בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השחר עולה על פאריס

טיונה פאריס היא השחקנית השחורה הראשונה המגלמת דמות קבועה ב"מד מן". בראיון היא אומרת שגם כיום אין כמעט שחקנים שחורים בסדרות שהיא אוהבת

תגובות

שמה של המזכירה החדשה של דון דרייפר - דון - נשמע כמו שמו של גיבור הסדרה, אך נכתב אחרת ויש לו משמעות שונה: "Dawn", שמה של המזכירה, פירושו "שחר", והוא מסמל, כך טוענת השחקנית המגלמת אותה, טיונה פאריס, "שחר של עידן חדש".

"הנוכחות שלה - כמזכירה שחורה - ושל מייקל גינסבורג, היהודי במשרד, מלמדים על שינוי שמתחולל במקום", היא אומרת בראיון טלפוני מלוס אנג'לס. שני האאוטסיידרים הללו הם תוספת מעניינת לעונה החמישית, שהגיעה כעת למסכים בארץ. מדובר בשני מיעוטים שונים, המסמנים את השינוי המתחולל בסדרה של אי-אם-סי, העוסקת בפרסומאי שנות ה-60 בניו יורק.

"הוא מייצג מיעוט דתי והיא מייצגת מיעוט גזעי, בזה הם דומים", אומרת פאריס. "שניהם מנסים למצוא את דרכם במקום האחיד הזה, גם בזה הם דומים. כל אחד מהם צריך להתמודד עם הדעות הקדומות המופנות נגדם, אבל למייקל מותר להשמיע את דעותיו ואת קולו. בהיותו גבר, מותר לו לעשות יותר דברים מאשר לדון. הוא גם אוחז בתפקיד יצירתי במשרד. עוד בעונה הקודמת, פגי (רעיונאית במקצועה, והאשה היחידה במשרד העוסקת בתפקיד יצירתי, ר"ק) אמרה שבתור אשה אסור לה לעשות הרבה דברים שלשחורים אסור לעשות. הוא לא יתמודד עם הקשיים הכפולים של דון, שהיא גם אשה, גם שחורה וגם במעמד של המזכירות במשרד".

אנטוני מוג'יאלו

פאריס, בת 24, היא השחקנית השחורה הראשונה בתפקיד קבוע ב"מד מן". קדמו לה דברה לייסי שגילמה את קרלה, עוזרת הבית של משפחת דרייפר, נאטורי נוטון שגילמה את חברתו שפנפנת-הפלייבוי של ליין פרייס, והופעת אורח קצר של דניאל אורטיז בתפקיד פעילה חברתית וחברתו של הרעיונאי פול קינסי.

פאריס טיפסה מעלה במהירות; ל"מד מן" התקבלה לאחר שהשתתפה בכמה פרסומות ובתפקידי אורח ספורים בסדרות כמו "האשה הטובה". "גדלתי בקולומביה שבדרום קרוליינה, באזור כפרי", היא מספרת. "תמיד אהבתי להופיע לפני אנשים. התחלתי בתחרויות יופי כילדה, ואחר כך הבנתי שאני רוצה גם לדבר, לא רק לחצות את הבמה, אז התחלתי ללכת לחוגי משחק בחטיבת הביניים ובתיכון. משם הלכתי לבית ספר מדהים, פנימיית אמנויות ששמה ‘בית הספר של המושל של דרום קרוליינה לאמנויות ומדעי הרוח'. את השנתיים האחרונות בתיכון עשיתי שם, חייתי במעונות ומשם התקבלתי לג'וליארד בניו יורק. סיימתי את הלימודים לפני שלוש שנים".

בסדרה נוצרת הקבלה בין פגי לדון; פגי (שאותה מגלמת אליזבת מוס) לא רק השוותה את מעמד האשה לדיכוי השחורים בארצות הברית, אלא מספרת כי גם החלה את דרכה כמזכירה של דון. בפרק ששודר בחודש שעבר בהוט3 השתיים התקרבו, אלא שהמפגש ביניהם, שהחל כשמח וחברי, הסתיים ברגע של מועקה. מהרגעים האלה שבזכותם "מד מן" זוכה שוב ושוב בפרס הסדרה הטובה ביותר; רגע קטן, כמעט ניואנס, שמגולם בו עולם ומלואו, מבט אחד שמספר את כל הדעות הקדומות, ומלמד על הסיבות להולדת התנועה לזכויות האזרח.

הרגע הזה מתרחש בסופו של ערב נחמד ומלא באלכוהול אצל פגי בבית. לפני שהיא פונה לישון, מביטה פגי אל עבר הארנק שלה, המונח על השולחן ומלא בסכום גדול של כסף, ומהססת אם לקחת אותו עמה לחדר. בהיסוס הזה מתבטאות כל המחשבות הפוגעניות ומלאות הייסורים שעוברות לה בראש.

האם דון אי פעם תסלח לפגי על שחשדה שהיא תגנוב ממנה?

פאריס: "אני לא יודעת מה מתיו ויינר, יוצר הסדרה, מתכנן בעתיד, אבל בנוגע לרגע הזה, אני אפילו לא בטוחה שהיא שונאת אותה או חושבת שפגי ראתה בה גנבת. נראה לי שכל אחד היה מביט בארנק שלו בדאגה מסוימת. מדובר בהרבה כסף לאותה תקופה, 400 דולר, היום זה שווה ערך ל-1,200 דולר, נגיד. המחשבה היתה עוברת לכל אחד בראש כנראה. הבעיה היא שפגי התעכבה על זה, ראו שהיא הקדישה לזה יותר מדי מחשבה - שהיא שקלה אם זה יהיה גזעני מצדה לקחת את זה; אם היא היתה פשוט לוקחת את הארנק ונכנסת לחדר, אף אחד לא היה מקדיש לזה מחשבה. אבל כל המאבק הזה שעבר לה בראש באותה דקה חושף את הדעות הקדומות שעמן היא נאבקת ואת הקושי להיות חברה אמיתית.

"עד אותו מפגש חברי דון תמיד אמרה לעצמה ‘אלה אנשים שאני עובדת בשבילם, הם לעולם לא יהיו יותר מזה', ואז מתאפשר איזשהו קשר חברי ונוח, והיא מרשה לעצמה לחשוב שאולי יהיה יותר. ואז היא חוזרת למשבצת הראשונה".

לשנות את המצב

באופן פרדוקסלי, "מד מן" מראה עד כמה דברים השתנו, ובה בעת מוכיחה עד כמה הם נותרו אותו דבר. הסדרה לבנה כמעט כולה, שכן מדובר בסדרה תקופתית על שנות ה-60 במשרד פרסום בניו יורק, אבל למעשה, סדרות נוספות של ימינו מציגות צוות שחקנים שכמעט כולו לבן.

"אני מסכימה שיש הרבה סדרות שהן לא מאוד מגוונות במשתתפים שלהן", אומרת פאריס. "למעשה חלק מהסדרות האהובות עלי הן כאלה. אני אומרת לעצמי ‘הייתי מתה להיות בתוכנית הזאת', אבל אז אני מסתכלת ומבינה שאין שם מקום בשבילי. זה קצת מתסכל. אבל אני מאמינה שדברים באמת השתנו, אפילו בזה שאנשים עושים את הפרויקטים העצמאיים שלהם, למשל ביוטיוב, סדרות שמופקות על ידי אנשים ללא מימון, שבאופן עצמאי מחליטים לעשות משהו, וזה מגיע למיליוני אנשים.

"יש גם יוצרות כמו שונדה ריימס ("האנטומיה של גריי" ו"מרפאה פרטית", מהסדרות המצליחות בטלוויזיה האמריקאית), שהעלתה בחודש שעבר את הסדרה שלה ‘סקנדל' עם גיבורה אפרו-אמריקאית - שאותה מגלמת קרי ואשינגטון. וגם הסרט של אווה דוברניי מהשנה שעברה, ‘I Will Follow', שבו רוב הצוות מורכב משחקנים אפרו-אמריקאים. אני מעריצה אנשים שיש להם חלום וחזון והם יעשו הכל כדי לקדם אותו. כי ברגע שיראו שיש שוק לדברים האלה, כבר יימצא לזה מימון בגופים יותר ממסדיים. אנחנו מנסים לצעוד קדימה ולשנות את המצב בעצמנו".

באילו תוכנית את צופה כעת, ובמה אהבת לצפות כילדה?

"התוכנית האהובה עלי עכשיו היא ‘משפחה מודרנית', אני פשוט מתה עליה. התחלתי לראות גם את ‘שובר שורות' בזמן האחרון, ואני ממש אוהבת את זה. נורא אהבתי את ‘Girlfriends'" - הכוונה לסדרה קומית ששודרה בין 2000 ל-2008 ועסקה בארבע חברות טובות, שכולן אפרו-אמריקאיות. "כילדה צפיתי ב'אני אוהב את לוסי' וב'משפחת קוסבי'. הייתי קצת זקנה בנשמתי. אהבתי לראות את ערוצי טי-וי לנד וניק אד נייט, שתמיד הקרינו את כל התוכניות הישנות מפעם".

העמדת פנים

לדבריה, ב"מד מן" לא צפתה עד שזומנה לאודישן, שאותו כמעט החמיצה בגלל נסיעה להודו (שאותה היא מגדירה כ"יותר חיפוש מאשר חופשה"). מאחר שההפקה של "מד מן" מתאפיינת בחשאיות גמורה, היא אפילו לא ידעה לאיזה תפקיד התקבלה. היא לא ידעה שהיא עתידה להיות המזכירה של דון (תפקיד שבמשך העונות נחשב למרכזי ומגוון). רק כשראתה את הפרק הראשון של העונה הנוכחית (שבו לא השתתפה) - ובמהלכו, עקב מהתלה של אנשי משרד הפרסום הובן שהם מתכוונים להעסיק שחורים, ואלה באו לנסות ולהתקבל לעבודה - הבינה שזה הג'וב החדש שלה.

באחד מהראיונות עמו אמר מתיו ויינר, בין היתר בתגובה לכך שהסדרה אינה מתמודדת מספיק טוב עם ענייני גזע, כי לעולם לא יעמיד פנים כאילו התנועה לזכויות האזרח היתה משמעותית ומרכזית לאמריקה הלבנה באותה תקופה; לדבריו, העמדת פנים כזאת לא תהיה הוגנת כלפי התנועה.

פאריס מסכימה עמו. "הסיפור של השחורים בארצות הברית היה מאוד שולי לקיום של הדמויות בסדרה. בפרק עם פגי, מתרחשות מהומות בברוקלין ובהארלם. הדמות שלי לא יכולה לעלות על הרכבת מחשש שהיא תיגרר לכל זה או תיפגע, אבל פגי חושבת שדון חוששת לחזור הביתה בחושך בגלל האחיות שנרצחו הרחק בשיקגו.

"הדברים שהיו מרכזיים כל כך לקהילה האפרו-אמריקאית, הם לא על הרדאר של האנשים במשרד סטרלינג-קופר-דרייפר-פרייס. הם אפילו לא יודעים שצריך לדאוג מזה, אז כן, אני מאוד מסכימה עם מה שוויינר אומר. זה לא יהיה נאמן לסיפור להראות אותם מאוד מתרגשים ומודעים לבעיה הזאת. וזה יהיה שקרי לשנות את זה רק כדי להתאים לדעת הקהל היום".

את רק בת 24. מה שמתואר שם הוא אפילו לא חלק מהחוויה של אמך. אבל אולי של סבתך?

"סבתא שלי עבדה במשרד כזה במנהטן בתקופה הזאת. שאלתי אותה על התקופה ההיא, אבל לא התחשק לה לדבר על זה יותר מדי. המעט שהיא אמרה הסתכם ב'זה היה בסדר גמור. אם הייתי בדרום, הדברים היו אולי נראים אחרת, אבל לנו היה בסדר גמור. עבדנו יחד, דיברנו. הייתי אמנם אחת מהשחורות היחידות במשרד, אבל זה לא היה עניין כזה גדול כמו שחושבים היום. לא דרמטי'". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו