בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האיש שהניע את תור הזהב של הטלוויזיה

"הסופרנוס", "הסמויה", "תרגיע" ו"דדווד" - כריס אלברכט, מנהל HBO לשעבר, העניק בית לכל הסדרות האלה ולרבות אחרות. לרגל עליית "מג'יק סיטי" בערוץ אותו הוא מנהל כעת, הוא מספר למה קשה ליצור קומדיות בכבלים האמריקאיים

6תגובות

"מעולם לא ניסיתי, ולא אנסה, לנחש מה הקהל רוצה לראות בטלוויזיה. זה מסוכן מדי. הכל משתנה מהר מאוד. צריך פשוט ללכת עם תחושת הבטן". את הדברים האלה אומר כריס אלברכט, שהיה המנהל והיו"ר של HBO, בראיון טלפוני מלוס אנג'לס.

אלברכט נחשב למי ששינה את פני הטלוויזיה כאשר ב‑1990 שיכנע את ערוץ הכבלים להקים חברת הפקה משלו, שאיפשר ליצור לראשונה תוכניות מקוריות. תחושות הבטן שלו הביאו להעלאת סדרות מקוריות כמו "אוז" (התוכנית הראשונה שאישר ב‑HBO), "הסופרנוס", "הסמויה", "עלי ג'י", "תרגיע", "דדווד" ו"בטיפול". כל מה שנאמר על ערוץ הכבלים הייחודי הזה, שסיפק אלטרנטיבה לטלוויזיה, ואפילו יותר מקולנוע, שהוא הניע את תור הזהב של הטלוויזיה האמריקאית, נעשה בזכות וביוזמת אלברכט.

הוא נתן הזדמנות ראשונה ליוצרי טלוויזיה שכיום נחשבים לעמודי התווך של התעשייה. ב‑1989 החתים את כריס רוק, אז בן 24 ובתחילת דרכו, על חוזה פיתוח עם הערוץ. דייוויד צ'ייס, יוצר "הסופרנוס", רואה בו מושיע. בראיון למגזין "ג'י-קיו" לפני כשנתיים אמר בוראו של טוני סופרנו כי אחרי שנים שבהן עבד בטלוויזיה הממוסדת, "המלאה ב(אנשים) קטנים וצרי אופקים, מונעים מפחד" הגיע סוף סוף "לחוף המבטחים של HBO שבלעדיו הייתי טובע". טום פונטנה, יוצר "אוז", נזכר כי אלברכט, "במשפט אחד הפר את כל כללי הטלוויזיה עד אז", כאשר אמר לו עם עליית הסדרה על בית הכלא, "לא אכפת לי אם הדמויות שלך חביבות. העיקר שיהיו מעניינות". אלן בול, יוצר "עמוק באדמה" ו"דם אמיתי", אמר באותה כתבה, "בכירים בתעשייה בהוליווד מונעים מפחד. כל מה שמעניין אותם זה לכסות את התחת שלהם, 'שאם משהו ייכשל זה לא יהיה באשמתי'. כריס לא בא מהמקום הזה".

ב‑2007, כשהוא מיישם במציאות את העצות שנתן ליוצרים הטלוויזיוניים של העדפת המעניין על החביב, בשל משבר אישי שיכול היה לפרנס תסריטאים של סדרת כבלים אמריקאית, באה לסיומה העבודה שלו ב‑HBO. לפני כשנתיים התמנה למנהל ערוץ הכבלים סטארז. השינוי המהיר שהזכיר בתחילת כתבה זו ניכר במרחב הטלוויזיוני העכשווי, השונה כל כך מזה שהיה קיים כשניהל את HBO. המרחב עמוס כיום בערוצי כבלים ובסדרות ייחודיות כמו אי-אם-סי עם "מד מן" ו"שובר שורות", אף-אקס עם "לואי" ו"ילדי האנרכיה", שואוטיים עם "הומלנד" ו"מזל סרטן", טי-אן-טי עם "המפענחת" וכמובן הערוץ שבראשו הוא עומד עם סדרות כמו "בוס", "ספרטקוס" וכעת "מג'יק סיטי", דרמת פשע המתרחשת בסוף שנות ה‑50 במיאמי שבפלורידה.

 

ואשר לטעם הקהל החמקמק ­ הערוץ שבראשו עומד אלברכט החליט לייחד את עצמו בין סבך כבלי האיכות הטלוויזיונית ביצירה של סדרות תקופתיות גדולות, מהסוג שעוד בתקופה של "רומא" (הסדרה, לא האימפריה), לפני עידן "מד מן", נחשב לסיכון לא מחושב."שתי הסדרות היחידות שידעתי מראש שהן הצלחה בטוחה היו 'סקס והעיר הגדולה' ו'הפמליה'. בכל השאר לא היה לי מושג אם יצפו בהן, ובאותה מידה הופתעתי שלא צפו בהן. את 'הסופרנוס', למשל, לא אהבו מאוד בהתחלה. רק אחר כך התחילו לראות בה דברים שאפילו אנחנו לא דיברנו עליהם. לעומת זאת כשהפקנו את 'בוס' לא חשבנו על משהו ריאליסטי ומחוספס, אבל רבים ראו בזה משהו שמנסה להיות כמו 'הסמויה', ולכן לא טוב כמותה. זאת בכלל לא היתה המטרה. בקיצור, צריך ללכת לפי האינסטינקטים".

כשקסטרו עלה לשלטון

בשיחה אתו הוא מסתייג קצת מההגדרה של העשייה בכבלים כ"אלטרנטיבה טלוויזיונית". "לפני שעזבתי את HBO אישרתי את 'דם אמיתי' שבהחלט היה אלטרנטיבי אז. אבל בינתיים האלטרנטיבה היא קצת נחלת הכלל. סטארז אולי מפיק סדרות שפעם נחשבו לסדרות HBO אבל גם ערוץ כמו אי-אם-סי מפיק סדרות כמו 'המתים המהלכים'. גם הטלוויזיה הממוסדת מנסה ליצור 'סדרות כבלים' כמו 'אבודים', 'סמאש' ו'גלי'. יש ברשתות הממסדיות עדיין הרבה מאוד סדרות נוסחתיות כמו 'סי-אס-איי', אבל אני לא בטוח אם סדרות כמו 'הסופרנוס' או 'עמוק באדמה' היו נחשבות היום לאלטרנטיבה. ובכל מקרה בשוק טלוויזיוני כה רווי כמו היום אתה טועה אם אתה רק רוצה להיות אלטרנטיבה. סטארז כערוץ לא מחפש להימכר במקום ערוצים אחרים, אלא יחד אתם כחבילת ערוצים. לכן אנחנו רוצים למתג את עצמנו לצד משהו שכבר קיים".

מה שכבר קיים הוא הערוץ שאותו עזב ­ HBO. עזיבתו ואחר כך פיטוריו מן הערוץ באו בעקבות מעצרו בלאס וגאס, לאחר שנחשד כי חנק את חברתו לחיים אז ונמצא תחת השפעת אלכוהול (היא לא הגישה נגדו תלונה). בעקבות המקרה הזה, התפרסם בעיתונות כי 16 שנים קודם לכן, ניהל רומן עם אחת מעובדות הערוץ, שהסתיים בהסדר כספי נדיב בתוך החברה שנפסק לטובתה. לאחר המקרה בלאס וגאס נרשם אלברכט לתוכנית גמילה מאלכוהול; אחר כך הסביר בראיון עיתונאי כי "מה שהיה עלי לבחון מן היסוד היו יחסי האהבה לעתים הקשים מאוד שלי עם נשים". בשנה שעברה נישא מנהל סטארז, בן 59, לארוסתו, מונטנה קודי, בת 25.

קרלה ג'נסן

HBO מאז עזיבתו נהפך כמעט למיינסטרים של האלטרנטיבה בכבלים עם סדרות ספקטקל גדולות ועתירות כספים וכוכבים כמו "אימפריית הפשע" ו"משחקי הכס" (שעלתה השבוע בעונה שנייה בערוץ). מזנב בו בשנים האחרונות, בעיקר בזכות "מד מן", ערוץ אי-אם-סי, שבין הצלחותיו נמצאת גם "דה קילינג", שעלתה אף היא בעונה שנייה, אף-אקס, מתאפיין בתוכניות מחוספסות, אלימות וישירות, כמו "דמג'ס" ואילו שואטיים מתאפיינת כמעט תמיד בגיבורות נשים המתמודדות עם בעיה, כמו "הומלנד", "האחות ג'קי", "העשב של השכן" ו"מזל סרטן".

סטארז, אחרי שהיו לה כמה ניסיונות חינניים ביותר עם סדרות קומיות "זי רוק" ו"אנשי המסיבות", מתמקדת בסדרות תקופתיות, החל ביוון העתיקה וכלה בסוף שנות ה‑50 בארצות הברית. "מג'יק סיטי", שתעלה ב‑14 בחודש בערוץ יס או, היא דרמת פשע סקסית של היוצר מיץ' גלייזר ("השתול", "תקוות גדולות"), המתרחשת בצומת דרכים היסטורי, שפידל קסטרו נהפך למנהיג קובה, היחסים עם ארצות הברית מצטננים, ועיר החטאים משנה כתובת מהוואנה למיאמי. גיבור הסדרה הוא אייק אוונס (ג'פרי דין מורגן, שגילם את דני דוקט ב"אנטומיה של גריי"), יהודי בעל מלון פאר "מירמאר פלאיה" ובעל קשרים מפוקפקים עוד יותר. הסדרה משלבת עלילות הקשורות למאפיה, לסי-איי-אי, לפוליטיקה, מין ומוות; היא מתרחשת בעידן "מד-מני" אבל מתארת משהו פחות ריאליסטי ויותר סיפורי ממנה, ועושה את זה ביד ראוותנית.

הסדרה משתלבת היטב בין "מד מן" ל"אימפריית הפשע". יש בה בגדים מפעם, יצרים כמו שמקובל לראות בטלוויזיה בכבלים, שילוב שאפילו זיכה את העשייה של הערוצים האלה בפארודיה ראויה באחת מסדרות הממסד האמריקאיות המצליחות "האשה הטובה". בפרק בשבוע שעבר צופה אלישה פלוריק (ג'וליאנה מרגוליס) בתוכנית בטלוויזיה בכבלים ­ זו גרסת הכבלים ל"ז'אן ד'ארק". ברקע נשמעת סצינת סקס מהבילה על רקע צליל קרבות מפעם.

איך קרה שסדרות תקופתיות נהפכו לפופולריות כל כך בכבלים האמריקאיים?

"הקהל פשוט אוהב אותן והרבה תסריטאים מציגים לנו דברים כאלה עכשיו. עדיין יש בטלוויזיה יותר סדרות עכשוויות מתקופתיות. אני מאמין בסדרות האלה, אני נמשך אליהן. אני חושב שיש בהן עוד מרכיב ­ בהיותן היסטוריות הן לוקחות את הצופים למקום שהם לא יכולים להגיע אליו. מדע בדיוני הוא גם תקופתי, תקופה בעתיד ­ זה תמיד היה משהו שעניין את הקהל".

האם היית מעלה כיום את המקבילה העכשווית של "עמוק באדמה"?

"לא בערוץ סטארז. מה שאנחנו מנסים לעשות זה להיות קצת שונים. לברוא עולם אחר. כשהעלינו את 'עמוק באדמה' לא היו כל ערוצי הכבלים המתחרים, שעושים דרמות עכשוויות. אנחנו מחפשים את הגוון השונה שלנו כדי להתבלט, כדי שנוכל לשווק את עצמנו, ובחרנו לנו את הכיוון התיאטרלי. בינתיים יש לנו רק 20 מיליון מנויים. לשם השוואה, לאי-אם-סי או אף-אקס יש מאה מיליון מנויים".

עוד בטרם שודר פריים אחד של "מג'יק סיטי" כבר החלטתם, די בדומה לסדרה "בוס", שתהיה לה עונה שנייה. מדוע?

"אנחנו מנסים ליצור מותג. לא מעניינים אותנו שיקולים כמו רייטינג, ומאחר שאנחנו לא מפיקים יותר מדי סדרות, ושלא כמו בטלוויזיה הממוסדת אנחנו לא יכולים להעלות סדרה לכמה פרקים לראות אם היא מצליחה בקרב הקהל ואם לא להחליף אותה במשהו אחר. אנחנו מעדיפים במקום זאת לחפש איכות מסוימת. מניסיוני דברים טובים הולכים ומשתפרים, אפילו מאוד. בתחילה מבזבזים זמן על אקספוזיציות ולפעמים מעלים משהו שהוא לא אחיד ברמתו. אני מנסה להסתכל על העבודה כמכלול. ראינו את פרקי 'מג'יק סיטי', דיברנו עם המפיקים והיוצר. מאחר שאנחנו לא יוצרים פיילוטים, כי זה יקר מדי, אנחנו פועלים שיהיה לנו כמה שיותר מידע על הסדרה לפני שהיא יוצאת להפקה. כמו כן, אנחנו יוצרים רק כחמש סדרות בשנה, עם עונות קצרות, העונה הראשונה היא של שמונה פרקים, אלה שבאות אחריה כבר צומחות ל‑10‑12 פרקים. בשמונה פרקים לא מספיקים לספר סיפור ולכן כדאי להמשיך לעונה נוספת.

 

"במקרה של 'מג'יק סיטי' ראיתי שהיא הולכת ומשתפרת בפרקים והחלטתי שכדאי לתת לה עוד עונה. זה לא שאנחנו לגמרי מתעלמים מתגובות הקהל והמבקרים. אנחנו מתייחסים לזה כחלק מהמחויבות שלנו אליה. אין כאן ניסיון לשבור כללים קיימים, אנחנו פשוט רוצים לתכנן לטווח ארוך. כך אני נותן סיכוי לדברים שאהבתי".

מה אהבת בה?

"זה עולם נפלא שהצופה לא יוצא מהבית ופוגש בחוץ. לקחו סיפורים טובים, דמויות טובות, שחקנים מעולים, איכות הפקה מצוינת. בחרנו סיפור שאנחנו מאמינים שהקהל ירצה לבלות אתו שבוע אחרי שבוע ונקווה שגם שנה אחרי שנה. עוד סדרה שנעלה היא 'השדים של דה וינצ'י', על ליאונרדו דה וינצ'י הצעיר. מין שילוב של הארי פוטר, שרלוק הולמס ואינדיאנה ג'ונס".

בהסבר להחלטה לחדש את "מג'יק סיטי" לעונה נוספת נאמר כי אחד השיקולים לכך זה שהיא נמכרה ב‑70 מדינות בעולם. האם הטלוויזיה האמריקאית פונה יותר לחו"ל?

"זה נהיה כביש דו סטרי. המרחב הצפוף הזה שאני מדבר עליו כולל גם עשייה מחו"ל. יוצרים בחו"ל למדו את השיטה האמריקאית, והם מוכרים את יצירותיהם לשוק כאן. סדרות כמו 'הומלנד' הישראלית, 'דה קילינג' הדנית או 'שיימלס' הבריטית נקנות כאן ומצליחות. מפת הטלוויזיה השתנתה. כבר לא מדובר במדינה אחת שהיא מונופול".

באמת? אולי בכל זאת מונופול שאסקימואים מסוימים מצליחים למכור לה קרח?

"לא. כשבכירים בהוליווד רואים סדרה שכבר הופקה בחו"ל ­ כמו שקורה עם הפורמטים האלה ­ הם מרגישים יותר נוח להמר על הגרסאות האמריקאיות שלהן. אחד הדברים הקשים הוא לחשוב על רעיון טוב, וטרוריסט מבית כמו ב'הומלנד' זה רעיון מצוין ורלוונטי. אחר כך קל יותר להכניס את השינויים שמתאימים לעשייה הטלוויזיונית המקומית".

כישלון צורב

ההזדמנות שנתן אלברכט לכריס רוק אינה מקרית או ראשונה בקריירה שלה. לאחר שבעצמו היה קומיקאי בקווינס שבניו יורק, העלה מערכונים בשנות ה‑70 הוא נהפך למנהל של מועדון סטנד-אפ מהמפורסמים בארצות הברית, "האימפרוב", שם השיק קריירות של אנשים כלארי דייוויד, שבהמשך גם העלה את תוכניתו "תרגיע" ב‑HBO. בהמשך הקריירה שלו, עוד לפני שהגיע ל‑HBO, עבד כסוכן של שחקנים ­ אף שלא אהב את זה, וייצג קומיקאים כג'ים קארי, אדי מרפי ובילי קריסטל. הוא גם ייסד מרתון טלוויזיוני למטרות צדקה שנקרא "קומיק ריליף".

בשל העבר הקומי הזה מפתיע שהכבלים אינם משופעים בקומדיה וסיפורי הצלחה קומיים כמו "לואי", המשודרת בשנתיים האחרונות באף-אקס, התחילו ככישלון צורב, גם לעדותו של לואי סי-קיי, בערוץ HBO בסדרה "לאקי לואי" בתקופת ניהולו של אלברכט.

 

"בעניין הקומדיה, זה פשוט קשה יותר", הוא אומר בתגובה. "חוץ מזה שיש מספיק תוכניות מצליחות בטלוויזיה הממסדית. גם זה השתנה ומה שהיה ייחודי לעשייה בכבלים נחשב למיינסטרים של הטלוויזיה הממסדית היום. כשאנחנו התחלנו עם קומדיות עשינו תוכניות עם מצלמה אחת, בזמן שכולם צילמו סיטקום קלאסי עם הרבה מצלמות. היום כולם מצלמים במצלמה אחת.

"ואשר ללואי ­ גם היום כשאני צופה בפרקים של 'לאקי לואי' אני חושב שהיא מאוד מצחיקה. אני מעריץ גדול של לואי סי-קיי ושמח על ההצלחה שלו וחושב שהוא למד הרבה. הייתי בשוק מהביקורת שהוטחה בסדרה ההיא. היא היתה מין גרסה עכשווית ל'האנימונרס' (סיטקום קלאסי משנות ה‑50, ר"ק). לואי כתב, הפיק ויצר גם אותה. אני חושב שאף-אקס לא היו מעלים את 'לואי' בלעדיה. אבל הנה דוגמה מצוינת לכך שאי אפשר לנחש מה יצליח ומה לא".

עוד סדרות מדוברות: טאצ' | נערה אבודה | הפירמה | החשוד העיקרי | שקרניות קטנות | לאק | מבוקש | נקמה | אימה אמריקאית | מוארת | וילפריד | טרה נובה | נערה חדשה | בוס | ערים כל הלילה | הומלנד | גיהנום על גלגלים | שתי נערות מרוששות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו