בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

"שלטון החוק", ערוץ 8, 22:00

הסרט של רענן אלכסנדרוביץ' הוא לא "מתוקן" או "מהודק". הוא פיכח והוא מספר את הסיפור של המשפטנים שהכשירו את הכיבוש

22תגובות

בפתיחת הסרט "שלטון החוק" מופיע שולחן בודד ולידו כיסא ריק על רקע מסך ירוק אילם. על הכיסא יישב בקרוב אדם ויתראיין, על השולחן הוא יניח את הידיים וגם מסמכים לעיון, על המסך הירוק ירוצו תמונות. בסרט "מתוקן" או "מהודק" או "כמו שצריך", אנחנו לא אמורים לראות את המסך כשהוא ירוק. גם המיקרופון אמור להישאר מחוץ לפריים, והרגע שבו המרואיין שואל "מתי מתחילים?" לא אמור להינצל מהעריכה.

אבל הסרט הפיכח של רענן אלכסנדרוביץ' לא מתאר מצב "מתוקן" או "מהודק" או "כמו שצריך". בניגוד לבמאי מייקל מור, שמעביר את המסרים הסוציאליסטיים שלו באמצעות כלים קפיטליסטיים, על ידי יצירת מוצר הוליוודי מושלם, אלכסנדרוביץ' לא מסתיר לרגע שהוא עושה סרט, סרט לא מושלם. הוא נכנס לקרביים של מערכת החוק בשטחים הכבושים ולשם כך הוא מציג לראווה את הקרביים של הסרט שלו - את המיקרופון, את ה"מתי מתחילים?", את העובדה שהוא ערוך באופן מגמתי. "צדק" ו"אמת" - אותם היו אמורים לרדוף המרואיינים שלו, שופטים צבאיים לאורך השנים - אמורים להיות מושגים אבסולוטיים. אבל כמובן שאין אמת מוחלטת בבית משפט צבאי, כמו שאין אמת מוחלטת בסרט תיעודי. הבמאי בוחר לתעד את מה שמשרת את השקפותיו. במאי, כמו שופט, בסופו של דבר עוסק בבחירה.

המרואיינים ב"שלטון החוק" היו צריכים לבחור, יום יום לאורך הקריירה הצבאית שלהם, למי הם נאמנים יותר: לצדק או לצה"ל. לפעמים שני הערכים התיישרו ואז היה זה יום קל במשרד. לעתים הם התנגשו ואז הגיע לילה של נדודי שינה. או טלפון לשר הביטחון עם בקשה לשנות את החוק, תלוי באיזה מרואיין מדובר. קשת המרואיינים בסרט רק מדגישה את הסובייקטיביות של מושג הצדק.

את המציאות שתיאר דב שפי בביטחון של מי שישן נהדר בלילה, הסביר אמנון סטרשנוב באי נוחות מופגנת. תנועות הראש העצבניות, חוסר הנחת שבא ישב בכסאו, והרטינה בקולו למשמע שאלותיו היבשות של הבמאי (על פניו, אולי הוא רימה אותנו בעריכה), העידו על בעייתיות גדולה, גם אם מודחקת. גלגולי עיניו הלא מודעים של סטרשנוב, ניסחו בבהירות את עמדתו המוצהרת של במאי הסרט. "שלטון החוק" מציג את המשפטנים שכבשו את השטחים. שירי ההלל נכתבו למצביאים בטנקים אבל לא לפרקליטים שהזדנבו מאחוריהם ואיפשרו לקיים את מפעל המלחמה והכיבוש. ובמדינת היהודים, תסמכו על כך שעל כל גנרל יש חמישה עורכי דין. חלקם ביצעו את התפקיד בחוסר נוחות מוצהרת ואחרים יצאו מגדרם להלבין פעולות לא מוסריות. כל אחד מהם מילא משימה בלתי אפשרית - לרדוף צדק במקום שעצם קיומו נטול כל צדק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו