון (מ"החשוד העיקרי") נאבקו בסקסיזם הממוסד, סדרה מהפכנית לכאורה שהיתה בה דמות נשית שמבחינות מסוימות היתה בבחינת נסיגה, דמות שמשועבדת לבחור מעניין יותר מבחינה דרמטית (ומלבד זאת, אנדרסון קיבלה שכר נמוך פי שניים משכרו של דייוויד דוקובני - עד שהתלוננה). העובדה שמאלדר וסקאלי הצטיירו כליברלים מבחינה פוליטית רק הפכה את הסקסיזם המובנה לקשה יותר לעיכול.

אבל אנדרסון אינה מתכוונת ללעוג לדמות שגילמה מ-1993 עד 2002 (וגם בעיבוד קולנועי שיצא לאקרנים ב-2008): "אני חושבת שהעוצמה שלה גברה על כל דבר אחר".

אין בכך לומר שאנדרסון אינה מתחרטת על האופן שבו התמודדה בהיותה בת 20 ומשהו עם הקשיים שנלוו לכיכובה ב"תיקים באפלה". "במשך הסדרה לא היה לי איש יחסי ציבור. התחלתי להעסיק יחצנית רק לפני שנתיים-שלוש. כששכרתי אותה, היא אמרה: ‘מה שהייתי עושה בזמן הסדרה היה להפריד בינך לבין הסדרה, ליצור תדמית שמתמקדת בג'יליאן אנדרסון ולא בג'יליאן אנדרסון בדמות סקאלי".

למה לא היתה לה יחצנית קודם לכן? "כי אני מטומטמת. ברגע שהתחלתי להיות קשובה לעניין הבחנתי שפתאום ‘אנחנו תופשים את אותו אדם אחרת, זה בטח מנגנון היחצנות', וזה מרתק". היא קיבלה תובנות עמוקות יותר של המנגנון הזה כשגילמה את אשת יחסי הציבור של מייגן פוקס בעיבוד הקולנועי מ-2008 ל"איך לאבד חברים ולהרחיק אנשים" מאת טובי יאנג. "כאן בבריטניה השחקן הוא העיקר. בארצות הברית הדבר החשוב ביותר הוא קופת הכרטיסים, או הסלבריטאות, מה שלא יהיה".

כתם קטן

כשעזבה את "תיקים באפלה" ובאה לגור בלונדון, האם זה הדבר שניסתה להשאיר מאחוריה? "הדבר היחיד שידעתי הוא שאני זקוקה להפסקה מעבודה באתרי צילומים. רציתי לעשות תיאטרון, ומסיבה כלשהי, אני לא יודעת למה, רציתי לעבוד בתיאטרון כאן ולא בניו יורק". תפקידה הראשון בווסט אנד, ב-2002, היה ב"What the Night is For". כמה מבקרים עיקמו את אפם ורמזו שהקהל מורכב בעיקרו ממעריצי "תיקים באפלה" ולא מצופי תיאטרון אמיתיים.

למה עברה ללונדון, אף שהוליווד מן הסתם ודאי קראה לה? "ידעתי רק שאני רוצה לשחק בהצגה. כבר קניתי כאן בית, כי ידעתי שאני רוצה לחיות חלק מחיי בלונדון". למה? "כי גדלתי כאן, כי אני מרגישה כאן בבית, כי אני אוהבת את העיר הזאת".

כשהשתקעה בלונדון כעבור כמה שנים כבר היו מאחורי אנדרסון שני נישואים - בפעם הראשונה נישאה לעוזר המנהל האמנותי של "תיקים באפלה", קלייד קלוץ, שאתו הביאה לעולם בן, פייפר, ואחר כך נישאה לקולנוען הדוקומנטרי ג'וליאן אוזאן. יש לה שני ילדים קטנים, אוסקר ופליקס, מבן זוגה הנוכחי, איש העסקים הבריטי מארק גריפיתס.

מקורות החיים שגיבשה לה בעשר השנים האחרונות מצטייר נתיב פחות מיינסטרימי או ממותג משהיה מכתיב לה מנגנון יחצנות כלשהו. היא הופיעה ב"המלך האחרון של סקוטלנד" וב"טריסטרם שנדי". רק לעתים נדירות השתתפה בסרט בתפקיד ראשי - "בית האשליות" הוא יוצא דופן. היא השתתפה ביותר תוכניות טלוויזיה קלאסיות משהיתה מעלה על דעתה שאפשר לפני "תיקים באפלה", ובהן "The Crimson Petal and the White" ו"Any Human Heart". היא היתה מועמדת לפרסי בפטא ואמי על הופעתה בדמות ליידי דדלוק בעיבוד הטלוויזיוני של אנדרו דייוויס ל"הצוואה". על הבמה היא זכתה לתגובות טובות בתפקיד נורה ב"בית הבובות" של איבסן. כן, היא הופיעה לא מכבר בדמות סוכנת ביון ב"Johnny English Reborn", אבל לא נקלקל את הסיפור. בתפקידה הבא היא תופיע בדמות סוכנת ביון בסרט "Shadow Dancer".

מה שאיפותיה בתחום המשחק? "אני רוצה לעשות הכל. אני שחקנית". באיזו הצגה היתה רוצה לשחק? "חשמלית ושמה תשוקה". בלאנש או סטלה? "בלאנש". מובן שבלאנש. מאז סקאלי היא ייסדה בחשאי רשימה של נשים שנפלו קורבן לחברות אלימות - לילי של וורטון, נורה של איבסן, מיס האווישם של דיקנס, ואם תקבל את מבוקשה, גם בלאנש דיבואה של טנסי ויליאמס. דיינה סקאלי, התפקיד שעשה את אנדרסון, היה מבחינה זאת כתם קטן בקריירה. "נבחנתי לתפקיד בלאנש בבית הספר למשחק. חשבתי שהייתי יכולה לשחק אותה אז, אבל לא קיבלתי את התפקיד - זה טרגי. זה משהו שתמיד רציתי לעשות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו