שייקספיר בשיקגו: ראיון עם במאי הסדרה "בוס" - טלוויזיה - הארץ

שייקספיר בשיקגו: ראיון עם במאי הסדרה "בוס"

לקראת עליית הסדרה "בוס" בישראל, הבמאי פרהאד ספיניה מספר למה בחר להתמקד בעיר שיקגו, ומה הוא חושב על הזכייה של קלסי גראמר בגלובוס הזהב

רותה קופפר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רותה קופפר

כאשר פגש פרהאד ספיניה (Safinia), היוצר של סדרת הטלוויזיה החדשה "בוס", את כוכב הסדרה, השחקן קלסי גראמר, עדיין לא היה לו רעיון של ממש להציע לו. "בריאן שר, שהיה מנהלי האישי והוא אחד המפיקים האחראים של הסדרה, שאל אותי אם אני רוצה להכיר את קלסי", מספר ספיניה בשיחת טלפון מלוס אנג'לס, "מיד הסכמתי. מי לא רוצה להכיר את מי שגילם את פרייז'ר, אחת הדמויות האיקוניות בקומדיה האמריקאית?"

השניים נפגשו בבית מלון. "בתוך דקות ספורות התבהר לי עד כמה הוא שונה מהדמות שהוא גילם", מספר ספיניה, "מאחר שראיתי הרבה מאוד פרקים של ‘פרייז'ר', עוד בזמן שידורה, בביתי באנגליה וגם לקראת הפגישה, הופתעתי מאוד מההבדלים האדירים בין שתי הפרסונות. בחיים יש לו הרבה יותר נפח ומשקל סגולי, עומק ומורכבות. בזמן השיחה עלה בדעתי רעיון שהשתעשעתי אתו במשך שנים והוא לעשות גרסה עכשווית ל'מלך ליר' של שייקספיר.

מחפשים את הבינג' הבא? הירשמו עכשיו וקבלו את המלצות הצפייה הכי טובות באתר הארץ

"בסוף שנות ה-90 היתה באנגליה הפקה טלוויזיונית של ‘המלך ליר' בגילומו של השחקן הבריטי איאן הולם. המלך של הולם היה מלא זעם על כך שהוא הולך ומאבד שליטה על החיים שלו. המשחק שלו הפיח פרשנות חדשנית ומרתקת לתפקיד, כזאת שמעולם לא ראיתי. רציתי לספר גרסה עדכנית של המחזה, ולשלב את האופן שהולם גילם את המלך בהקשר אקטואלי. בפגישה עם קלסי הבנתי שהוא האיש לתפקיד הזה, ואמרתי לו את זה. גראמר הוא שחקן עם הכשרה קלאסית, הוא בוגר ג'וליארד, בית הספר היוקרתי לאמנויות בניו יורק, אז הוא מיד התחיל לצטט קטעים שלמים מתוך המחזה. זה היה מסוג הרגעים המיוחדים כל כך שבהם הכל פשוט מסתדר. משם השאר התפתח די בקלות. עד מהרה הבנו שאנחנו רוצים למקם את הסדרה בשיקגו", הוא אומר ומתכוון אליו ואל גראמר שממלא תפקיד גם מאחורי הקלעים של הסדרה, "וש'העולם' של הדרמה יהיה זה של הפוליטיקה העירונית, כי היא מאפשרת שלל מאבקים על יחסי כוחות".

קלסי גראמר וקוני נילסן ב"בוס". נושאים בוערים צילום: .MMXI Lions Gate Television inc

ספיניה, הנשוי לשחקנית לורה ריגן ("מד מן"), נחשב ל"אחד מנערי הזהב הפרסים של הוליווד" יחד עם חוסיין עמיני ("ארבע הנוצות"), סיירוס נאורסטה ("אל תוך המערב"), בבק שוקראין ("אמריקה כה יפה"). הוא נולד בטהראן ב-1975, ועזב את איראן עם משפחתו בהיותו בן ארבע, בזמן המהפכה של שנות ה-70. המשפחה חיה קצת בצרפת והשתקעה באנגליה, שם גם גדל והתחנך, למד באוניברסיטה, עד שעבר לארצות הברית להשלמת הלימודים הגבוהים בניו סקול בניו יורק. הוא תסריטאי ומפיק. בין היתר כתב עם מל גיבסון את התסריט של "אפוקליפטו". הוא הכיר את גיבסון כאשר עבד כעוזר במאי בסרט "הפסיון של ישו".

את הסדרה החדשה, שיצר בעבור ערוץ סטארז האמריקאי, מכתירים כעת בארצות הברית כאחת הסדרות הטובות של עונת השידורים החדשה, והיא עולה לשידור בישראל ביום ראשון בערוץ החדש יס או. "בוס" מתחילה (לאחר פתיח יפהפה של אנימציה על רקע צילומים מהעיר שיקגו) כאשר טום קיין (גראמר), ראש העיר, מתבשר כי הוא חולה במחלה שתגרום לו אט אט לאבד את צלילותו. כלומר, קיין הוא לא רק פוליטיקאי חריף, השולט ביד רמה בכל נבכי פוליטיקת המסדרונות, אלא איש פגום שגורלו, כמו אופיו, אכזר.

מבקר "סן פרנסיסקו כרוניקל", כתב כי "כאשר יש לך סיפור עד כדי כך מושך, ומעורר מחשבה, המזכיר הן את ‘המלך ליר' והן את ‘האזרח קין', וכאשר המשחק כל כך טוב, ‘בוס' כמעט מביימת את עצמה". המשחק אכן טוב, במיוחד של גראמר. על כך זכה בפרס שחקן הטוב בדרמה בטקס גלובוס הזהב בתחילת השבוע הזה. אך הסדרה לא מביימת את עצמה, כמובן. היא מבוימת, לפחות פרק הפיילוט שלה, ביד בוטחת של אחד מבמאי הקולנוע הנודעים, גאס ואן סנט.

היו גם מבקרים מעטים שהסתייגו. ב"בוסטון הראלד" נכתב "קשה לדמיין צופים שיצביעו בשלט לטובת אופרת הסבון הפוליטית היומרנית הזאת". לפחות לגבי הקהל הצדק אתו. הסדרה זכתה במשך שמונת הפרקים שלה לצפייה מדולדלת. בשלב מסוים צפו בה פחות מ-200 אלף צופים, מספר נמוך במיוחד גם בעבור ערוץ כבלים, אך הרשת בכל זאת כבר הזמינה מהיוצר עונה שנייה.

קדושה או זונה

יש בסדרה הזאת הרבה יופי, עוצמה ותנופה. אך קשה גם שלא להסכים עם מבקרת "הניו יורק טיימס" שכתבה עליה שהיא "מציעה מבט חכם על מנהלי הכוח הפוליטיים שהולך ונהיה מטופש בנושאים של מין ואלימות". במיוחד, יש להוסיף, בכל הקשור לנשים בסדרה. אלה נחלקות כמעט עד לאחרונה שבהן לקטגוריות המסורתיות של זונה וקדושה (בתו של קיין היא אפילו כומר).

לפעמים גם הקדושה, כלומר האחות הרחמנייה, היא זונה, הפושטת את כל בגדיה ונותרת עירומה לחלוטין מול קיין, כשאביו החולה עוד בחדר.

שיקגו, עיר מחוספסת עם היסטוריה של אלימות ויופי, היא בעצמה גיבורה בסדרה. זו העיר שממנה בא הנשיא האמריקאי ברק אובמה, ושבראשה עומד ראש הסגל שלו לשעבר, רם עמנואל. הקשר בין "בוס" לבית הלבן (ולסדרה "הבית הלבן") ניכר; אך כבר בפרק הראשון מתברר כי קיין הוא יותר ויק מאקי המושחת מ"המגן" מאשר הנשיא ג'ד בארטלט מ"הבית הלבן".

ואם כבר עוסקים בהשוואות, יש בסדרה דברים רבים המעלים על הדעת את "הסמויה", אם זה העיסוק בעניינים פנים-פוליטיים בעיר הקשה, צילומי החוץ, או שיר הפתיחה שבשתי הסדרות מתייחס אל השטן.

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

"יש משהו בהיסטוריה של שיקגו שהצמיח התנהגות פוליטית מסוימת", מסביר ספיניה את הבחירה בעיר כרקע לסדרה, "אך האם כתבתי את הסדרה במחשבה על מישהו מסוים? התשובה היא לא. הסדרה מנסה להיות מיזוג של סיפור שייקספירי ישן עם מניפולציות פוליטיות המקובלות היום.

"יותר משהסדרה מנסה לתאר דמות פוליטית קיימת, היא מנסה לגולל סיפור אוניברסלי. הנושאים שאנחנו מדברים עליהם הם נושאים בוערים ואמיתיים לחלוטין בפוליטיקה של שיקגו היום - כמו שאלה קשה של פיזור פסולת ומזבלות, מיקום מחדש של בתי קברות. אבל הסיפור הוא מועצם ותיאטרלי יותר, והרבה יותר רחב. טום קיין היה יכול להתקיים היום, כמו גם לפני 50 שנה בשיקגו, או לפני 100 שנה באירופה, או לפני 500 שנה באנגליה, או 1000 שנה במזרח התיכון או ברומא העתיקה. איפה שנרצה. הוא ארכיטיפ של אדם תאב כוח".

לאחר שהתייחס למיקום של הסדרה מבחינה גיאוגרפית, נדרש ספיניה למיקום של הסדרה בהקשר אחר, זה של הסדרות האחרות שהוזכרו עד כה, שאליהן יש להוסיף את "דמג'ס", שגם בה כמו ב"בוס" הריאליזם גולש למחוזות ההיפר-ריאליסטיים.

"קודם כל אני רוצה להגיד שכל ההשוואות האלה מחמיאות לי. העשייה בטלוויזיה - לא רק בארצות הברית, אלא גם מחוץ לה, בדנמרק, וגם אצלכם בישראל עם ‘הומלנד' - מאוד השתפרה. אנחנו נמצאים בתור הזהב של הטלוויזיה. צפיתי בשקיקה ב'סמויה', הייתי מעריץ גדול של ‘דדווד'. אני חסיד אדוק של סדרות כמו ‘מד מן', ‘הסופרנוס' כמובן, וגם סדרות רבות שיצאו מאנגליה כעת. החמיא לי מאוד שהיה מי שראה הדים ביצירה שלנו ל'בית הקלפים', דרמה בריטית משובחת משנות ה-90. אני זוכר שלא יכולתי להתיק את עיני ממנה. אבל בעשייה אסור לנסות לשחזר את העבר, זאת טעות לעשות את הגרסה שלי ל'סמויה', צריך להביט קדימה לדבר הבא".

חוויית המהגר

ההשפעות על ספיניה הן בריטיות ואמריקאיות. הוא נשאל על השפעות מארץ מולדתו, האם הוא שייך לקהילת הקולנוענים האיראנים שזוכה להצלחה רבה (השבוע זכה הסרט האיראני "פרידה" בפרס הסרט הזר בטקס גלובוס הזהב). "לא, הלוואי שהייתי", אומר ספיניה. "עושים שם כל כך הרבה דברים מדהימים. עזבתי את איראן כשהייתי ילד מאוד קטן. אני קשור לתרבות של המדינה הזאת, הורי התעקשו ללמד אותי לקרוא ולכתוב פרסית, חזרתי לבקר את הסבים שלי שם כשהם עוד היו בחיים, ויש לי קשרים עם המשפחה עד היום, אבל גדלתי באנגליה ומשם רוב מקורות התרבות שלי.

"אני מכבד מאוד את הקולנוענים האיראנים, מעריץ אותם ממש. היה לי הכבוד לפגוש פעם את עבאס קיארוסטמי (סרטו "עץ הדובדבן" זכה בפסטיבל קאן - ר"ק) על הסט של סרטו של ג'פאר פאנאהי, "זהב ארגמן". נדהמתי מהיכולת שלהם להפיק יצירה באמצעים דלים. מה שמוכיח שכשיש לך סיפור טוב, זה העיקר".

הוא משווה את היצירה תחת מגבלות באיראן למה שחווה בעבודתו על הסרט "אפוקליפסו", במקסיקו. "כשהייתי שם שמתי לב שהפריחה בתחום נובעת מהיחסים בין הבמאים, המכירים זה את זה באופן אישי, ומשפיעים זה על זה", הוא אומר. "הם הולכים אחד אל השני הביתה, יש להם דיאלוג מאוד פורה. כל אחד מנסה להתעלות על חברו. אני מניח שזה כך גם באיראן".

ספיניה. "טום קיין הוא ארכיטיפ של אדם תאב כוח"צילום: .MMXI Lions Gate Television inc

חוויית המהגר נוגעת לך?

"בהחלט, עד מאוד. הייתי אמנם מאוד צעיר כשהיגרנו לאירופה, והורי התחנכו באנגליה בצעירותם אף הם, אז היה לנו פחות קשה, אבל אי אפשר להתעלם מזה. ההורים שלי עבדו קשה כדי שאקבל את החינוך הכי טוב ושיהיו לי כל ההזדמנויות באנגליה. תמיד הייתי מודע לזה שהרקע שלי שונה מזה של כל אחד שפגשתי בו. מצד שני, לא היה עד כדי כך ייחודי, הרי מדובר במאה ה-20, ובלונדון, שהיא ערב רב של גזעים ותרבויות, כור היתוך, השפעות רב תרבותיות מכל עבר. אתה לא יכול להרגיש מנודה שם בשום אופן".

האם זה נכון גם ביחס להוליווד?

"הוליווד היא דבר אחד ואמריקה היא דבר שונה לגמרי. העניין באמריקה הוא שהיא מקבלת את כולם. למעשה התרבות האמריקאית היא כל כך חזקה, שאתה נבלע לתוכה; אתה נהפך לאמריקאי בקלות. רואים משפחות שבאות לכאן ובתוך דור מאבדות את כל הסממנים הזרים שלהן ונהפכות לאמריקאיות במאה אחוז".

הזכרת את "דדווד", שהיתה חביבת המבקרים אבל לא רבים צפו בה, ולכן ירדה מן המסך אחרי שלוש עונות בלבד. איך אפשר להבטיח שלא יקרה אותו דבר לסדרה שלכם?

"קודם כל, אי אפשר לדעת למה סדרה מסתיימת כשהיא מסתיימת. לפעמים היוצר פשוט גמר לספר את הסיפור שלו. אני זוכר שדיברתי פעם עם ריקי ג'רווייס והוא אמר לי שהוא מעולם לא ממש רצה לעשות יותר משתי עונות של ‘המשרד' הבריטי. במקרה שלנו, כבר קיבלנו אישור לעונה שנייה והיא בשלבי עשייה כעת. כריס אלברכט, המנהל את ערוץ סטארז והיה המנהל של HBO במשך שנים, מאוד תמך בסדרה. הם מחבקים אותה, הגנו עליה, נותנים לה את הזמן שלה. זה חלק מהפריחה שדיברתי עליה קודם בטלוויזיה. המנטליות של בכירים בטלוויזיה בכבלים היא שהם מוכנים לקחת סיכונים, במיוחד ערוצי הכבלים בתשלום, משום שהם לא תלויים בפרסומות, הם יכולים לקבל החלטות אמיצות, שלפעמים משתלמות בביקורות, ולפעמים אצל הקהל".

האם הזכייה של גראמר בגלובוס הזהב חשובה לכם?

ספיניה (משמאל) עם גראמר. "בפגישה הבנתי מיד שהוא האיש לתפקיד"

"מובן שכן. זה מצחיק, כשהייתי ילד באנגליה, נהגתי לצפות בטקסים האלה באדיקות, בגלובוס הזהב ובאוסקר, והייתי מאוד מוטרד מי יזכה ומי לא. אז גדלתי והתחלתי לזלזל בזה. פתאום אני נמצא במצב שמציבים אותך כמועמד לפרס ואני חייב לומר, זה חשוב, באמת ובתמים. כי זה סימן להכרה, שצופים בך ואוהבים את התוכנית שלך, וזה כבוד".

חוץ מטקסים האלה במה עוד נהגת לצפות כילד?

"צפיתי בהמון המון טלוויזיה, דרמות תקופתיות, וסרטים דוקומנטריים וגם הרבה קולנוע. ‘Edge of Darkness' על תאצ'ר והעידן הגרעיני, בשנות ה-80, היא סדרה ששימשה לי מקור השראה לסדרה עכשיו. חוץ מזה, הטלוויזיה הבריטית נהגה לשדר הרבה מאוד סרטים אמנותיים שלא נהוג לשדר בטלוויזיה המסחרית. אני אסיר תודה לשיטת השידור בטלוויזיה הבריטית, שהיא חצי במימון המדינה. זה עזר לאזן את התכנים, בבי-בי-סי במיוחד. זה משהו שלא רואים כשמסתמכים אך ורק על טלוויזיה מסחרית. אני מקווה שזה עדיין כך. אני לא חי באנגליה כבר זמן מה, אז החשיפה שלי הצטמצמה, אבל אני מאמין שזה עדיין כך".

מה שאתה אומר על השיטה הזאת מתקשר קצת למה שאמרת על השיטה של הכבלים האמריקאים.

"נכון. אני חושב שהשיטה של ערוצים בתשלום מאפשרת לקבל החלטות שאינן רק מבוססות על מגבלות מסחריות. אני לא יוצא נגד טלוויזיה מסחרית, אני חושב שיש בה הרבה דברים כיפיים כמו קומדיות טובות, אני רק אומר שיש דברים מסוימים שאפשר לעשות בבי-בי-סי ובטלוויזיה בכבלים האמריקאית, שאי אפשר לעשות בטלוויזיה הממסדית. אני לא מדבר על אלימות ומין וכו', אני מדבר על מורכבות ועומק, וקצב סיפור אטי יותר".

ובאשר להשפעות מהילדות מהטלוויזיה הבריטית, אמרת קודם שהגיבור של "בוס" טום קיין יכול היה לחיות גם ברומא העתיקה, אם כך ודאי היה יכול להשתלב בסדרה התקופתית המיתולוגית "אני קלאודיוס".

"ברור. היתה לה השפעה אדירה עלי. ראיתי את הסדרה לראשונה רק בשידורים חוזרים כשהייתי בגיל העשרה, והיא פשוט הדהימה אותי. ההשפעות שלה ניכרות עד היום. כן, גם אצלי".

עוד סדרות אמריקאיות מדוברות: מבוקש | נקמה | אימה אמריקאית |מוארת | וילפריד | טרה נובה | נערה חדשה | בוס | ערים כל הלילה | הומלנד | גיהנום על גלגלים | שתי נערות מרוששות

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ