בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כוכב הסדרה "צדק פרטי" לא מתרגש מההצלחה

הסדרה עשתה צדק גם עם הקריירה של טימותי אוליפנט. לקראת עליית העונה השלישית בארצות הברית, הוא מספר למה הוא לא יוצא מהכלים כשהוא רואה את תמונותיו מתנוססות על אוטובוסים

4תגובות

בפרק הבכורה של העונה העונה השלישית והחדשה של "צדק פרטי", שתעלה בארצות הברית ביום שלישי הבא, פסיכופת יפה תואר מזכיר כבדרך אגב את האביזר המזוהה עם דרמת הפשע מקנטקי, מגבעת הסטטסון שחובש הגיבור, המרשל ריילן גיוונס. "אין ביקוש גדול לבוקרים בימינו", אומר הבריון בנגינת קול מתקתקה ומאיימת.

איש החוק עונה לו, "תתפלא".

המשפט הזה הוא בדיחה פנימית, התייחסות להרפתקאות הסבוכות באזור הנידח שעברו על ריילן, מעין גרי קופר של המאה ה-21, גבר שנון ועוקצני, בשתי העונות עטורות השבחים של סדרת הדרמה של רשת FX. אך חילופי הדברים משמשים גם מעין דברי הערכה לקריירה של האיש שמגלם אותו. טימותי אוליפנט, בן 43, עובד ברציפות מאז שנות ה-90, אבל המרשל הנינוח וההפכפך הזה הוא התפקיד המזוהה אתו ביותר. הוא עצמו אינו שש להודות בכך.

"השורה התחתונה היא שמישהו נתן לי תוכנית טלוויזיה וחשבתי שכדאי שאפיק מזה את המרב", הוא אומר בביקור בניו יורק. "המלים עושות בשבילי את כל העבודה".

"צדק פרטי" (המשודרת בישראל בהוט) מבוססת על סיפורים מאת אלמור לנרד, לוכדת את הנימה האפלה, את ההומור השחור ואת אמות המוסר העכורות, ומתבלת את סוגת הפשע המסורתית באלכוהול ובסמים. הסדרה עוקבת אחר ניסיונותיו של הגיבור לסכל את מזימתם של סוחרי סמים ומבריחי נשק בעלי אישיות צבעונית ולהתמודד עם מערכות היחסים הבעייתיות שלו עצמו. הסדרה מתרחשת בדרום אלטרנטיבי, מרתק להפליא, מאוכלס באב-טיפוסים מעוותים ותזזיתיים, ומתאפיינת בתזוזות פתאומיות בין קומדיה שחורה לבין אלימות מפורשת (הבריון בפרק הבכורה מכונה "דוקרן הקרח").

בשנה שעברה זכתה הסדרה בפרס פיבודי, והעונה השנייה היתה מהמהוללות ביותר בשנת 2011 וקטפה ארבע מועמדויות לפרס אמי, ובהן מועמדות ראשונה לאוליפנט וזכייה בפרס שחקנית המשנה למרגו מרטינדייל, שגילמה אם של משפחת פשע. שיעור הצפייה בעונה השנייה גדל ב-15% בספירה כוללת, ובממוצע כמעט 2.2 מיליון איש צופים בכל פרק חדש. אף שהרייטינג עדיין מפגר מאחורי זה של דרמות המשודרות בערוץ FX כגון "ילדי האנרכיה" ו"אימה אמריקאית". האתגר שעמד בפני מפיקי הסדרה הוא להעצים את התנופה שצברה הסדרה בעונה הקודמת ולשנות את מעמדה מחביבת המבקרים ללהיט שגם זוכה לשבחי הביקורת.

"העונה הנוכחית באה אחרי אחת העונות הטובות ביותר שהוצגו בשנה שעברה, וזה אתגר לא פשוט", אומר ג'ון לנדגרף, מנכ"ל הערוץ. "אבל כשיש דמות מרכזית ושחקן מרכזי אידיאליים, הקהל ימצא אותם".

בתור הפנים של הסדרה, אוליפנט מן הסתם הוא בעל ההשפעה הרבה ביותר על סיכויי ההצלחה שלה. על פי כל הדיווחים הוא מתייחס לתפקידו בשיא הרצינות, ופעיל גם מאחורי הקלעים. לנרד עצמו אומר שהופעתו של השחקן היא הגרסה הטובה ביותר אי פעם לאחד מגיבוריו, שבין היתר גילמו אותם ג'ורג' קלוני וג'ון טרבולטה.

"הוא גילם את ריילן בדיוק כמו ששמעתי אותו כשכתבתי אותו", אומר לנרד, מפיק בפועל של הסדרה ("ריילן", ספר חדש שכתב לנרד על הדמות, ייצא לחנויות בארצות הברית גם הוא ביום שלישי הבא).

פוקס המאה העשרים, 2007

אוליפנט הביע הערכה לדברי השבח האלה, אך הוסיף הערה פרגמטית. "אם ג'ורג' קלוני היה מככב עכשיו בסדרה גדולה של אלמור לנרד, אני בטוח שאלמור היה מרעיף גם על ג'ורג' שבחים", הוא אומר וצוחק.

טמבל או לא

אוליפנט הוא שחקן רב חן ובעל מראה מצודד - החיוך השאנן שלו כמו נועד לעורר התלהבות וחשד במידה שווה - והוא עיצב לו קריירה של אדם שהוליווד לא יודעת בדיוק איך להשתמש בו. הוא זיגזג בין פושעים כריזמטיים בסרטים כגון "גו" ו"מת לחיות 4.0", לבין גיבורים מגוונים בפרויקטים כגון המותחן המשפטי של ערוץ FX "דמג'ס" והמערבון השייקספירי של HBO, "דדווד" (שבו, שוב במגבעת, היתה הופעתו הבולטת ביותר של אוליפנט לפני "צדק פרטי"). "אנשים פשוט אוהבים אותו, אבל יש בו גם משהו מסוכן קצת", אומר גרהם יוסט, יוצר "צדק פרטי". "ולכן הוא מגלם את השילוב בין הטובים לרעים".

וולטון גוגינס, שמגלם את בויד קראודר, ידידו ויריבו הוותיק של ריילן, מוסיף, "הכובע של טים אף פעם לא כולו לבן". גוני אפור כאלה מתאימים בדיוק לקנטאקי של "צדק פרטי". אותה נונשלנטיות משוננת, שהופכת את אוליפנט למין עוף מוזר בשובר קופות קונבנציונלי, הולמת היטב מקום שבו שוטרים ושודדים שמדברים במתק שפתיים מחליפים הן את העוקצנות והן את אש האקדחים במשהו כמו חיבה.

"בעולמו של אלמור לנרד, אנשים לא מתחלקים לטובים ורעים. אצלו מה שחשוב זה אם אתה טמבל או לא", אומר אוליפנט. הוא מסביר על העולם הזה מנקודה המרוחקת ממנו ככל האפשר. במסעדה רחבת ידיים בקומה התשיעית במוזיאון לאמנות ולעיצוב במנהטן הוא לוגם קפוצ'ינו ומשקיף החוצה אל צמרות העצים החורפיים והאפרוריים של סנטרל פארק.

גטי אימג`ס

אוליפנט, שדמותו ב"צדק פרטי" לקונית ביותר, הוא חביב בפגישה פנים אל פנים, ואינו מקרין רברבנות של איש חוק אלא נינוחות של ספורטאי לשעבר; הוא היה שחיין בנבחרת אוניברסיטת דרום קליפורניה. פניו המרשימות ייחודיות מאוד - כולו משטחים חלקים ורחבים וקצוות מסותתים. שערו חום יותר מאשר אפור, אבל השיבה מטפסת מעלה בשני הצדעים. זיפים לבנים דקיקים מסתלסלים סביב סנטרו כמו עשן.

"המצלמה לא שונאת את הבחור", אומרת נטלי זיאה, המגלמת את אשתו לשעבר ואהובתו הנוכחית ב"צדק פרטי". ולא שונאים אותו גם שכנינו באי המסעדה שמגניבים אליו מבטים מעל לשפת ספלי הקפה. אוליפנט מתייחס להכרה שהוא זוכה בה בעקבות "צדק פרטי" בעונג מאופק. "אתה רואה את התמונה שלך מודבקת על אוטובוס שעובר, ואתה חושב, 'מגניב, זה חדש'", הוא אומר. "אני מנסה לקבל בברכה את כל מה שנלווה לפרסום, אבל אני יודע שרוב הדברים האלה לא קשורים בכלל אלי. זה פשוט חלק מהתפקיד".

המוזיאון היה רעיון שלו. אוליפנט למד אמנות באוניברסיטת דרום קליפורניה והרבה לבקר במוזיאון מטרופוליטן בשנות ה-90, כשהתגורר בניו יורק עם אשתו זה 20 שנה, אלכסיס (יש להם שלושה ילדים). על יצירות האמנות שלו בימים אלה אוליפנט אומר בחיוך, "אני יודע לשרבט כמו גדול".

זה רגע של לגלוג עצמי עוקצני בנוסח ריילן ביום שברובו הוא ניסה לשכנע אותי שאינו דומה כלל לדמות. אבל כששואלים כמעט את כל מי שקשור ל"צדק פרטי" על אוליפנט, בתוך זמן קצר מתקבלת התשובה: הסיבה שאוליפנט מצליח בדמות ריילן היא שמבחינות שונות הוא פשוט ריילן. עמיתיו מצביעים על חוש ההומור החד שלו ועל הדברנות האגבית שלו, כישרון דיבור המשותף לכל הדמויות של לנרד (וכמו דמויותיו של לנרד, גם לו יש חיבה לניבולי פה, כפי שהוכיחה תגובתו שאינה ראויה לדפוס למיצב אמנות קוריאני מוזר במוזיאון).

ברוב המקרים הם מציינים תכונה טעונה המשותפת לאוליפנט ולדמות, מין אינטנסיביות מרומזת שהפיחה חיים בפרויקטים קודמים שלו כגון "דדווד", אך "הגיעה לשיאה בריילן", כך אומר לנדגרף, שהיה הראשון שהציע אותו בתור מועמד לשחק ב"צדק פרטי". כפי שאומר דייוויד מילץ', יוצר "דדווד": "לדעתי טים הוא בחור שלא מרשה לעצמו להיחשף בקלות. זה מה שמאפשר לו להמשיך לעשות עבודה מעניינת כל כך".

אוליפנט, שגדל במודסטו שבקליפורניה, החל לשחק בניו יורק באמצע שנות ה-90 בתפקידים בפרויקטים טלוויזיוניים קצרי חיים ובהופעות קצרות בסרטים כגון "מועדון האקסיות". בהמשך הגיעו תפקידים גדולים יותר. הוא היה רוצח ב"צעקה 2", נער שעשועים בפרק של "סקס והעיר הגדולה". בדמות סוחר סמים לגלגני ב"גו" מ-1999, קומדיית פולחן מטורפת על צעירים בלוס אנג'לס, הוא הפגין את חוש ההומור שלו בקטע רווי ארס שבו הוא יוצא כנגד רצועת הקומיקס "The Family Circus".

"היו תפקידים בסרטים שאילו היו גדולים יותר, בטח היו משנים את החיים שלי", אומר אוליפנט. "אילו 'גו' היה הצלחה קופתית אדירה, הייתי מקבל שפע של הזדמנויות, אני מתאר לעצמי".

אלא שבעקבותיו באו בעיקר סרטים זניחים, עד שאוליפנט הצטרף ל"דדווד" ב-2004, בתפקיד השריף עתיר הסתירות סת בולוק, האיש הישר והרותח מזעם שלצד הנבל בעל לשון החלקות שמגלם איאן מקשיין. התפקיד חשף באוליפנט יכולת משחק נפיצה ורבת דקויות שלא התגלתה בו בתפקידים קודמים. "נראה שהוא מבין את הסתירות בדמות וגם את המטרות הבסיסיות ביותר שלו, וזה שילוב נהדר", אומר מילץ'.

כמו מטיף דתי

אבל סופה הפתאומי של הסדרה, בתום שלוש עונות, הטיל אותו בחזרה אל הג'ונגל של חיי השחקן. התקופה שבאה אחר כך כללה כמה תפקידים מתוקשרים (הוא היה האקר-על נבזה ב"מת לחיות 4.0" ב-2007) אך הם לא העניקו לו תחושת סיפוק. בסופו של דבר הגיע אוליפנט למעין נקודת מפנה במהלך צילומי סרט שהוא מסרב לנקוב בשמו; לדבריו, הוא מצא את עצמו במדינה במזרח אירופה, עושה זבל. "חשבתי לעצמי, 'איך לעזאזל הגעתי לפה?'" (אולי זה המקום לציין ש"היטמן", סרט פעולה מ-2007 בכיכובו של אוליפנט, המבוסס על משחק וידיאו, צולם ברובו בבולגריה).

"אתה עובר מעבודה עם דייוויד מילץ' לעבודה בכל מיני דברים פשוט כדי לשלם את החשבונות", הוא אומר. "אתה חושב לעצמך, 'מוכרחה להיות דרך לחבר בין שני הדברים האלה'".

התשובה, כך החליט, היא לקחת חלק פעיל יותר בפרויקטים שהוא משחק בהם, החל ב"נזקים", הסדרה של FX. ב"צדק פרטי" הוא כבר מופיע ברשימת הקרדיטים בתור מפיק. "לעתים קרובות אין לקרדיט הזה משמעות בסדרות", אומר יוסט. "אבל בסדרה הזאת הקרדיט הזה לא משקף את העומק של מעורבותו. היה מגיע לו קרדיט גדול יותר".

עמיתיו של אוליפנט אומרים בבדיחות הדעת שהוא עושה מהפכות בסצינות בזמן הצילומים: מציע שוב ושוב זוויות חדשות ותוהה אם פעולות או טקסט מסוים נאמנים לרוח היסודית של התוכנית. הוא מגיע לאתר הצילומים בימים שבהם אינו מצטלם בעצמו כדי להדריך כוכבים אורחים, והוא מודה שמי שאינו מוכן להתעמק בחומר "לא ראוי בעיני".

גוגינס אומר: "טים הוא התזכורת הגדולה ביותר לכולם שאנחנו בעולמו של אלמור לנרד. הוא מזכיר לנו שהסדרה צריכה להיות מצחיקה ואפלה ומעוותת, ושהיא צריכה לדבר בכל הקולות האלה בעת ובעונה אחת".

אוליפנט מדבר על סיפוריו של לנרד בלהט של מטיף דתי, משבח את הספציפיות המפיחה חיים ואמינות בדמויות ובמצבים שלו. אך הוא ממעיט, כצפוי, בערך תרומתו מאחורי הקלעים ל"צדק פרטי", אף שהוא מודה שמעורבותו העמוקה סייעה להמריץ את הקריירה שלו, שנדמה שהחלה להבאיש.

מבחינה זו הסדרה החזירה את אוליפנט בחזרה למסלול לקראת המטרה המטעה בפשטותה שהציב לעצמו כשהתחיל לשחק לפני כמעט 20 שנה. "קיוויתי שזה יהיה משהו שאוכל לעשות הרבה זמן וארצה לעשות הרבה זמן", הוא אומר. "ואם ככה, עד עכשיו זה בסדר". *

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו