בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראיון

סילה וורד מגיעה למכון הפתולוגי של סי-אס-איי

למרות שגילמה דמויות מאתגרות יותר, השחקנית האמריקאית אסירת תודה על ההזדמנות לגלם דמות ראשית בגיל 55. העונה ה-8 בכיכובה תעלה הערב בארץ

תגובות

בימים אלה אפשר לראות את השחקנית האמריקאית סילה וורד בשני תפקידים בערוצי הוט; בשניהם היא מגלמת אשה עם שם גברי. בערוץ הוט פאמילי (וגם ביס בייס) היא מגלמת את טדי ב"אחיות"; ב"סי-אס-איי: ניו יורק" ­ החוזרת הערב לעונה שמינית בהוט-זון ­ את ג'ו.

20 שנה חלפו בין צילומי שתי הסדרות, אך זמן זה כמעט אינו ניכר על פניה של וורד, היום בת 55. זה אירוני משום שהשחקנית המוערכת, שזכתה בפרסים כמו אמי וגלובוס זהב על תפקידים שונים, התמודדה במשך השנים עם שאלות של יופי וגיל.

כאשר גילמה את לילי ברוקס מאנינג ב"להתחיל מחדש", היוצרים אדווארד זוויק ומרשל הרשקוביץ ("30 ומשהו") דאגו שהיא "יפה מדי". היא גילמה שם בת 40 ממוצעת, החווה פרק ב' רומנטי. נראה שלא הוטרדו מיופיו הלא רגיל של בילי קמפבל ("דה קילינג"), שגילם את אהובה.

 

ב‑1995, כשהיתה בת 38, היתה מועמדת לתפקיד נערת ג'יימס בונד. היא היתה צעירה בארבע שנים מפירס ברוסנן, שגילם את בונד, אך נדחתה בשל גילה. "אנחנו מחפשים את סילה וורד של לפני עשר שנים", אמרו אז בהפקה. הדחייה הובילה אותה לפתח ולהפיק את הסרט התיעודי "הפנים המשתנות של היופי".

בראיון טלפוני מביתה בלוס אנג'לס היא נשאלת, האם מסקנותיה היו שונות אם היתה מפיקה את הסרט הזה היום. "מזמן לא ראיתי אותו", היא אומרת. "אני רק זוכרת שמטרתי היתה שונה מזו של ערוץ לייף-טיים ששידר אותו. רציתי לבחון יחס של תרבויות שונות לשאלת הגיל, לעומת זה האמריקאי. חיפשתי עומק, אבל לייף-טיים רצו סרט על ניתוחים פלסטיים. איבדתי עניין בפרויקט.

"מהתחקיר לסרט למדתי שהנטייה להעדיף שחקניות צעירות היתה קיימת מאז ומעולם. כאשר לורן באקול שיחקה מול האמפרי בוגארט ב'השינה הגדולה' (1946), היא היתה צעירה ממנו ביותר מ‑20 שנה. אבל היום, כאשר תוחלת החיים עלתה, אנשים רוצים לראות את הגילומים של עצמם על המסך. יש מקום לשחקנים בני 30‑60. מריל סטריפ, למשל, עובדת כל הזמן. אנשים מתים לראות אותה ואוהבים סיפורים על נשים בגילה.

"התעשייה שלנו משתנה באופן כה דרסטי. מעניין איך הכל ייראה בעוד שנה מעכשיו, עם אפיקים חדשים כמו אפל טי-וי, גוגל טי-וי וכו'. מצד אחד, נדמה שיהיו הרבה יותר הזדמנויות ומקומות לבוא לידי ביטוי; מצד שני, נדמה שכל המקומות מחפשים אותם דברים".

זה מה יש

וורד מסכימה עם הטענה ולפיה בפני שחקניות מגיל מסוים פתוחים יותר תפקידים בטלוויזיה מאשר בקולנוע. לא מעט שחקניות בנות 40‑50 מגלמות תפקידים מקבילים לזה שלה: למשל, דיינה דילייני ("בגוף ההוכחה"), קיירה סדג'וויק ("המפענחת") ואנג'י הרמון ("ריזולי ואיילס"). וורד עצמה החליפה את מלינה קנקרדס ב"סי-אס-איי: ניו יורק".

על מה מלמד ריבוי הנשים בתפקידים האלה?

"בעיקר על כך שזה מה שיש בטלוויזיה. תוכניות מסוג זה הן 75% מלוח השידורים. דרמות כמו 'להתחיל מחדש' ו'אחיות' הן ספורות מדי. סדרות המתח משודרות במשך שנים. התפקידים בהן כנראה לא מאתגרים במיוחד, במיוחד לשחקניות כמו דיינה דילייני שבאו מהעולם הדרמה המשפחתית. הסדרות העכשוויות נוסחתיות, עוסקות בהרבה אקספוזיציה, בהעברת מידע לקהל. הן נהדרות למי שעובד בהן, כי הן ארוכות טווח, בינלאומיות ופופולריות".  

אני שומעת "אבל"...   

"כן, אלה תוכניות שעוסקות בפתרון תעלומה, לא בדמויות - ­ הן לא מאפשרות התפתחות.  תוכניות ריאליטי החליפו את דרמות משפחתיות כמו 'אחיות' ו'סודות העיר', בשעות השידור ובכלל. יכול להיות שהדרמות יחזרו בשלב מסוים, כי אנחנו זקוקים לסדרות שיראו לנו מי אנחנו, יציגו מראה שלנו ושל המצב האנושי. אי אפשר להישאר בזירת הריאליטי, זה מיותר". 

ב"סי-אס-איי" וורד מגלמת את ג'ו דנוויל, מנהלת המכון הפתולוגי בניו יורק. כמעט כמו כל גיבורות סדרות המשטרה, וורד צועדת על עקבי סטילטו גבוהים, נראית זוהרת בין הגופות המרקיבות, ואמורה לשכנע בתפקיד של מדענית.

היית פעם חנונית חובבת מדעים?

"קצת. בכיתה ה' הלכתי לספרייה כדי ללמוד את כל טבלת היסודות ומה כל האותיות מסמלות. חוץ מזה, לאח של חברה שלי היתה ערכה לניסויים בכימיה, ואני השתגעתי על זה. כשהייתי בכיתה ו' אמא שלי החליטה לקחת את זה ממני לפני שאפוצץ את עצמי, וכך חסמה כל אפשרות שאהיה מדענית".

הפרק שיובא הערב שודר בספטמבר 2011, בסמוך לטקסי הזיכרון לעשור לפיגועים במגדלי התאומים ובפנטגון. הוא מספר היכן היו כל הדמויות באותו יום גורלי.

איפה את היית? 

"בקליפורניה. השעה היתה חמש-חמש וחצי בבוקר, כולנו ישנו. צילצלו אלינו ואמרו לנו לפתוח טלוויזיה. לפני שעברתי ללוס אנג'לס גרתי בניו יורק במשך חמש שנים, אני מתה עליה, מבקרת בה הרבה ועוד אחזור אליה. הכרתי את הטייס של המטוס שהתרסק מעל הפנטגון".

ללא קשר למציאות, בפרק הזה נראית ג'ו בוואשינגטון, מסתכלת מהחלון על המטוס שהתרסק על הפנטגון. "זה המטוס שחברי הטיס, כך שלא היה לי קשה להתחבר לסצינה", היא אומרת.

את אם לנער בן 18 ולילדה בת 14. גם לג'ו ילד כבן 18 והיא בודקת במשטרה את העבר של שותפו לדירה. האם זה אתי בעינייך?

"בעיני זה לא בעייתי. אם הייתי שוטרת והיתה לי גישה לתיקים, הייתי עושה אותו דבר", היא אומרת במבטא דרומי שלא הורגש עד כה. זה עוד קו דמיון בין הדמות לשחקנית - וורד היא ילידת מיסיסיפי, שלמדה באוניברסיטת אלבמה, וגם ג'ו ממוצא דרומי. 

האם את משלבת בדמות מאפיינים מהדרום?  

"קצת מבטא וביטויים דרומיים. יש מעט מאוד מקום להציג את הפן הזה של הדמות. לא רואים אותה הולכת הביתה או לומדים על חייה הפרטיים".  

מהשיחה עולה שאת לא בדיוק הצופה הממוצעת של הסדרה שבה את מגלמת תפקיד ראשי. מה את אוהבת לראות?  

"כל מה שגורם לי לצחוק. החיים מספיק קשים, מלאים חדשות נוראיות. קשה לי לראות את כל הסדרות בנוסח 'סי-אס-איי' או סדרות רפואיות כמו 'האוס' (שם גילמה את חברתו לשעבר של גרגורי האוס, סטייסי, ר"ק). אנשים מתים עליהן, אבל זה לא מתאים למערכת העצבית שלי", היא צוחקת.   

נדמה לי שבדיוק בשביל זה הן קיימות, ולא פלא שהן התרבו אחרי 11.9.2001. הן מספקות נחמה, נוסכות ביטחון.

"בהחלט. בנימה יותר רצינית: אני בטוחה שיש נחמה בידיעה שיש מישהי כמו ג'ו, המוצאת פתרון לכל בעיה ותופסת את הרעים. זה בהחלט מרגיע ברמה מסוימת". 

אבל לא אותך.  

"כשאני צופה בסדרה אני מדלגת על כל הקטעים המגעילים והמפחידים. אני מתה על החלק שבו כולנו במעבדה, מנסים להבין מה קרה".

רוגע ונחמה היא מוצאת בציור -­ תחום שבתקופה מסוימת רצתה להקדיש את עצמה אליו. "אני מציירת בסופי שבוע בסטודיו שבניתי עם חברה", היא אומרת וקולה נמלא רגש.

את נשמעת נרגשת יותר מאשר בשיחה על הסדרה. זה מכיוון שהציור הוא עניין שבנפש?

"לא, שני התחומים מזינים את נשמתי. כשאני מרגישה שאני יכולה לתת את המיטב, אני מאוד אוהבת לשחק. הרגשתי כך ב'להתחיל מחדש' וב'אחיות'. אלה היו דמויות מלאות תוכן. אני פורחת במקום שמציג דינמיקה בין-אנושית. התפקיד שלי ב'סי-אס-איי' אמנם לא הכי יצירתי, אבל הייתי רוצה שהסדרה תימשך לעד. זו חוויית עבודה מספקת עם אנשים מקסימים במכונה משומנת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו