טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האמהות הגדולות של תלמה ולואיז

כוכבות הסדרה "קגני ולייסי", הסדרה הכי פמיניסטית אי פעם בטלוויזיה, משחקות כיום על במות לונדון ונזכרות איך שינו את פני הפריים-טיים הטלוויזיוני

תגובות

כשטיין דיילי היתה בשנות העשרים לחייה, היתה תקופה שנתנו לה רק תפקידי קורבן. היא גדלה במשפחת שחקנים, חלמה להיות שחקנית קלאסית וגם הופיעה על במות במחזות זמר, אך הקריירה של בעלה, שחקן ובמאי, הוליכה את בני הזוג להוליווד, עם בתם התינוקת. "אז התחילה התקופה שלי בטלוויזיה, והתחלתי לגלם קורבנות", היא אומרת. "היו 10 או 12 שנים כאלה, וזה קצת נמאס".

הצחוק שלה מהדהד באולם המופעים הריק. טבעת ציפור גדולה, מעוטרת במסמרים, מבריקה על אצבעה, ועיניה מתרחבות מפעם לפעם כינשוף מבוהל. פעם, בנמל תעופה, עצר אותה מישהו שזיהה אותה מהטלוויזיה באותה תקופה. "את הבחורה שנעשית מכוערת כשהיא בוכה, נכון?" הוא אמר. היא צוחקת צחוק רועם כשהיא נזכרת בסיפור. "כי לא הצלחתי להזיל אפילו דמעה אחת ולהיות יפה. אז כן, אני הייתי מכוערת כשבכיתי. כמו רוב האנשים".

בתחילת שנות ה-80 צץ פרויקט חדש. ההזדמנות לגלם את הגיבורה. הסיפור היה בשלבי פיתוח מאז אמצע שנות ה-70, כשהמפיק בארני רוזנצווייג התרשם מהתנועה לשחרור האשה שהיתה אז בחיתוליה. לאחר צפה בסרט ושמו "ניחוח אשה" (לא בגרסה של אל פאצ'ינו), הכתירה אותו מי שהיתה אז בת זוגו, אשת הטלוויזיה ברברה קורדיי, בתואר "הסרט המשפיל והסקסיסטי ביותר שראיתי בחיי". רוזנצווייג החל לבחון את הסרט מנקודת מבט חדשה. הוא דימיין מה היה קורה אילו כל הנשים בו היו יהודים חסידים. "באמצעות השינוי הזה", הוא כותב, "'ראיתי' את ההומור הסקסיסטי כפי שהוא, משהו שעובד רק על חשבון מישהו פחות חזק. זו היתה תגלית בשבילי". הוא גם נדהם לגלות שמעולם לא הופק סרט חברות נשי אמיתי, לא על המסך הגדול ולא בטלוויזיה. רוזנצווייג החליט להפיק מיזם כזה, סיפור שישלב פעולה עם אחווה נשית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות