בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מודח וטוב לו

התוקפנות והאכזריות שאיפיינו את תוכניות הריאליטי הישראליות פינו את מקומן לטובת רכות ופרגון. מה מקור המגמה המתקתקה הזאת?

5תגובות

בראשית היתה "הישרדות". חלוצת ז'אנר הריאליטי הגדול חרכה ב-2007 את מסך ערוץ 10 והכניסה לז'רגון ביטויים כמו "לשחק את המשחק" (מכבסה לפועל המדויק יותר "לשקר"), "אסטרטגיה" (מכבסה לפועל המדויק יותר "לשקר לכמה אנשים במקביל"), "מי ראוי לזכות" (מכבסה וכו' לפועל "לשקר באלגנטיות") ובריתות (כלומר התאגדות אינטרסנטית זמנית בין מתחרים).

הקהל נשבה, ובמהירות. זמן קצר אחר כך יישרו קו גם המתחרים מערוץ 2 וסיפקו תשובה משלהם לז'אנר שעד אז טיפטף בקושי למסך הקטן בארץ. פחות משנה אחר כך עלו גם האח הגדול ו"המרוץ למיליון" (עונה ראשונה). התחרות על הפרס הגדול והנכסף נפרשה על המסך ללא רחמים.

כמה שנים אחר כך, והמציאות, לפחות בתוכניות המציאות, נראית אחרת. פורמטים מאוחרים יותר של תוכניות ריאליטי צימצמו משמעותית את מינון התוקפנות והאכזריות שבין מתמודד לחברו. גם כשיש מסגרת של תחרות הרי שהתוכניות של השנה-שנתיים האחרונות רכות יותר. אפשר למנות בהן את "מאסטר שף", תחרות בין בשלנים חובבים, "בית ספר למוסיקה", תחרות שירה לילדים ו"דה וויס", תחרות זמרים חובבים - כולן מתאפיינות בגישה שונה, רכה כענן ומחבקת כהורה. השופטים, דמויות נעימות ומפרגנות, כמעט מתקשים לבצע את תפקידם. למעשה, בשתיים מהתוכניות הללו הם כלל לא נקראים שופטים, כי אם "מורים" ו"מנטורים", בהתאמה. גם הפרס, יעד שהדרך אליו עיוורה כמעט את עיני המתמודדים בפורמטים הוותיקים, מעורפל. הדחה היא אקט מלא רוך, ולא אכזר וחותך. משהו נעים ועדין, מפרגן עד בכי, קרה לטלוויזיה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות "גלריה" לפייסבוק שלכם

הרהור על זהות

אבל לפני שאפשר יהיה להבין למה זה קרה, צריך להבין מה בדיוק קרה בקו שנמתח בין "הישרדות" ל"אח הגדול" ועד "דה וויס". "הפורמטים הגדולים הגיעו לארץ רק לפני כמה שנים ועברו אבולוציה מהירה מאוד, שקשורה לצרכים פסיכולוגיים וחברתיים", מסבירה ליאת פלדמן, מנהלת הפיתוח בגיל הפקות ("מאסטר שף" ועוד) ולשעבר סמנכ"ל התוכן בערוץ 10. "את ההצלחה של ריאליטי צריך לזקוף לכך שהוא מתחבר לחוויה מוכרת של אדם מערבי. הצורך לבצע איזו דמות, להפגין כישורים אישיותיים בסביבה שמשתנה, זו הקצנה של חיים בעולם של ניידות ושינוי, שאין בו יציבות. זה מתחבר לאלמנט נוסף - אשרור הקיום שלך דרך הטלוויזיה. אם הופעת בטלוויזיה או אם ‘בן דמותך', הבעיות שלך והחיים שלך הופיעו בטלוויזיה - קיומך אושרר".

פלדמן מסבירה כך את הצפייה בערוץ 20 המשדר כל שעות היממה את המתרחש בבית "האח הגדול". "נוצרת מעין קהילה אלטרנטיבית. ברגע שאני חלק מקהילה אלטרנטיבית, אני רוצה שיהיה לי נעים בה. היא שיקוף של עצמי, הרהור על זהות ישראלית. אם הם מתנהגים בתוקפנות בוטה, בתככים ומזימות, יש לזה פחות מקום. אתה לא רוצה לראות את זה".

על ההתפתחות האבולוציונית הזאת מדבר גם גיא המאירי, מבעלי "אבוט המאירי", חברת ההפקה של "הישרדות", "היפה והחנון" ועוד. "כשהריאליטי התחיל, מנגנון התחרות היה דומיננטי מאוד. זה קיים מאוד ב'הישרדות', שם התחרות היא הכוח המניע, וזה בטח נכון בגרסה האמריקאית שבה יש הדחה בכל פרק. בפורמטים הראשונים, הענקיים, השורה התחתונה היא תחרות על פרס. ככה זה גם ב'אח הגדול' והיה גם ב'המרוץ למיליון' וזה נכון פי כמה בגרסאות האמריקאיות".

אלא שעם השנים, אומר המאירי, דברים החלו להשתנות. "בתוך ז'אנר הריאליטי התפתחו פורמטים שבהם התחרות וההדחה לא בפרונט, המטרה היא לא הפרס אלא עצם ההשתתפות. זאת היתה המסקנה הראשונה שלנו ב'היפה והחנון'. לא רצינו לקחת את זה לירידות על המתמודדים, אלא להומור ולתהליך".

מתוך "דה וויס"

למה? בטלוויזיה האמריקאית זה הרי עובד נהדר.

"הרגשנו שיש בזה כוח ואפשרות לחבר. אתה מסיים פרק עם חיוך, אוהב את המתמודדים. ב'מאסטר שף' ו'היפה והחנון' הכוח של הפורמט נובע מזה. אלמנט נוסף הוא היכולת לצפות עם כל המשפחה. אתה לא מתכווץ בכיסא, לא כצופה ולא כצופה שהוא הורה וילדיו יושבים אתו. זה מחליק בגרון. "הסיבה שלריאליטי יש כל כך הרבה רייטינג היא שאתה יכול להזדהות. הרבה יותר פשוט להזדהות עם גיבור ריאליטי מאשר עם דון דרייפר (הפרסומאי בסדרת הדרמה "מד מן") וזה הרבה יותר קל כשאתה מסתכל על החבר'ה האלה ב'מאסטר שף' למשל. המניע שם הוא אחר, תהליך, וכשהם מפסידים אתה לא עצוב על ההפסד, אלא על הפסקת התהליך".

וזו מגמה שהלכה והתחדדה עם השנים. את ראשיתו של תת הז'אנר המתוק בתוכניות ריאליטי אפשר כנראה לסמן כבר ב"היפה והחנון" של ערוץ 10. בתוכנית הופגשו חבורת יפות אבל מאותגרות אינטקטואלית, עם חבורת חכמים מאותגרים אסתטית. הם צוותו לזוגות ונדרשו לעבור שורת משימות משעשעות, כאשר בסוף כל פרק עזב זוג.

הבאה בתור היתה "מאסטר שף" אולי המובהקת שבדוגמאות. בתהליך התאמת הפורמט לישראל, החליטה ההפקה והזכיינית קשת, ששידרה אותה בהצלחה, לוותר על כמה מהאלמנטים. הוחלט למשל לא לקיים משימות המחלקות את המתמודדים לקבוצות המתחרות זו בזו, כדי לא להכניס לפורמט תככים ויריבויות. תהליך יצירת הפורמט של "בית ספר למוסיקה" התחיל בכך שמשתתפיה הם ילדים צעירים. כאן הוקטנה למינימום התחרות והאווירה היתה כה נעימה ורכה, עד שהיו שתהו אם בשלב הבא תפיק הזכיינית תוכנית עם סרטוני חתלתולים. "דה וויס" הישראלית, כך על פי מפיקיה ועורכיה, כמעט לא שונתה בתהליך הגיור, למעט דגש אחד - הוספה מאסיבית של רגש ואלמנטים תיעודיים על המתמודדים כדי "לחמם" אותה.

לדברי טובי נוישטד, המפיק, ההחלטה "לחמם" את הפורמט באה על חשבון תיעוד צדדי העבודה המקצועית המוסיקלית. לשלוש הדוגמאות האחרונות אפשר להוסיף גם את העונה השנייה של "המרוץ למיליון" שהסתיימה בשבוע שעבר. גם היא דחקה הצדה את המשימות, הריצה חסרת הנשימה מיבשת ליבשת, לטובת קומדיה ומקום רב יותר ליחסים בין הזוגות המתמודדים. החלטה זו נבעה בעיקרה מאילוצים כלכליים, אבל הוכיחה את עצמה על המסך ובטבלאות הרייטינג. במלים אחרות, נדמה שהמשותף לכל התוכניות המצליחות הללו הוא מעבר מדגש על "תחרות", שנהפכה לפעמים כמעט שולית, ל"תהליך".

הדרך חשובה יותר

נדמה שזוהי השורה התחתונה של תת הז'אנר כולו. במקום תחרות או חתירה לפרס, שעד כה היתה בלבו של ז'אנר הריאליטי ומגולמת ברגע שיא שהוא הדחה או זכייה, קיבל הקהל דבר מה אחר. ה"תהליך" הפך על פיה את התוכנית, את אופיה, את האופן שבו היא מופקת ואת הרגשות שהיא מעוררת בצופים. מכאן נגזרו השינויים האחרים: השופטים שהתרככו, ההדחה שהפכה רוויית דמע וגם הפרס שנדמה כי נהפך לעצם ההשתתפות.

אבל האם באמת מדובר במגמה? עמי גלאם, מנהל תחום הבידור והריאליטי בזכיינית ערוץ 2 קשת, כלל אינו משוכנע בכך. "אני לא חושב שזה עניין של מגמה, אלא התווספות. מה שנוסף, ואני יכול להכליל ברשימה גם את התוכנית ‘שלוש' (שבה שלוש נשים צעירות מחפשות אהבה באמצעות שורת דייטים ושיחות), הוא באמת האלמנט של התהליך. אתה, כצופה, רואה את ההתפתחות של המשתתפים, חווה אתם מהשלבים הראשונים הליך של שינוי והדגש הוא על הסיפורים שלהם. התחרות עדיין קיימת ואנשים רוצים עדיין לנצח, אבל הדרך קיבלה תוקף".

לא רק תוקף, אלא לעתים את המקום המרכזי, כאשר התחרות נהפכת למסגרת הרופפת המניעה את הדברים בלבד. גלאם מסביר כי "כשאתה לוקח תוכנית, בין שזה פיתוח שלך ובין שזה פורמט שאתה מגייר, אתה מנסה להבין בהתחלה מה הם הערכים של התוכנית ומה היית רוצה שישתקף על המסך". במקרה של "היפה והחנון" או העונה השנייה של "המרוץ למיליון" הקומדיה והיחסים בין הדמויות עומדים במרכז. במקרה של "מאסטר שף" ו"בית ספר למוסיקה", הערכים המובילים הם רגשיים. ההבנה שגם זו דרך לספר סיפור של ריאליטי, ולא פעם בדרך טובה יותר, היא החידוש.

מתוך "המרוץ למיליון"

גלאם מספר על הבנה שהגיעה בעקבות אחד הפרקים בעונה האחרונה של "מאסטר שף", שבה הודיעו השופטים שלא תהיה הדחה. הרגע הזה התברר כעתיר רייטינג. "גילינו שגם זה עובד", הוא אומר, "זה לא היה בתסריט, זה לא משהו שתיכננו מראש. הדחה, לפי כל מה שידענו, היא רגע השיא של תוכנית, וגילינו שזה לא נכון. בתחילת דרכנו בריאליטי בטחנו רק ברגע ההדחה. חשבנו שזה מה שאנשים רוצים לראות. עם הזמן התברר לנו שלצופה הדרך חשובה כמו התוצאה, לפעמים אפילו יותר. להגדיר את זה ‘חיובי' או ‘שלילי' זה לא נכון. תחרותיות ותחרות יהיו שם תמיד, השאלה היא איפה הן ימוקמו בסדר העדיפויות".

שאלה אחת נותרת לא ברורה לחלוטין. פלדמן מספרת למשל על הרמת הגבות של אנשי הטלוויזיה הזרים שצפו בפורמטים המוכרים בגרסתם הישראלית, ולדבריה "לא הבינו מה זה כל הצחוקים האלה". זוהי אמירה שמצטרפת לאבחנה של נוישטד, על הצורך "לחמם" את הפורמט שהוא מפיק, כדי לקלוע לטעם המקומי.

פלדמן מסבירה כי "יש בארץ הרבה יותר מקום ועניין בסחבקיות ובקומדיה", ונדמה שבכלל בארץ יש לסיפור האנושי המרגש מקום רציני בסיכויי התוכנית להתחבב על הקהל. לפני כמה חודשים התעוררה שערורייה בארצות הברית אחרי שרייצ'ל קרואו, מתמודדת בתחרות הכישרונות "אקס פקטור", התמוטטה על הבמה כשנודע לה שהודחה. מפיקי התוכנית והרשת ספגו ביקורת קשה, אבל אפשר להמר שבארץ הרוחות היו סוערות אפילו יותר.

"לתחושתי ב'כוכב נולד' תמיד היינו שם", אומר יואב צפיר, עורך, במאי ומיוצרי "כוכב נולד" ו"בית ספר למוסיקה". "חשבנו תמיד שלקהל הישראלי יש צמא לטוב ולחיובי, ושקשה לצופים פה עם רשעות בפריים טיים. בשנים האחרונות היו פורמטים שלקחו את האלמנט השיפוטי האמריקאי, זה היה פרק מסוים ועכשיו הוא יורד".

"לא פעם, בהפיכה של פורמט לישראלי, מחפשים את הסיפור האנושי", אומרת גם סמנכ"ל התוכן בערוץ 10, קרני זיו. "זה עובד על הקהל שלנו".

זה מאפיין ישראלי? הצופה המקומי לא אוהב תחרות?

"ישראלים אוהבים תחרות, אבל יש בנו גם את הרגע שבו קשה לנו עם התחרות הקשה. אולי זו מידה של חמלה שלא מעכלת טוב תחרות חסרת פשרות. במקום זה אנחנו מחפשים את הסיפור האנושי. מקרה כמו זה של רייצ'ל קרואו ב'אקס פקטור' זה משהו שגם באמריקה זכה לביקורת, ולחלוטין לא היה עובר בארץ".

ומסכם צפיר: "אפשר לנסות להסביר ולהתפלסף, להגיד שזה קשור למצב הכלכלי או לחרדות ביטחוניות, אבל בסופו של דבר, זה גל והוא בא והולך. יכול להיות שנמאס לצופים ללעוג לאנשים על המסך או לראות אותם בסיטואציות קשות. הרבה פעמים צופים פשוט מחפשים את הטוב. אוהבים חיובי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו