בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרפתקאות שרלוק הולמס במאה ה-21

מארק גייטיס, אחד מיוצרי הסדרה הבריטית עטורת השבחים "שרלוק", מסביר מה נשתנה בגלגול העכשווי של הבלש הנצחי ומה פשר יחסיו עם ווטסון

29תגובות

שרלוק הולמס, גיבור הסדרה הבריטית "שרלוק", הוא איש המאה ה‑21. הוא נהפך לסנסציה אינטרנטית בזכות ד"ר ווטסון, המספר על הרפתקאותיו בבלוג פופולרי. הבלש בעל המעיל הארוך והצווארון המורם מרבה לסמס בטלפון הנייד שלו ומנסה להיגמל מעישון בעזרת מדבקות ניקוטין. ועם כל השינויים, "הוא עדיין הבחור הכי חכם בחדר", אומר מארק גייטיס, אחד מיוצרי הסדרה עטורת השבחים של הבי-בי-סי.

גייטיס, בן 45, שגם משחק בסדרה, כתב אותה יחד עם סטיבן מופאט. שתי העונות של "שרלוק", שלכל אחת מהן שלושה פרקים, משודרות הן בהוט (משבת בערוץ הוט 3) והן ביס (בווי-או-די).

תחייתו של שרלוק על המסך הקטן באה בסמיכות לגלגולו החדש על המסך הגדול בגילומו של רוברט דאוני ג'וניור. סדרת הטלוויזיה, שעלתה לשידור בבי-בי-סי 1 בקיץ 2010, נחלה הצלחה רבה ונמכרה ל‑180 מדינות בעולם. פרקי העונה השנייה שודרו החורף באנגליה, וכבר פורסם שהוזמנה עונה נוספת מיוצרי הסדרה. עונה זו תצולם רק לאחר שהשחקנים הראשיים יתפנו: בנדיקט קמברבאץ', המגלם את שרלוק, עסוק בצילומי סרט הקולנוע החדש בסדרת "מסע בין כוכבים", ומרטין פרימן, הלוא הוא ווטסון, מככב ב"ההוביט" שפיטר ג'קסון מביים עתה.

 

גייטיס, כך נראה, נוטה לעסוק ביצירות שאהב בילדותו: את "דוקטור הו", סדרת המדע הבדיוני שבה נהג לצפות אז, החיה למען הקהל של המילניום השלישי (יחד עם מופאט); ואת ספריו של סר ארתור קונאן דויל עיבד למסך הקטן.

בראיון טלפוני הוא נשאל אם היה מגדיר את עצמו "מכור להולמס" (מדובר בתסמונת בריטית מוכרת, לפי ההקדמה ל"כל הרפתקאות והזיכרונות של שרלוק הולמס" בהוצאת פנגווין). "כן, לחלוטין. התמכרתי ממש מגיל צעיר", הוא עונה. "כשהייתי בן שמונה קראתי לראשונה את הרפתקאות הבלש. אני חושב שזמן קצר לפני כן צפיתי בסרט 'שרלוק הולמס' מ‑1939, עם באזיל ראתבון כשרלוק הולמס ונייג'ל ברוס כד"ר ווטסון. בבית הספר היסודי הכנתי ציור של 'הבלש הגדול', שהושפע מ'כלבם של בני בסקרוויל'. קיבלתי עלי פרויקט מטופש של קריאת כל ההרפתקאות, כדי להגיד בבית הספר שעשיתי את זה. אני עדיין מתחרט על זה, כי קראתי את הספרים מהר מדי. אחד הדברים שהכי משמחים אותי הוא שהסדרה שלנו עוררה אצל ילדים עניין רב בספרים המקוריים".

האומנם אלמנטרי?

שרלוק של הסדרה החדשה, כמו הדמות המקורית, מנגן בכינור ומשתעמם בקלות. הוא גם מבחין אם מישהו מתגלח בסכין או במכונת גילוח ומסיק מכך מסקנות. הוא חד מחשבה, רב ידע ובלתי נסבל. הוא מזכיר לא מעט בלשים טלוויזיוניים בעולם רווי תעלומה זה.

האם בתוך הערב הרב של חקייני שרלוק ­ כמו ב"האוס", "המנטליסט", "בניחוש חוקר", "סי-אס-איי" ושאר בלשי הטלוויזיה האמריקאית ­ רציתם להחזיר את האייקון הבריטי האמיתי?

"למעשה 'האוס' עזר לנו מאוד לקדם את הפרויקט שלנו. כי אם למישהו היה ספק אם אפשר להביא את שרלוק הולמס למאה ה‑21, הרי 'האוס' ­ מעין שרלוק בסביבה רפואית ­ הוכיח כי אפשר גם אפשר.

"היחס שלנו לסדרה מראש היה לא כאל עיבוד מחדש אלא כאל מעשה של שימור. מה שחסר לנו בכל מיני עיבודים תקופתיים קודמים ליצירה של דויל הוא הדגש על החברות המשמעותית בין שתי הדמויות הראשיות. כי לדעתנו, החברות הלא מובנת מאליה בין שני האנשים האלה היא לב הסיפור; לא פנס הרחוב והערפל".

זאת טעות נפוצה לחשוב ששרלוק אומר "אלמנטרי, ווטסון יקירי", אבל האם הוא בכלל יאמר "אלמנטרי"? או במלים אחרות, כמה חופש פואטי התרתם לעצמכם ועד כמה דבקתם במקור?

"בעניין משפט המפתח, זה כמו 'נגן זאת שוב, סם' (משפט המיוחס לסרט 'קזבלנקה' אך לא נאמר בו, ר"ק). המשפט ה'אלמנטרי' מעולם לא נאמר כך: הוא בהחלט אומר 'ווטסון, יקירי' הרבה פעמים בספר, והוא גם אומר 'אלמנטרי' ­ אבל לא אומר את זה ביחד. הוא בוודאי יאמר 'אלמנטרי' מתישהו בסדרה.

"מראש, סטיבן (מופאט) ואני חיפשנו את המקבילה העכשווית לכל מיני דברים בספרים, כי הרי בסדרה מדובר בדמויות שחיות ונושמות בעידן המודרני. בסיפור הראשון, 'חקירה בשִני', ד"ר ווטסון הוא רופא צבאי שחוזר ממלחמת אפגניסטאן, אז גם ווטסון שלנו שב כרופא צבאי מאפגניסטאן. כלומר, היו דברים שהשתלבו בקלות רבה, אחרים הצריכו יותר מחשבה.

"'שרלוק הולמס' נוצר בהתחלה של הבלשות הרפואית המשפטית", ממשיך גייטיס, "אבל בעולם של 'סי-אס-איי' כולם עושים דברים כאלה. כלומר, אם גם בסקוטלנד יארד עושים בדיקות די-אן-אי וטביעות אצבעות וכו', היינו צריכים לייחד את שרלוק בדבר מה אחר: בכך שהוא עדיין יהיה היחיד בחדר שיידע לחבר בין כל פרטי המידע והנתונים האלה ולהבין מהם משהו שהאחרים לא יכולים לדעת".

 

אחת התחבולות של הסדרה היא שימוש בטיפוגרפיה על המסך ­ כתוביות עדינות של מה שהדמויות קוראות על מסכים, בטלפון נייד וכדומה, מופיעות על מסך הטלוויזיה. כך גם חישובים ששרלוק עושה במוחו. דברים שהוא מבחין בהם מרחפים מול עיניו כמו צפנים.

"ההחלטה על כך התקבלה במקרה", מספר גייטיס. "הבמאי, פול מקגיוגן, הציע לפתור את הבעיה של העברת מידע שווטסון קורא בטלפון של שרלוק בכך שהוא יוקרן על המסך. זה מצא חן בעינינו. אני יודע שזה יצר בעיה בתרגום עם כתוביות בשפות אחרות.

"אשר לכל מיני סממנים חיצוניים של שרלוק, כמו המקטרת, החלטנו לעדכן אותם. שרלוק הוא בן-אדם צעיר, מן הסתם הוא לא יעשן מקטרת ­ במקום זה הוא מנסה להיגמל מסיגריות בעזרת מדבקות ניקוטין. הוא גם לא ישתמש בסמים, כי אז הוא ייצא אידיוט. רמזנו בתחילה שאולי יש לו עבר עם סמים, כי זה מסוג הדברים שאתה עושה בצעירותך. יש לו אישיות של מכור, הוא כל הזמן על הקצה.

"חוץ מזה, חשוב להדגיש שהשימוש של שרלוק בסמים ומורפיום, במקור של דויל, אינו נובע מהתמכרות אלא משעמום. בכל מיני עיבודים רואים אותו משתמש בסמים בשביל הכיף, ואין דבר רחוק יותר מהאמת. במקור הוא משתמש בסמים רק כדי להסיח את דעתו מהעובדה שאין לו מקרים לטפל בהם".

חתיך עוד מהמאה ה‑19

"אני לא האדם היחיד בעולם שמשתעמם", אומר שרלוק בסדרה. למקרא קורות החיים של שני היוצרים של "שרלוק", נראה שהוא צודק. מופאט יצר גם את "זיווגים" והיה אחד התסריטאים של סרט הקולנוע "הרפתקאות טין-טין" שביים סטיבן ספילברג. גייטיס, בנוסף לעבודתו על "שרלוק" ו"דוקטור הו", שיחק בעבר בתוכנית המערכונים "ליגת הג'נטלמנים", היה אחד מעורכי התסריטים של "הממלכה הקטנה", שבה גם הופיע הופעות אורח, והשתתף בתוכנית המקאברית "נייטי נייט". כלומר גם הם אינם אוהבים להשתעמם.

"אני מזדהה עם שרלוק הולמס מכל מיני סיבות", אומר היוצר בתגובה להבחנה זו. "אני בהחלט לא טוב בלא לעשות כלום. אני אוהב להיות עסוק. אני לא יודע אם אנחנו מביאים זאת לקיצוניות של שרלוק", הוא ממשיך בחיוך, "שלא ברור עד היכן ירחיק כדי להפיג את השעמום שלו. בשלב מסוים הסמלת סאלי דונובן אומרת: 'יום אחד נעמוד מעל גופה ושרלוק הולמס יהיה אחראי למוות'".

"אל תהפוך אנשים לגיבורים, אלה אינם קיימים, ואילו היו קיימים לא הייתי אחד מהם", אומר שרלוק לווטסון. האם הקפדתם להפוך אותו לאנטי-גיבור?

"לא יותר מכפי שדויל כבר עשה לפנינו. הרי אין שום חדש בכך שהדמויות היחידות שמעניינות אנשים הן אלה בגוני אפור. אם יש גיבור שהוא כליל השלמות, למי אכפת ממנו? אם הוא מציג מורכבות מוסרית אז הוא מעניין יותר.

"אני חושב שאנחנו מצטרפים לסיפור בשלב חשוב מאוד מבחינת הגיבורים ­ ווטסון הוא איש שבור שאיבד את כל הביטחון שלו והוא פוגש באדם המצית את יצר ההרפתקנות שבו. שרלוק הוא על סף של מי יודע מה; אולי הוא מתכוון להרוג מישהו רק בשביל התרגיל האינטלקטואלי, בגלל היחס המשונה הזה שלו למהות החיים", הוא צוחק.

"הקפדנו להראות את הדמיון בין שרלוק למוריארטי, היריב שלו; הוא הצל שלו. במקור הוא אומר 'אנחנו דומים מאוד'; כאילו נחוצה רק דחיפה קלה כדי להעביר את שרלוק מהאור אל הצללים. זה לא נכון, שרלוק מױנע מהסיבות הנכונות. אבל הוא בודד ולא מסתדר עם אחרים. המפגש שלו עם ווטסון הופך אותו לאנושי יותר. הוא לעולם לא יהיה כמו כולנו, אבל הוא מבין מה חשוב בחיים".

אפשר לומר אולי "אנושי במידה". ווטסון מופתע בכל פעם מחדש מהיחס של חברו אליו. בשנינות הטיפוסית אומר ווטסון לשרלוק, לאחר שזה מבקש ממנו במפתיע לתת לו אגרוף בפניו, "אני שומע לא פעם 'תן לי אגרוף בפנים', אבל לרוב זה חבוי כמסר בין השורות". ההומור בתסריט הוא ממעלותיה הרבות של הסדרה.

"לפעמים יש לנו עשרה עמודי תסריט של שניהם מדברים ותו לא", אומר גייטיס. "ההנחה היא שבעולם הטלוויזיה, כאשר הכל זז מהר כל כך, זה ייחשב לארוך מדי בשביל הקהל, אבל בסופו של דבר אלה הקטעים שהקהל הכי אוהב".

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

רבים מתייחסים אליהם כאל זוג. אפילו גב' הדסון, בעלת הבית, שואלת אם היה להם ריב אוהבים. האם תמיד הרגשת בנימה הומו-ארוטית בטקסט?

"זאת בדיחה כמובן. אבל זה גם קשור לעידן הנוכחי, כי כיום כשאנשים שומעים על שני גברים בוגרים החולקים דירה, המסקנה הראשונה שלהם, ולא האחרונה כפי שהיה פעם, תהיה שהשניים הם בני זוג. ווטסון כל הזמן מנסה להכחיש, אבל מתייאש. חבל על הטרחה. ואמנם,--- לא משנה כמה פעמים נאמר שאנחנו לא מתכוונים שיהיו זוג, ההנחה של כולם היא שהם ימצאו את עצמם בסוף במיטה.

"כאן המקום להזכיר שאחת ההשפעות העצומות על הסדרה שלנו הוא סרטו של בילי ויילדר 'חייו הפרטיים של שרלוק הולמס' מ‑1970, עם רוברט סטיבנס וכריסטופר לי. זה סרט שלא זכה להוקרה ראויה, ועכשיו, באיחור, מתחילים להעריכו. מההתחלה סרט זה מרמז שבין ווטסון להולמס קורה יותר ממה שנדמה. כאשר בלרינה רוסייה פונה אל הולמס בהצעה שיעשו יחד ילד, כי הוא חכם והיא יפה, הוא מסרב לה בטענה שהוא וד"ר ווטסון הם בני זוג, כי אינו יודע איך לדחות את הצעתה בדרך אחרת. ווטסון כועס מאוד, אבל העניין נותר באוויר. בשלב מסוים בסרט של ויילדר הוא אומר לשרלוק: "אני לא רוצה להישמע חטטן, אבל היו לך נשים, נכון?' והולמס עונה לו: 'התשובה היא כן, אתה נשמע חטטן'. מבריק".

בנדיקט קמברבאץ' הוא בעל מראה ייחודי, כמו של דוגמן, לא מאוד מאצ'ו. האם גם לכן נבחר לתפקיד?

"הוא לא שחקן קולנוע טיפוסי במובן המובהק של המלה, אבל הוא רזה ובעל פנים מיוחדות מאוד. התפקיד של שרלוק הולמס הופך אותו לסקסי. במאה ה‑19, כאשר צירפו את האיורים המקוריים לספר של דויל, הסופר התלונן על כך שהולמס הרבה יותר מדי נאה. אני חושב שבעידן הטרום-קולנועי, אחת הסיבות שאהבו את שרלוק כל כך זה שהוא היה חתיך בציור. נראה לי שהקוראות החסירו פעימה כשראו את האיורים שלו אז".

עוד סדרות מדוברות: בנות | טאצ' | נערה אבודה | הפירמה | החשוד העיקרי | שקרניות קטנות | לאק | מבוקש | נקמה | אימה אמריקאית | מוארת | וילפריד | טרה נובה | נערה חדשה | בוס | ערים כל הלילה | הומלנד | גיהנום על גלגלים | שתי נערות מרוששות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו