שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שחור בעיניים: ראיון עם יוצר הסדרה בלאק מירור

צ'ארלי ברוקר, יוצר הסדרה הבריטית המדוברת, מספר איך הנבואה שלו על העולם העתידני נכונה גם למציאות העכשווית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רותה קופפר

מעניין היה להיות זבוב על הקיר בחדר הישיבות שבו צ'ארלי ברוקר, יוצר, מנחה ומבקר טלוויזיה, הציע למנהלי ערוץ 4 להפיק סדרה ובה ראש ממשלת בריטניה מתבקש לבעול חזיר. אפשר רק לדמיין את הבעותיהם המנומסות, המאופקות-מבועתות. אבל סצינת החזיר, שהיא בלי ספק השערורייתית ביותר במיני-סדרה "בלאק מירור", היא לא היחידה שהופכת אותה למרתקת ולא שגרתית.

"בלאק מירור" היא בעצם טרילוגיה על אימי הטכנולוגיה - נבואה עתידנית ומוקצנת הקשורה למראה השחורה הניבטת מכל מסך כבוי של הטלפון הנייד החכם, המחשב הנייד והטלוויזיה. היא כוללת שלושה פרקים - "הימנון לאומי", "15 מיליון נקודות זכות" ו"ההיסטוריה השלמה שלך", שאינם קשורים זה לזה. כל אחד מהם הוא מעין סרט העומד בפני עצמו, עם שחקנים, אתרים ורעיון שונים לחלוטין.

הפרקים שודרו בדצמבר בבריטניה ומאז עוררו עניין רב, התלהבות בצד מחלוקת. שידורה של "האח הגדול" הישראלית ושובה של "אמריקן איידול" האמריקאית לעונה ה-11 הם הזדמנות לשוחח עם היוצר המבריק של "בלאק מירור" ולבחון עד כמה הנבואה הדיסטופית, הופכת הקרביים והמטלטלת על העולם העתידני כבר נכונה למציאות העכשווית.

על אותה פגישה גורלית עם בכירי הערוץ אומר ברוקר, בן 40, בראיון טלפוני, בעודו נוסע במונית לפגישה בלונדון, כי היא אכן היתה "סוריאליסטית". "כאשר הצעתי את ‘הימנון לאומי' הוא כבר התקבל ברצון, כי הוא החליף פרק אחר שנקרא ‘Inbound", שאותו הם לא רצו".

מסקרן לדעת מה היה בפרק אם מה שבסופו של דבר שודר היה ראש הממשלה והחזיר.

"אני לא רוצה לגלות פרטים, כי יש סיכוי שעוד נעשה עם זה משהו. זה היה סיפור די ישיר, אבל היו בו אלמנטים מאוד ניסיוניים (היו שם למשל אנשים במסכות שדיברו דנית). אבל כן, בהחלט התקיימה פגישה שבה ישבתי מול מנהלת ערוץ 4 והסברתי לה מה הולך להיות בפרק הזה, והיא אכן היתה צריכה לשבת מול ההנהלה ולתאר את מה שיהיה בו. באנגליה שידרו את הפרק הזה בתשע בערב, שעה המוקדשת לרוב לדרמות ואופרות סבון. צעד מאוד אמיץ מצד ערוץ 4".

הפרק הראשון, "הימנון לאומי", נפתח בחטיפתה של בת צעירה למשפחת המלוכה, הנסיכה סוזאנה. החוטף דורש מראש הממשלה, מייקל קאלו (רורי קיניר המעולה), לבצע את המעשה בשידור חי. אם לא ייענה לכל התנאים, כך קוראת הנסיכה המתייפחת מן הכתוב לעיני הצופים ביוטיוב, היא תוצא להורג.

בתחילת הפרק ברור כי איש אינו מצפה מקאלו להיענות לדרישה, אבל לאט לאט דעת הקהל משתנה ומובאת בסקרים לראש הממשלה. בתיאור התהליך מצליח ברוקר לעקוץ כמעט כל תופעה תרבותית-טכנולוגית עכשווית - החל ברשת החברתית הגועשת מהמידע, דרך סקרי דעת הקהל על פוליטיקאים, שמחוללי הספין בלשכתו מנסים להבין, וכלה בתוכניות הריאליטי התובעות עוד ועוד השפלות. ברוקר לא שוכח לעקוץ את מיצגי האמנות השערורייתיים-לשם-שערורייה של ימינו. הכל דרך מראה שחורה משחור ומעוותת, גם אם לפעמים נדמה שאינה מעוותת אלא במקצת.

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

מתוך "בלאק מירור"צילום: הוט

על פרק זה נכתב כאן, ב"גלריה", בכתבה שכותרתה "האם זה באמת כה מופרך" שהתפרסמה בדצמבר האחרון, שבוע לאחר שידור הפרק בבריטניה. זה קרה זמן לא רב לפני הפרמיירה של סרטו התיעודי של שלומי אלקבץ, "עדות", שבו אחד הפלסטינים המרואיינים מספר כי חיילים בשטחים דרשו ממנו לקיים יחסי מין עם חמור.

"הימנון לאומי" משך 1.9 מיליון צופים - ההשקה הגדולה לתוכנית של ערוץ 4 ב-2011 (המספר הלך וירד באופן משמעותי עד שבפרק השלישי צפו רק 870 אלף איש). הפרק הראשון גרר גם 332 תלונות למחלקת פניות הציבור של הערוץ. בתגובה עליהן אמר דובר הערוץ: "צ'ארלי ברוקר הוא קול ייחודי בדרמה וערוץ 4 קיים כדי לתת ביטוי לקולות כאלה. ‘בלאק מירור' הציעה עלילה מאתגרת כדי להעביר מסר רציני על הקשיים הניצבים בפני אנשים בעמדות כוח, שצריכים להתמודד עם החדשות הפושטות במהרה באינטרנט. שום דבר מפורש לא נראה שם, ולפני השידור הצופים

הוזהרו כהלכה". הוא לא ציין כי ערוץ 4 נתן במשך עשור בעיקר ביטוי לקולות הלא ייחודיים של "האח הגדול" בבריטניה.

"ערוץ 4 הוא ערוץ מעניין, כי הייעוד הראשוני שלו היה להיות אלטרנטיבה לערוצים אחרים", מסביר ברוקר בראיון, "הוא היה המקום שבו רואים דברים שלא מקובל לראות בטלוויזיה. ואז, לפני כעשור החלו לשדר את ‘האח הגדול'. פתאום היה לערוץ רייטינג אדיר, משהו שהוא מעולם לא נהנה ממנו, ואני חושב שהבכירים קצת התמכרו לו. זה שינה את התפישה שלהם. עכשיו הם לא משדרים יותר את ‘האח הגדול' או משהו בסגנון ואני חושב שהם חוזרים למקורות.

"הם לא היו חייבים להעלות את ‘בלאק מירור', והם לא רק העלו אותה, אלא מיקמו אותה במקום מרכזי מאוד ועשו לה הרבה פרסום. הם לקחו סיכון גדול. אני לא יכול שלא להעריך את הצעד הזה שלהם".

אשר לצפייה שהלכה והתמעטה, אומר ברוקר, "זה קשור לכך שהפרק השלישי שודר ממש כמעט בחג המולד, ולוחות השידורים כבר היו עמוסים לחלוטין".

נדמה שהרייטינג מחזק את הטענה שלך בפרק הראשון - שהצופים נמשכים לצפות בהשפלה פומבית יותר מאשר בדרמה שפשוט כתובה היטב, והסנסציה היא שמשכה אותם.

"קודם כל, מה שמעניין בסדרה העוסקת בטכנולוגיה הוא שרבים שצפו בה השתמשו באפיקים טכנולוגיים מתקדמים, כמו סטרימינג, הורדות וטיבו, ודברים שפחות נמדדו. זה רק עוד הסבר לירידה בצפייה.

"מה שמוזר הוא שהפרק השלישי הוא אולי הכי נגיש מבין השלושה, הוא מתאר קשר רומנטי של זוג, מין דרמה משפחתית שכזאת. הפרק הראשון הוא בדיחת זוועה, שזוועתה מתבררת רק בסוף. הפרק הזה עירער לא מעט אנשים. הפעם הראשונה שצפיתי בפרק הזה עם קהל היה בהקרנת עיתונאים. התגובה שלהם היתה זהה לזו של הקהל שמתואר בפרק עצמו; בתחילה הם מגחכים נוכח הרעיון בדרישה לכופר. אבל כאשר מגיעים לשלב שבו כולם צופים בזה מהפאב, הצחקוק העצבני שנהפך לדממה איפיין גם את קהל העיתונאים באולם.

"הפרק הזה עורר כעס באופן די מוזר אצל אנשים מסוימים. אני לא מתכוון לאלה שפשוט לא אהבו אותו כי הוא היה מגוחך בעיניהם, אלא לכאלה שנרתעו ממנו, אולי כי מדובר בסיפור אימה שלא נראה כמוהו. הרי מה שעשינו הוא שסובבנו את המתג במקצת, ונתנו לאירועים להתפתח באופן הגיוני.

"כמו שטרי גיליאם אמר על סרטו ‘ברזיל', זה המציאות עם תוספת של עוד 5%. מטרתי היתה לטלטל, כמו שהיה מקובל לעשות בסדרה האמריקאית ‘אזור הדמדומים'. פתאום מכניסים אלמנט שהוא פשוט מגעיל, וזה משהו שרציתי לעשות. רורי קיניר, המגלם את ראש הממשלה, בעצם איפשר זאת. ביקשנו ממנו לשחק באופן הכי מציאותי אך הוא הצליח להכניס בזה גם הרבה רגש. בדרך כלל דמויות בדיוניות של ראשי ממשלה נראות מרושעות ובעלות כוח להשחית, והוא אולי הדמות הכי סימפטית בפרק זה, וגם הכי חסר עוצמה. התפקיד שלו היה מעורר השתאות. אני מקווה שהוא יקבל פרסים רבים עליו".

חלום בלהות

הפרק ששמו "15 מיליון נקודות זכות", שבו נראה הגיבור, בינג (דניאל קלויה, המרשים אף הוא) כשהוא משלב את הליכת הירח של מייקל ג'קסון בהופעתו מול צוות שופטים בסגנון "אקס פקטור", אינו שונה מאירוע שנראה באחרונה ב"אח הגדול" הישראלי. הפרק, שברוקר כתב עם אשתו קוני הוק, הוא אולי הטוב מבין השלושה ובוודאי המרשים שבהם מבחינה ויזואלית.

מתואר בו עולם של משחק ריאליטי (ובצדו שכלול של משהו בסגנון "סקנד לייף": לכל אחד כפיל שהוא אנימציה שלו), מרהיב למראה, שבו המשתתפים המרובים מחלקים את ימיהם בין תא סגור שקירותיו הם מסכי טלוויזיה לבין רכיבה על אופני כושר, בזמן שהם צופים בכל אותם משדרים על מסכים ממוקדים יותר.

על מסכי הענק של התא הפצפון - היפוך של חוויית הצפייה בטלוויזיה כיום, שבה החוץ גדול מהמסך (גם אם הוא 46 אינץ') - משדרים ללא הרף תוכניות ריאליטי בנוסח "אמריקן איידול", או תוכנית האבסת שמנים (מעין שילוב של "וייפאאוט" ו"יורדים בגדול"), או פורנוגרפיה. כפי שכיום כל תוכנית ריאליטי תופסת כמה ימי שידור ואף ערוץ שלם משלה, כך גם בחלום הבלהות העתידני הזה יש רק שלוש תוכניות השולטות על כל זמן האוויר.

בעולם המתואר, אלה מבין המדוושים שמצליחים להשיג מספיק נקודות ברכיבה, יכולים לעבור לשלב ההשתתפות בתוכנית הכישרונות ולהיהפך לכוכבים שנמצאים על המסכים ולא כלואים ביניהם. תהליך זה כרוך בין השאר בהשפלות מצד השופטים, ההרכב המקובל בתוכניות האלה, שכולל אחד חמור סבר וישיר כמו סיימון קאוול, שחקנית/זמרת בריטית יפה, חסרת דעה ורחמנית לכאורה, ואדם מגניב וריקני מהתעשייה. אלה לעתים מחפשים את "גורם הוואו" בהטרדה, השפלה, או תקיפה מינית פומבית של המשתתפות.

מעשה בדיוני זה, המתואר בסדרה, לא שונה מאוד ממה שקרה באחרונה ב"האח הגדול ברזיל". אחד המשתתפים תקף מינית אשה מחוסרת הכרה, המעשה נקלט על ידי המצלמות, אבל ההפקה החליטה להמשיך לשדר את הסדרה והמשטרה התערבה רק לאחר פניית בני משפחתה. במעגל האימים של המציאות העולה על כל דמיון, מעשה מגונה כזה תואר בספר "מתים להתפרסם", שכתבה הסאטיריקאי הבריטי בן אלטון, כבר ב-2001, כש"האח הגדול" היה בחיתוליו בבריטניה.

הצפייה בפרק השני של הסדרה עלולה לבלבל. הוא לא קשור בשום דרך לראשון, וגם חולפות דקות ארוכות עד שמצליחים להבין מה קורה בו בכלל, בלי קשר לפרק הראשון. "נכון. זה מכוון", אומר ברוקר. "גם לא ברור מתי ואיפה הוא מתרחש. אני אוהב להשאיר דברים כאלה פתוחים. אשתי ואני כתבנו את החוקים של העולם הזה לעצמנו, כדי שיהיה בו היגיון, אף שהם לא מוסברים בסרט. בניגוד לפרק הראשון שבו כבר בעשר דקות הראשונות אנחנו אומרים בפירוש מה הולך לקרות בהמשך, בפרק השני התחלנו על אש מאוד נמוכה, ובנינו עולם. אני ממש ניסיתי לבנות עולם כמו שעשו ב'מד מן', ומאחר שאין שום דיאלוג בתחילה, היה לנו חשוב שהעיצוב יהיה כל כך מרשים.

"שוחחנו בינינו על האפשרות שמדובר במין מעון לצעירים שסרחו. אבי (ג'סיקה בראון פינדלי) מזכירה שהיא חוגגת יום הולדת 21 במקום. באחת הטיוטות של התסריט רצינו שהצעירים בתוכנית הזאת יחשבו שהדיווש שלהם על אופני הכושר ייצר כוח, ולכן מה שהם עשו היה תרומה חיובית, ואז שיתברר להם שהם לא מייצרים דבר. אבל החלטנו לוותר על זה. לדעתי, לא פחות אפלה המחשבה שבדיווש הזה הם מייצרים לעצמם חשמל שמאפשר את מערכת הבידור הטלוויזיונית שלהם".

העולם שיצרתם, והעיצוב שלו, מצדיקים פיתוח של עונה טלוויזיונית שלמה.

"דנו באפשרות להפוך את זה לסרט, לא לסדרה. אנחנו יודעים שלא מקובל לעשות דברים כאלה בטלוויזיה לעתים קרובות. ניקח למשל סדרה כמו ‘סי-אס-איי'. פרק אחד שלה הוא מבריק ונוצץ ומעניין ואז מה שעושים זה משכפלים אותו עד לזרא. אני לא יכול להבין למה מישהו ירצה לראות עוד פרק.

מתוך "בלאק מירור"צילום: הוט

"טלוויזיה מספקת נחמה. גם הסדרות בעלות הגוון האפל יותר עושות את זה בסופו של דבר. קיבלנו החלטה מודעת שלא ללכת לכיוון הזה. גם אם היינו נכשלים היינו נכשלים בתנאים שלנו. אני כל הזמן מזכיר את הסדרה ‘אזור הדמדומים' כי מרתק אותי מה שניסו לעשות בה אז - הרעיונות האלה כל כך חסרים כעת. ניקח למשל את ‘אבודים' שהרעיון שלה נהדר, אבל בשביל מה צריך חמש עונות בשביל לפתח אותו. אולי זה רק אני, אני מעדיף משהו יותר מלוקט, שבו אני לא יודע מי יככב בזה בכל שבוע ועל מה זה יהיה".

הוא מודע לכך שהתפישה שלו מנוגדת לגמרי למודלים עסקיים בטלוויזיה. "התוכנית המקורית היתה שיהיו לסדרה שמונה פרקים בני חצי שעה, אבל אחר כך זה פשוט התמזג לסדרה בת שלושה פרקים. אני כותב עתה עוד פרקים".

אם כן, תהיה עונה שנייה?

"אני לא רוצה לצאת בהצהרות. לא היתה הודעה רשמית. אבל נראה שכן".

הוא גם אינו מוטרד מהשאלה אם הסדרה תירכש לשידור בארצות אחרות. "אני לא מעורב במכירות, אבל משמח אותי שאנשים סביב העולם צופים בזה. שמעתי שרבים בספרד צפו בסדרה. הדי-וי-די שלה יוצא עכשיו והוא מתאים לצפייה בכל העולם.

"לא אכפת לי שאנשים מורידים את זה. הייתי מעדיף שישדרו את זה בטלוויזיה. אבל המטרה העיקרית שלי היא שיצפו בזה. הבעיה היחידה שלי היא שאם צופים בזה בהורדה רואים את זה באיכות לא טובה. הייתי מעדיף שיורידו את זה ב-HD. הפרק השני במיוחד הוא קולנועי. צריך לצפות בזה על המסך הכי גדול שיש לך בבית".

מה היה קורה

הפרק הראשון שודר במקביל לסרט התיעודי "מארק צוקרברג: בתוך פייסבוק" בבי-בי-סי2 ובו הופיע ראיון מיוחד עם מייסד הרשת החברתית. למרבה האירוניה, "הימנון לאומי", שעוסק הרבה ברשת החברתית, באופן שבו מידע עובר מיוטיוב לסטטוסים ובהתמודדות של כלי התקשורת הממוסדים עם המידע הזורם במקביל אליה, הביס את צוקרברג באחוזי הצפייה. הפרק השני של "בלאק מירור", שמתייחס ל"אקס פקטור", שודר באותו יום של גמר תוכנית הכישרונות בבריטניה, ואילו הפרק השלישי, שמתאר יכולת לצפות בכל רגע מצולם בחייך, שודר כמעט באותו יום שבו השיקה פייסבוק את טיים-ליין המאפשר דבר דומה לחברים בה.

הפרק, שאת התסריט לו כתב ג'סי ארמסטרונג (וברוקר הפיק), נקרא "ההיסטוריה השלמה שלך". בעידן העתידני שמתואר בפרק זה, הנראה דומה מאוד להווה שלנו, לאנשים יש "גרעין", מעין שבב המוחדר מתחת לעור מאחורי האוזן ומשמש כזיכרון גורלי על דיסק קשיח. בידם של בעלי השבב התוך עורי יש שלט רחוק, שמצלם באופן אוטומטי את כל חייהם. אפשר לצפות בחלקים מהצילומים האלה - ריאליטי אישי המותאם לצרכיו של כל אדם - בתוך העיניים (ואז הצופים בזיכרונות עוטים מבט מזוגג), ואפשר גם להקרין אותם על מסך, כמו הטיים-ליין של פייסבוק המלווה אותך מיום היוולדך עד המוות. מי שמחליט למחוק חלקים מההיסטוריה שלו, לפי ‘ההיסטוריה השלמה שלך', צריך לתת על כך הסבר. בפרק זה הזיכרונות המצולמים משמשים עילה לסכסוך רווי קנאה בין בני זוג".

בהתחשב בפער בין תחילת כתיבה לתסריט ועד שתוכנית עולה לשידור, ומהירות ההתקדמות של הטכנולוגיה, מדהים שהסדרה היתה כה מעודכנת.

"קודם כל עידכנו אותה לכל אורך העבודה והיו דברים שלא הגיעו לגרסה האחרונה. אבל גם היה לנו הרבה מזל, כמו שהפרק השני שודר ממש באותו יום של הגמר של ‘אקס פקטור', והסיפור עם טיים-ליין, זה היה פשוט קטע מוזר ומפחיד. כל הרעיון של הסדרה היה לחקור כל מיני סיטואציות בסגנון ‘מה היה קורה אילו...'. אני לא מתעניין במדע בדיוני רגיל, אלה במשהו שמלמד על ההווה, זה בעיני מדע בדיוני במיטבו. אני עדיין אוהב לראות פרקים של ‘אזור הדמדומים', ושם העתיד נראה מגוחך. יש שם מחשב בגודל של בית, וברקע שומעים שמדובר ב-1980 כי זה העתיד בשבילם, אבל הסיפורים עדיין חזקים. לכן גם אם לא היינו מעודכנים לא דאגתי מזה.

"בפרק הראשון היה חשוב לדייק כי הוא מתרחש בסוג של הווה, שבו כולם מנסים להתמודד עם טוויטר, פייסבוק וכל זה. בטוח שבעוד חמש שנים הפרק הזה ייראה לאנשים מוזר. הם יגידו זה לזה ‘תראו, פעם נהגו לשלוח מסרונים כתובים'. העתיד של הפרק השלישי מזכיר את החיים שלנו. יצאנו מהנחה שהצופים יודעים מה זה משחק וי ומה זה ויי-פיי. התרגלנו לראות אנשים משתמשים כלאחר יד בטכנולוגיה מדהימה. כל הסיפורים הם התפתחות של מה שקורה עכשיו".

ברוקר, שיש המקווים כי יהיה מועמד לפרסי בפטא הבריטיים בתחום הטלוויזיה שיחולקו במאי, אינו חדש בתחום. הוא היה מבקר טלוויזיה, בעל טור ב"גרדיאן". הטור, "Screen Burn", נהפך לתוכנית טלוויזיה ששודרה בשם "Screenwipe" בבי-בי-סי4. שם הוא היה עסוק בפירוק מתודי של מכונת הטלוויזיה, חשיפת התחבולה של היוצרים בתעשייה. אחר כך עשה דבר דומה ב"ניוזווייפ", שעסקה בטיפול החדשותי של התקשורת האלקטרונית. הדרמה הבאה שלו היתה "Dead Set", על זומבים הלכודים במין בית "האח הגדול".

מתוך "בלאק מירור"צילום: הוט

"בלאק מירור" נבחרה כאן לאחת "הסדרות שעשו את 2011". בראיון עמו כעת נשאל ברוקר, מבקר הטלוויזיה, מה הופיע ברשימה שלו. "אהבתי את ‘לואי'", הוא מספר. "קומיקאי שמופיע אצלנו בתוכניות שלנו, דאג סטנהופ, הופיע בעונה השנייה של ‘לואי' כקומיקאי שחושב להתאבד. צפיתי גם ב-'The Killing', ועוד דברים, אבל בעיקר הייתי עסוק בעבודה על ‘בלאק מירור' ועל עוד סדרה (פארודיה על סדרות משטרתיות, "A Touch of Cloth", שתעלה בערוץ סקיי 1 באפריל, ר"ק), שהיא כל כך שונה מ'בלאק מירור', שמי שאהב את הראשונה עלול לשנוא את השנייה".

עוד סדרות מדוברות: הפירמה | החשוד העיקרי | שקרניות קטנות | לאק | מבוקש | נקמה | אימה אמריקאית |מוארת | וילפריד | טרה נובה | נערה חדשה | בוס | ערים כל הלילה | הומלנד | גיהנום על גלגלים | שתי נערות מרוששות

--------------------------------------------------------

חייבים לדבר על זה | לא חסרים פגמים ב"בלאק מירור", אבל היא עדיין מוצר טלוויזיוני מדויק ומסעיר, שמעורר את המוח וגם את הלב

אם יש דבר אחד בעולם הארור הזה שהוא יותר נורא מספוילרים, זה בילד אפ. ביקורות משתפכות, הייפ מוגזם, סופרלטיבים מופרזים, הם האויבים של ההנאה הפשוטה. איך אפשר ליהנות מ"הצד האפל של הירח" כששומעים שהתקליט הזה שינה את פני המוסיקה? איך אפשר להתייחס ברצינות לסרט "האזרח קיין" כשבכל רשימה הוא מוכתר כסרט הטוב בתולדות הקולנוע? אני מעדיף שיגלו לי מהו רוזבאד מאשר שיספרו לי שוב ש"האזרח קיין" הוא יצירת מופת קולנועית שאין לה תקדים ואין לה המשך. זה יפגום פחות בהנאה מהסרט.

"בלאק מירור" סובל מבעיית בילד אפ רצינית. בחודשיים האחרונים התקשורת הישראלית מלאה בהתייחסויות ל"בלאק מירור". זה הבון-טון, תו האיכות הבריטי של התקופה. כל מי שרוצה להעמיד פני אנין טעם, יגיד לך ש"בלאק מירור" היא יצירה נדירה, בועטת, מטלטלת ובלה ובלה ובלה. זה מעורר מיאוס מהסוג הפרובינציאלי ביותר. הבעיה הגדולה והמציקה ביותר היא שהם צודקים. "בלאק מירור" היא באמת יצירה בועטת ומטלטלת. אמנם היא לא "האזרח קיין" אבל מה כן "האזרח קיין"? בואו נודה על האמת, גם "האזרח קיין" הוא לא "האזרח קיין".

הנטייה להתייצב תמיד במשבצת המקורית והמרעננת, גורמת לנו לחפש את הפגמים ב"בלאק מירור". כאילו עדיף להיות משבית שמחות מאשר להצטרף למיינסטרים. ובאמת, לא חסרים פגמים בסדרה הזאת. הפגם העיקרי היא איזו פשטנות נוסח סרט סטודנטים שמאפיינת כל אחד משלושת הפרקים שמרכיבים את הסדרה. ואף שההערה הזאת נכונה, ואף שרוח האופנה נושבת עכשיו נגד הסדרה, "בלאק מירור" היא עדיין מוצר טלוויזיוני מדויק ומסעיר שמצליח לעורר גם את המוח וגם את הלב.

"בלאק מירור" לוקחת את הסאבטקסט הלא מודע של העולם המודרני ואומרת אותו במפורש. הסדרה מפנה זרקור לכך שהרשתות החברתיות הן סוג של שתל במוח שמספק את אובססיית המעקב שלנו (פרק 3). הסדרה מסגירה שהבגדים האפורים של המותגים האורבניים הם בסך הכל מדי אסיר יקרים (פרק 2). נכון, המשל שאומר שכולנו חיים בתוכנית ריאליטי אכזרית הוא קונצפט די בנאלי וחלקים ממנו בכלל לקוחים מהסרט "רשת שידור" שכתב פאדי צ'ייפסקי. לכן לא צריך להגזים בשבחים לסדרה הזאת. אבל גם לא צריך לזלזל בחוכמה ובדיוק של האבחנות שלה, רק בשם הצורך להיות הראשון שצועק שהמלך עירום. נדמה ש"בלאק מירור" מגנה גם את הערך הזה.

מורן שריר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ