יאיר לפיד בינשופים: דומה לנו, מזכיר את נתניהו - ביקורת טלוויזיה - הארץ
ביקורת

יאיר לפיד בינשופים: דומה לנו, מזכיר את נתניהו

האיש שמתיימר להיות כל-ישראלי, שמתאמץ להריח ממילואים ומחומוס אחלה, הוא בעצם אדם שמסתכל כל הזמן אל ארצות הברית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מורן שריר
מורן שריר

לעפר שלח יש תוכנית חדשה בערוץ 8 על גיבורי תרבות. תוכנית טובה וראויה. לא יהיה הוגן להתייחס אליה רק דרך הפריזמה של האורח שהופיע בתוכנית ששודרה אמש - הפוליטיקאי הטרי יאיר לפיד. זה לא יהיה הוגן כלפי שלח, זה לא יהיה הוגן כלפי האורחים האחרים ובטח שלא כלפי גיבורי התרבות שהונצחו בתוכנית. עם זאת, החיים לא הוגנים.

מנשה נוי בחר בקלינט איסטווד, גיבור שכולו קשיחות גברית ולאקונית (למרות שהתגלה כבמאי רגיש). גורי אלפי בחר בוודי אלן, מוח מבריק ופטפטן בתוך גוף פגום (אם כי היה סמל סקס לאורך שנים). לפיד בחר במוחמד עלי - מוח חריף בתוך גוף מושלם. זו לא פעם ראשונה שלפיד מציין את עלי כגיבור שלו. בעבר כתב בידיעות אחרונות כי עלי הוא "האייקון של הדפוקים, של המסכנים, של אלה שאפילו אמא שלהם התייאשה מהם". מה בין יאיר לפיד לדפיקות? למסכנות? האם היה יום בחייו שבו אמו התייאשה ממנו? באותו הקשר הוסיף לפיד ש"אנשים שיש להם סיכוי הם לא באמת מעניינים". לפיד, בניגוד לעלי, נולד עם הכי הרבה סיכויים בעולם. האם הוא באמת מאמין שהוא הצליח בניגוד לסיכויים? האם הוא מודה שהוא משעמם?

אולי הוא באמת הישראלי האולטימטיבי - חי פה וחולם אמריקהצילום: טלוויזיה
מחפשים את הבינג' הבא? הירשמו עכשיו וקבלו את המלצות הצפייה הכי טובות באתר הארץ

עשו לנו לייק לקבלת מיטב כתבות גלריה ישירות לפייסבוק שלכם

שלח ולפיד, חברים טובים, מדברים באותה שפה. השיחה ביניהם נעה בין פינג פונג ציטטות לדו קרב פרטי טריוויה. אין הרבה רגעים של שיחה פשוטה וכנה או של אנושיות. השיחה נשמעת כמו דיאלוג שכתב התסריטאי אהרון סורקין - מבריקה ומכאנית. אין רמז לזיעה וודאי לא לדם שהיה ניגר ממוחמד עלי בזירה. עם מנשה נוי למשל, שלח היה שונה. נוי, שלא הכין רפליקות בבית, נשאר תקוע לא מעט פעמים והשיחה פחות זרמה. מול הקושי הזה שלח ידע לשנות פאזה וויתר על תצוגת הידענות שהפגין מול לפיד. ועדיין ניכר היה שהוא נהנה יותר לדבר עם חברו, להשוויץ בידע הכללי, לנהל סטקטו של חכמולוגים. להיות יותר חכם ופחות אנושי.

בסופו של דבר, הגיבור של יאיר לפיד הוא מוחמד עלי. כשאנחנו מנסים להבין מיהו האיש הזה שמעוניין להנהיג אותנו, הבחירה בעלי אמורה לעזור לנו. לשמעון פרס יש את בן-גוריון. אהוד ברק תמיד מספר שהוא מעריץ את רבין למרות שכל הסימנים מעידים שהוא סוגד רק לאהוד ברק. לפיד שונה. הוא נוהג להשתמש בעולם מושגים אמריקאי, גיבוריו הם המינגווי ונורמן מיילר ומוחמד עלי. בכך הוא דומה יותר לנתניהו מלמנהיגינו הקודמים. האיש שמתיימר להיות כל-ישראלי, שמתאמץ להריח ממילואים ומחומוס אחלה, הוא בעצם אדם שמסתכל כל הזמן אל ארצות הברית. אולי הוא באמת הישראלי האולטימטיבי - חי פה וחולם אמריקה.

"הינשופים עם עפר שלח", ערוץ 8, 22:30

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ