בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תיעוד מהשטח

רעידת אדמה בערוץ 8

המעבר הצפוי של הערוץ לידי המפיק חיים סלוצקי מעורר חשש בקרב יוצרים. כמה תסריטים אפשריים לעתידו של אחד הערוצים הכי איכותיים על המסך

33תגובות

בחורף 2011, זמן קצר לפני שעלתה העונה השנייה של "מחוברות", ביקשה חברת הכבלים הוט לשנות את הכללים הקיימים. על הפרק עמדה "מחוברות", סדרה מצליחה שתקציבה מוערך ב-6 מיליון שקלים. הוט ביקשה להכיר בה כ"דוקומנטרי מורכב", הז'אנר העילי, שבו היא מחויבת להשקיע סכומים גדולים. אם היתה מצליחה במשימה, פירוש הדבר היה הפחתה מאסיבית בסכומים שהיא מחויבת בהם בתחום התוכן הדוקומנטרי.

אלא שנדרשו לכך כמה צעדים. בראש וראשונה שיבוץ בערוץ 8, הערוץ הדוקומנטרי של הכבלים. לאחריו נדרש גם שינוי בכללי מועצת הכבלים והלוויין שיאפשר את ההקלה הזאת. כאן, מתברר, ניצבו הצדדים ראש בראש. מאחר שתקציב הפקות המקור של ערוץ 8 מוערך ב-10 מיליון שקלים, נעמדו ראשי ארגוני היוצרים על רגליהם האחוריות.

במלחמה הזאת הם לא היו לבדם: מנהלי הערוץ, במיוחד העומד בראשו, איל אופנהיים, שנעתר בתחילה לבקשה לשדר את התוכנית בערוץ, יישרו עמם קו. ישיבה שנקבעה לדיון בעניין במועצה התפוצצה אחרי שיו"ר איגוד היוצרים הדוקומנטריים, אורי רוזנווקס, בעט בקיר בכעס ושבר אותו. נאמנותם של אופנהיים ואחרים מהערוץ, ומהחברה שמפיקה אותו נגה, לא עמדה לרגע בסימן שאלה. הם תמכו ללא עוררין באופוזיציה ובכך נהפכו לאופוזיציה מבית. המהלך שהוט ביקשה לקדם סוכל.

 

בשבוע שעבר נודע, כמעט במפתיע, כי גורלו של ערוץ 8 במתכונתו הנוכחית נחרץ. בסוף השנה יפוג תוקף החוזה בין נגה והכבלים והאחרונים החליטו שלא לחדשו. בימים הקרובים, על פי גורמים בענף הטלוויזיה המצויים בפרטים, עתיד להיחתם חוזה עם חברת הפקה חדשה - של חיים סלוצקי שמפיק בין השאר את ערוץ הוט בידור ישראלי.

בתעשיית הטלוויזיה המקומית ההחלטה הזאת נחשבת לרעידת אדמה. ראשית, מפני שנדמה כי פרט להוט ולסלוצקי איש מהמעורבים לא הבין עד כמה המשא ומתן בין הצדדים היה רציני. היוצרים, שידעו למוטט קיר כאשר נדמה היה שהאינטרסים שלהם בסכנה, הגיבו בתדהמה. גם בקרב נגה ואנשי הערוץ, שחוגג בימים אלה 20 שנות פעילות עתירת מחמאות ופרסים, לא ציפו לתפנית כזאת בעלילה. שנית, בשל השלכות ההחלטה על שוק היצירה הדוקומנטרית ועל השינוי הצפוי במוקדי הכוח של תעשיית הטלוויזיה המקומית.

קשה לטעון לקשר ישיר בין ההחלטה של הוט לפרשת "מחוברות". זוהי בוודאי לא הסיבה היחידה שהגורמים המעורבים מגדירים במלת הקסם "כסף". ובכל זאת, נדמה שההתנהלות ההיא מספרת לא מעט על הצדדים. מצד אחד, גוף שידור שהוא גם חברת תקשורת בעלת זרועות אינטרנט וטלפוניה, שמבקש לקצץ בהוצאות שיוצר לה תחום השידורים. מצד אחר, ספק שעל מקצועיותו אין עוררין, אבל נוהג במה שגורמים מהתחום מכנים "ארוגנטיות". ומעל כל אלה מרחפות טענות על החלטה שעברה מעל לראשיהם של אנשי המקצוע וקשורה לתחרות עסקית וקשרים אישיים.

טבע וקונצרטים

כמעט קשה שלא להבין את מנהלי הערוץ על הביטחון העצמי שהפגינו בימים שלפני ההחלטה. בימים אלה מציינים בו 20 שנות פעילות ונדמה כי אי אפשר שלא לקשור אליו גם את ההצלחה של הקולנוע הדוקומנטרי בישראל. את הערוץ הקימה חברת תבל בתחילת שנות ה-90, כאשר שידורי הכבלים בארץ היו מפוזרים בין כמה חברות. בפועל הפיקה אותו ICP, חברת התוכן של הכבלים שהקים וניהל אודי מירון. ב-1996, כאשר תבל נסגרה ומירון הקים את חברת נגה הוא החל להפיק מטעמה את הערוץ לכבלים. מאוחר יותר, כשאביב גלעדי, בעליה של חברת RGE, רכש את נגה מידי מירון, עבר הניהול לאחריותו.

"תחת תבל היה לערוץ אופי שונה", נזכרת איריס הוד, המנהלת הראשונה של הערוץ. "כשאנחנו קיבלנו אותו בנינו לו רצועות שידור בחטיבות תוכן שונות. היה לנו טבע וגם קונצרטים ואופרות. אחד הסרטים הראשונים שעשינו היה על התזמורת הפילהרמונית". דפנה פרנר, כיום בעלת חברת הפקה, היתה מנהלת תוכניות בערוץ בתקופת נגה. "ניסינו לעשות כל ערב בנושא אחר - ערב היסטוריה, ערב טבע, ערב מדע, חברה", היא אומרת, "הבנו מהר מאוד שלאנשים נעים לדבר על הערוץ ולהגיד שהם צופים בו, אבל הם לא באמת צופים בו. ממוצע הרייטינג היה סביב האחוז הבודד במקרה הטוב. אנשים רצו אותו בחבילת הבסיס, כמו מועדון שאתה רוצה להשתייך אליו, אבל אנחנו הבנו שצריך להיות יותר באזז".

כשנה אחר כך ייסדו פרנר והוד מחלקת סרטי מקור ובראשה עמדה עמית ברויאר, כיום מפיקת סרטים המתגוררת בקנדה. כאשר נוצרה פלטפורמה לשידור ובמקביל התבססה מערכת רגולטורית שהורתה על השקעה בתחום באחוזים גבוהים בהרבה, התחילה ההתפתחות המואצת של תעשיית הקולנוע הדוקומנטרי בארץ. "זאת היתה תקופה מיוחדת וניסיונית. נעשו בארץ מעט מאוד סרטים דוקומנטריים. כמעט לא היתה השקעה מצד ערוצים וכמעט לא היו הקרנות, ואז פתאום היה תקציב, סכום שנראה לנו עצום ושאפשר היה לעבוד אתו. היה אפשר להתחיל לחלום. לקח לנו זמן להבין שעכשיו יש ערוץ ולא סרט בודד, והיינו צריכים ללמוד איך יוצרים הרגלי צפייה, קהל, תחושה של ערוץ".

נילי פרחי

בהתחלה היו בערוץ תוכניות אולפן לעפר שלח, לבילי מוסקונה לרמן ולאדם שוב. קפיצת המדרגה אירעה כאשר שודרה בשנת 2000 "גידי גוב הולך לאכול". מעבר להיותה הדוקו-אוכל הראשון בארץ, היא נהפכה לסמל ולסמן שבעקבותיו אפשר היה ללכת. באותה שנה, אחרי המעבר מידי מירון לידי גלעדי, בא לערוץ סיני אבט, בתחילה כמנהל תוכניות ואחר כך כמנהל הערוץ. הוא מספר כי "היתה אז התבהרות של המצב הרגולטורי והתחילו להגיע כספים ותקציבים באופן יציב וקבוע. פתאום הפקות המקור נהפכו לחזקות יותר. התפישה שלנו היתה שאנחנו ברודקאסט של נישה ועובדים במגוון של תחומים ונושאים - היסטוריה, תרבות, טבע. לא עניין אותנו מה, כל עוד אלו יהיו דברים פורצי דרך, מחדשים ונועזים".

באותן שנים הפיק ושידר הערוץ תוכניות כמו "בולדוג" שהנחה מיקי רוזנטל (שהשבוע העלה באינטרנט עצומה נגד סגירת הערוץ), "הפיצוחייה" והסרט "ואלס עם באשיר" עטור הפרסים ופורץ הגבולות. "כמו שקרה בקולנוע עלילתי, ברגע שהיה מימון קבוע ויציב שאפשר היה לבנות עליו ולתכנן למרחוק - התעשייה הזאת עשתה קפיצת מדרגה", מסכם אבט. ומוסיפה גם עדי ארבל, מנהלת תוכניות לשעבר: "ערוץ 8 תמיד היה ערוץ שכתבו עליו הרבה יותר משצפו בו. כשנכנסתי לערוץ היו סרטים שתוקצבו ב-17-20 אלף דולר. כיום זה 200-300 אלף שקל. כל התחום התמקצע והאג'נדה היתה שאנחנו מחפשים את החדשנות והייחוד".

בקיץ 2009, עם פרישתו של אבט, מונה לתפקיד מנהל הערוץ איל אופנהיים. מינויו של אופנהיים, עד אז סמנכ"ל התוכן של ערוץ הספורט, התקבל בחשדנות גדולה. כך גם ההחלטה שקיבל על שינוי כיוון ויצירת בידול. תחת שרביטו נהפך הערוץ לערוץ תרבות והתמקצע בתחום. אופנהיים יצר רצועת אירוח יומית בנושאי תרבות (בהתחלה בניסיון הלא מוצלח של "דיבור חדיש" ובהמשך בתוכנית "הינשופים") וסדרות כמו "האלבומים" "סרט שחור לבן" ו"תודה שצפיתם" - סדרה חדשה על תולדות הפריים-טיים הישראלי שתעלה בקרוב, לצד הפקות מאופיינות פחות כמו "הקיבוץ".

בראיון ל"גלריה" שהתקיים עמו לרגל שנת ה-20 לערוץ, לפני שנודע על השינוי הצפוי, הסביר כי בערוץ שהוא מנהל: "יש שלושה אזורי חיפוש. הראשון - תרבות והיסטוריה של תרבות ישראלית. החיפוש שם הוא לא אחרי נוסטלגיה אלא נבירה אמיתית ואינטלקטואלית. השני הוא כל דבר שקולנועית ישדרג את הז'אנר הזה, כל מה שהוא ערבוב ז'אנרים. השלישי - להרחיב את השיח. למי שמנהל תוכן בערוץ מסחרי, רשת או קשת או ערוץ 10, יש אחריות לייצר תוכן שיגיע לקהל רחב וייצר הכנסות גדולות לערוץ. כשאתה מנהל תוכן בערוץ כמו ערוץ 8 אתה מחויב לאלטרנטיבה".

תחושת אבל

נדמה שרוב היוצרים העוסקים בתחום יסכימו עם אופנהיים. תעיד על כך עצומה שעליה חתומים כמה מאות מהם, הקוראת להוט לא לסגור את הערוץ. נגה עצמה מצויה במצב לא פשוט. אנשיה נדרשים לשמור על איפוק ולמעט בתגובות, לנוכח המשא ומתן שמתקיים עדיין באפיקים אחרים.

כך או כך, "התחושה היא תחושת אבל", אומר יוצר דוקומנטרי, "כל הזמן נגה שידרו שזה ריטואל שחוזר על עצמו בכל חידוש של החוזה, ושזה חלק מהמשא ומתן. רק לפני שבוע-שבועיים התחלנו להבין, ולא מהם, שזה מאוד רציני. זכותה של הוט לנהל משא ומתן כלכלי, זה ברור, אבל זה ערוץ מצוין. אופנהיים מיצב את הערוץ, נוצר ערוץ ממש והולכים להחליף אותו. אותנו, היוצרים, זה מקומם. הוט מנסה להרגיע שהסכומים שהם משקיעים לא יפחתו. ברור שיש מחויבויות רגולטוריות והם עדיין יצטרכו להוציא כספים, אבל יש שאלות שנשארות פתוחות: מה גורלם של סרטים שאנשים עשו לנגה? מול מי אנחנו עובדים עכשיו? דברים שנמצאים בעבודה (כ-30 פרויקטים שמצויים בשלבי הכנה שונים, ג"א), מול מי מתקדמים? זה מאוד לא יציב". יצוין שהוט שבה והדגישה כי תאלץ את הזכיין החדש בערוץ להוציא לפועל הפקות שמצויות באמצע הליך העבודה, אלא שהזכויות לפרויקטים מצויות בידי נגה, ומהלך כזה דורש את הסכמתה. בינתיים הודיעה גם החברה כי בכוונתה לכבד את הסכמי העבודה השונים.

 

"זה היה בית ליצירה שבטחנו בו", אומרת גם המפיקה והעורכת ענת זלצר. "היה שם מקום להביע את עצמך. הגישה של אופנהיים היתה מרעננת, רעיון חדש ואפילו מרגש. אין לי דעה לגבי מי שיחליף את הערוץ, אני לא מכירה או יוצאת נגד, אבל היה טוב לעבוד אתם עד עכשיו".

"אף אחד לא מבין איך זה קרה", אומר גם הבמאי ארי פולמן. "אין עלה תאנה גדול יותר בשידור בארץ מערוץ 8 וממה שהוא עשה והשיג. יצאו משם סרטים שהם אבן דרך בקולנוע הדוקומנטרי בעולם - ‘מחסומים', ‘מועדון בית הקברות' ועוד. זאת החלטה לא פחות ממופרעת - סיום התקשרות במקום פרס על 20 שנים של הצטיינות. אין אף אדם שעבד עם הערוץ וחושב שזה צעד חיובי".

אלא שאף שנדמה כי אין מי שיערער על מקצועיות הערוץ ואיכות העבודה, היו לאורך הדרך ויכוחים ומשברים. נגה עצמה ספגה במשך השנים קיתונות של ביקורת, במיוחד מהיוצרים, על ההמצאה בתחום מוסר התשלומים "שוטף + 75". גישה נוספת שקידמה החברה היתה התעקשות על אחזקה בזכויות יוצרים ושידור עתידיות - מי ירוויח מהסרטים והסדרות בשידורים עתידיים. מהלכים כאלה נעשו גם מול יוצרים וגם מול הוט, ולא מן הנמנע שאחת הסיבות להחלטה להחליף נובעת מתחושה חמוצה בקרב גוף השידור נגד מימון מלא של הפרויקטים, בשעה שהזכויות לשידור עתידי מצויות בידי נגה, אף שהוט עצמה לא קשרה רשמית בין הדברים. מנגד, עצם ההחלטה הרגולטורית על ביזור ההפקות והוצאת חלקן העיקרי מחוץ לידי הכבלים נועדה להבטיח התנהלות עצמאית.

גורם המצוי בפרטים הסביר כי "החוזים עם נגה ישנים ויש בהם מודל בעייתי. יש כאן ענייני כסף ושום דבר אחר". "הסיפור הוא כסף", מאשר גם גורם אחר. "לא על מרכיב הפקות המקור שהחוק קובע אותו, הוא יישאר כמו שהיה (הפקות המקור הן כ-20% משידורי הערוץ. היתר הם שידורי סדרות וסרטי רכש). השאלה היא כסף ועלות של הרכש והתפעול, ופה יש להוט טענות על המחיר. יש ערוצים שעושים את זה בצורה יותר יעילה ואולי נגה היו צריכים להסתכל סביבם ולראות מה הוט עשתה בשנים האחרונות לערוצים שעלו לה הרבה מדי".

ההערה הזאת, המדגישה שאלות של עלות ותו לא, מכוונת לשורה של צעדים מעוררי ביקורת שעשתה החברה בשנים האחרונות ונקשרו לטענות על שיקולים זרים. כך למשל ההחלטה להפסיק את שידורי "ערב טוב עם גיא פינס" ולשבץ במקומה את "חדשות הבידור" שמפיק ערוץ הבידור של סלוצקי. החלטה נוספת, שגם היא התקבלה למרות ביקורת ציבורית קשה, היתה על סיום ההתקשרות עם ביפ, ערוץ הצחוק והצעירים, שהפיקה לה זכיינית ערוץ 2 קשת. במקומו משדרת הוט את ערוץ קומדי סנטרל שקם מאפס ומפיקה חברת ענני תקשורת. ההתנתקות ההיא הביאה לטענות על מניעים זרים בהחלטה, שנבעה לכאורה מהתערבותו של בעל המניות לשעבר בכבלים, מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס, שבינו ובין הזכיינית סכסוך ארוך. בתגובה, הורתה קשת להוריד משירות הווי-או-די של הכבלים את כל תוכניותיה, ואיימה כי לא תאפשר לכבלים לשדר את ערוץ האח הגדול (ערוץ 20). עם זאת, כמה חודשים מאוחר יותר החזירה קשת את תכניה והערוץ שודר כרגיל. מהלכים דומים, של סיום התקשרות, עשתה הוט גם עם הערוצים סי-אן-אן ולתקופה מסוימת עם ערוץ הספורט אי-אס-פי-אן.

 

בהתחשב בצעדים האלה, ייתכן שנגה יכלה לנהוג אחרת. אלא שהתמונה מורכבת אפילו יותר. לצד ערוץ 8, הקטן ודל התקציב יחסית, מפיקה נגה גם את ערוץ הילדים ואת ערוץ לוגי, וגם את ערוצי הספורט 5, 5+, LIVE+5, GOLD+5 וספורט 5HD. כולם עומדים בפני חידוש חוזה משלהם (ערוצי הילדים כעת וערוצי הספורט בסוף 2013) וכולם מגלגלים סכומים גדולים פי כמה וכמה מערוץ 8. עובדה זו עוררה השערות רבות שלובו בעקבות תחושת העסקים כרגיל ששידרה נגה. למשל הטענה כי הערוץ הוקרב לטובת שיפור עמדות במשא ומתן בחזיתות האחרות או שכחלק ממשא ומתן על הערוצים האחרים תמכור נגה חלקים מהספרייה המפוארת שלה לשימושו של סלוצקי בערוץ החדש.

כך או כך, הוט יאמרו בוודאי שנגה היא ספק אחד שמחזיק ב-30% מנתח הפקות המקור של הוט (בערוצים השונים) וכלל לא בטוח שיהיה רע אילו הנתח הזה יתפזר בין גורמים שונים. זוהי טענה שהיא אולי נכונה, אבל לאו דווקא מיתרגמת למציאות כאשר הזוכה במכרז הוא סלוצקי - שבכל מקרה כבר מחזיק בערוץ בהוט. ואם נזכר כבר שמו של היורש בערוץ אי אפשר שלא להזכיר טענה נוספת שמזמזמת סביב זכייתו. סלוצקי הוא מקורבו וחברו הטוב מילדות של מוזס, ויש לו קשר מקצועי טוב גם עם בכירי החברה.

קשרים ענפים

הפוקדים את ישיבות ועדת הכלכלה של הכנסת, בהן נדונים סעיפי חוק הנוגעים לרגולציה על הכבלים והלוויין, יזהו את פניו של סלוצקי ללא קושי. הוא נוהג להגיע לישיבות הללו כדי להביע תמיכה ולייצג את עמדת הוט כאחד מספקיה. בכך הוא שונה מאוד מחברות הפקה אחרות המפיקות ערוצים אחרים.

סלוצקי, אמרגנו של שלמה ארצי, מפיק ערוץ הבידור הישראלי שמחזיק גם בזרוע לפיתוח דרמות טלוויזיוניות, הוא אדם בעל קשרים ענפים וזוהי אינה הפעם הראשונה שבה הוא מתמודד על הפעלת הערוץ. ברויאר נזכרת כי התחרה על הפקת הערוץ כבר לפני שנים רבות וטוענת כי "חלום ישן של סלוצקי התגשם". בשנה האחרונה, סביב פתיחת המכרז על הערוץ, עמלו אנשיו, ובראשם מנכ"לית ערוץ הבידור הישראלי, רינת קליין, שהיא המנהלת המיועדת והעורכת הראשית לערוץ החדש, על פרזנטציות ומצגות.

עופר וקנין

פי גורמים המצויים בפרטים, הערוץ החדש יצור תכנים מקוריים בהיקף דומה לזה של ערוץ 8, אבל עתיד לוותר כליל על הזיהוי המובהק עם תרבות ולשאוף לנושאים רחבים יותר. זהו ריחוק שאפשר כי הוא נובע מהאחזקה במקביל בערוץ הבידור והטענה כי התכנים הללו מתחרים בו. כמה יוצרים טענו כי הערוץ יוגדר תחת הסלוגן "החוויה הישראלית", אבל גורמים הבקיאים בפרטים הכחישו זאת נמרצות.

כך או כך, הערוץ החדש יוותר על תוכניות האירוח ועל רצועות תרבות יומיות ולא יהיו בו טאלנטים, פרצופים מזוהים שינחו סדרות או תוכניות באופן קבוע. בכל מקרה, אם לא יתרחש דבר מה דרמטי ומפתיע, ייאלצו אנשי סלוצקי להתחיל מיד בעבודה מאסיבית. "סלוצקי מתחיל כשעל פניו אין לו שום ארכיון, שום תכנים וכאשר זמן ההפקה הממוצע של דוקומנטרי בינוני הוא כשנה וחצי", מנתח גורם בתעשיית הטלוויזיה, "לא מופרך להניח שסלוצקי ייאלץ לרכוש לפחות חלק מהספרייה של נגה. הגיוני שהוא וגם הוט בונים על זה. עם זאת לא מופרך שנגה תעשה שריר ותנקוב במחיר גבוה או תקשור בין הרכישה לבטוחות אחרות באפיקים אחרים".

אשר לערוץ 8 עצמו, נראה כי גם אם יירד מהמסך כמתוכנן בסוף השנה, הוא ימשיך להתקיים, במתכונת אחרת. אופנהיים מסר בתגובה כי "בשלב זה החלטת ערוץ 8 היא לעבוד כרגיל ולהמשיך בכל המחויבויות וההפקות כסדרן ובמלוא הקצב. אנו משוכנעים שבכל מצב ימצא דורש לתכנים המעולים של ערוץ 8 שהקהל למד להעריכם ולצפות בהם מזה שני עשורים - ואם לא תהיה זו הוט יהיה זה גורם אחר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו