בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראיון

אורי פפר שמח להשאיר מאחור את הימים הפרועים

אם אורי פפר היה פוגש לפני כמה שנים את הגרסה הנוכחית שלו, ייתכן שגם הוא לא היה מאמין. לקראת עליית דרמה בכיכובו, הוא מספר על הזוגיות עם יעל גולדמן ועל לידת בתו

14תגובות

כמה דקות אל תוך השיחה, גונבת את תשומת לבו של אורי פפר דמות תמירה ודקיקה. היא עומדת במעבר החצייה, מחכה שהרמזור יתחלף לירוק, ובינתיים כל תשומת לבה מרוכזת בתינוקת הרכה והעירנית ששוכבת בעגלה. פפר, מרואיין מאופק, מדוד וזהיר, לא מתאפק וקורא לה בחיוך ובניפנופי ידיים.

הרגע הפרטי הזה, שבו הוא נתקל במקרה באשתו, הדוגמנית יעל גולדמן עם בתם, בת ארבעה חודשים, חושף לרגע טפח מפפר הלא מחושב. זה שמחייך לעצמו כשהוא מעיר "אני מקווה שהיא תהיה דומה לאמא שלה", זה שנראה כאדם שראה את האור, מאוחר יותר בשיחה, כשיספר על רשמיו מהאבהות הטרייה.

אם פפר היה נתקל לפני כמה שנים בגרסתו הנוכחית ייתכן שאפילו הוא עצמו לא היה מאמין. התפקיד הראשון שעשה בארץ, בדרמה "אולי הפעם" ששודרה ב-2007, היה של גבר של נשים רבות, לא מתחייב, פלייבוי בוגדני. נדמה היה שבינו לדמות שררו יחסי קרבה חמים, או לפחות כך הצטייר. מהר מאוד, אף שאז חי ועבד בארצות הברית ולא היה מוכר בארץ, נהפך לדמות ידועה בחיי הלילה, אורח קבוע במדורי הרכילות ושמו נקשר לכוכבניות ושחקניות. זכורים גם ראיונות בוטים, שבהם סיפר בהרחבה ובהתרברבות על נשים וכיבושים, חוויות הוללות בארץ ובחו"ל. כל זה, שהוא מכנה בהשלמה "הרווקות המאושרת שלי", התחלף לטובת "הזוגיות המאושרת שלי".

איליה מלניקוב

כיום השתנו חייו של פפר לחלוטין ונדמה שאין מרוצה ממנו. בעבר הצהיר בראיון שכאשר יוולדו לו ילדים, יירגע. נדמה שהוא היטיב להתנבא. "היה מה שהיה, אין לי חרטות", הוא מסביר. "אני שמח מאוד בשינוי. מי שהייתי לפני עשר או חמש שנים או אפילו שנה, זה כבר לא אני. הדבר היחיד שנשאר הוא הרצון לשמור על הגרעין שלך. להסתגל למצב החדש, אבל שהוא לא ישתלט עליך".

בכל מקרה, אף שחייו השתנו, נדמה שהוא עדיין מגלם לא מעט דמויות בעלות מרכיבים דומים. שתיים מהן ממש עכשיו. בשבועות האחרונים עלתה הגרסה המקומית לסיטקום "נשואים פלוס", שבה הוא מגלם את דדי ונטורה (הבוס של הדמות הראשית שמגלם ליאור אשכנזי) גבר שטורף את החיים ונהנה ממנעמיהם. ביום ראשון גם תעלה בלווין הדרמה היומית "נויורק", דרמת פשע על חבורת צעירים ישראלים בעיר הגדולה. פפר מגלם בה את דגן, שחקן וכוכב ילדים שנוסע לרדוף אחרי קריירה בינלאומית ומגלה שסוד נורא מעברו רודף אחריו לשם. "דגן" הוא כוכב גדול, רודף נשים ומתפקע מחשיבות עצמית.

"הוא מת על עצמו וזה תמיד מצחיק אותי בתחומנו", אומר פפר, "בסך הכל שחקנים מגלמים איזו דמות וזה פסיק זעיר, אם בכלל, בפאזל של החיים, ובכל זאת לפעמים אנחנו לוקחים את עצמנו יותר מדי ברצינות. ניסיתי לגעת בדבר הזה, כוכב הילדים שדווקא מרגיש שהוא מאוד חשוב לעולם".

 

לרגע נדמה שאולי המחשבה על כמה מהטיפוסים הללו, שהוא מכיר היכרות קרובה, עוברת בראשו של פפר. אולי בגלל זה הוא ממשיך: "לא שאני אומר שהם לא, רק שיש הייררכיה מסוימת. בהייררכיה של דגן הוא בראש, אולי האפיפיור לפניו, אם זה יום טוב לאפיפיור. כל הזמן הייתי אומר לבמאי (אריאל בנבג'י, ג"א) ‘אני יוצא מספיק אידיוט?' זה היה נורא חשוב הטמטום הזה".

אתה מכיר את הטיפוסים האלו?

"אני מכיר, בטח שמכיר. יצא לי לראות ולחוות".

אולי גם אתה היית קצת כזה פעם?

"אני לא חושב שהייתי או שאני כזה בכלל, אני רוצה לחשוב ככה לפחות. אני מאמין שאני לוקח דברים בפרופורציה ולא עושה מעצמי יותר ממה שצריך. אני מנסה לא לשפוט, אבל יכול להגיד על עצמי שבעולם שלי יש דברים הרבה יותר מהותיים, חשובים".

זה נראה כאילו התפקידים ה"מיידיים" שלך הם שכפולים של הדימוי שלך, הגבר הצעיר, כובש הלבבות.

"זה התפקיד הראשון שעשיתי בסדרה, ומיד אחריו היו לי הצעות לתפקידים נורא דומים. לא רציתי את זה. דווקא התפקיד השני שעשיתי היה ב'מעורב ירושלמי', של בחור שנפצע בצבא, וזה היה כוכב לכת אחר לגמרי מהתפקיד הקודם. אחר כך עשיתי תוכנית מערכונים. אני מרגיש שהבחירות שלי יותר רחבות. אבל לפעמים יש תפקידים שהם באותו מגרש, אותו ענף ספורט. זה בסדר, צריך למצוא את הניואנסים השונים".

אתה מוצא שזה מגביל או מסייע?

"לפעמים האלטר אגו יושב לך טוב כצופה על הדימוי של אותו אדם. אני לא עובד בזה, בלהיות דימוי. המציאות היומיומית שלי וקצב החיים שלי זה כבר ממש לא שם. אני לא מנסה להילחם בזה, להסביר את עצמי או להצטדק על זה. הדימוי שאת מדברת עליו, הוא כבר לא רלוונטי לגבי".

פפר מספר על סרט הקולנוע "משפחה חדשה" שצילומיו התקיימו לאחרונה. הוא וקרן מור מגלמים הורים לנערה בת שתים עשרה. דמותו שם מורכבת ומבוגרת יותר. קשה שלא לחשוב גם על התפקיד שעשה בדרמה "פלפלים צהובים" שהיה אחר, מובס מעט ורגיש. ואמנם, מקרוב אפשר כמעט להבין את הטשטוש והבלבול הזה שבין הדימוי לכישרון. פפר אולי התמתן, התמסד ונהפך לאב, אבל כל יתר המרכיבים שם. הוא עדיין מדבר בטון מנומנם ונונשלנטי, מושך הברות מסוימות בדרך האופיינית לו, והוא מצטיין במראה מרופט מעט, לא משתדל ונינוח, שמצטלם היטב.

בכל אלו אין כדי לגרוע מעבודתו כשחקן ומהדברים שיש לקולגות, שחקנים ובמאים שעבדו עמו, להעתיר עליו. הבמאי עופר ויצמן, שעמו עבד ב"אולי הפעם" ו"נשואים פלוס" אומר כי "הוא שחקן מחונן בעיני. ההבדל בין הפרסונה הציבורית שלו לאישיות שלו הוא שמים וארץ. הוא איש עדין, מתוק וחכם, אוהב אדם והוא שחקן חרוץ. מה שנראה כאילו נשלף מהשרוול מגיע מעבודה קשה. הוא מגיע תמיד מוכן, מצויד בקלסר, עם רשימות על הדמות. חריצות של פועל". ויצמן מספר כי את הדמות של פפר ב"נשואים פלוס" הוחלט להרחיב בגלל האיכויות שהביא והכימיה הטובה עם אשכנזי.

רועי ברקוביץ

במאי נוסף שעבד עמו בשנים האחרונות מספר כי פפר נמנע מלספר על עצמו או להתרברב, אפילו כאשר הוא מלוהק לתפקיד חדש ונחשק, ומגיע תמיד מוכן מאוד לסט הצילומים, מצויד ברשימות ואחרי עבודה מוקדמת שעשה. אחרים מספרים שעל הסט "הוא נותן בדיוק מה שמבקשים ממנו" ושמדובר בפרטנר "מתוק ורך" וגם "מאוד אינטליגנטי, רציני". הדימוי הקליל, אם כן, אינו מדויק לגמרי.

פפר מספר שכאשר הוא מתכונן לתפקיד, הוא מצלם את עצמו מאלתר ולומד ניואנסים ודמויות. אחרי שיצטלם, עם זאת, הוא מעדיף שלא לצפות בתוצאה, כדי להימנע מעיסוק אובססיבי וביקורת, עצמית בעיקר, מוגזמת. מעניין לברר כיצד העבודה היסודית והרצינות, הסתדרו עם תפקיד בדרמה יומית.

"המגמה הזאת של להוציא את המקסימום במינימום תנאים ועבודה, אני חושב שזה ממש לא הוגן לגבי כל הנוגעים בדבר, מההפקה עד האיפור ועבור בשחקנים ובבמאי. האשליה הזאת שאפשר להדביק פערים ברצון טוב פוגעת בסופו של דבר בחוויה שלך כיוצר וגם במוצר עצמו. אני לא אומר שצריך לצלם פרק אחד במשך שבועיים כמו בארצות הברית. יש בארץ בעיות תקציב וזה ברור. אבל יש גם נקודת אמצע ויש בה מרחב נשימה".

אסנת רום

מצד שני זה הז'אנר ויש לו סולם איכויות נפרד.

"לי יש עדשה אחת ויש בה דברים שאני אוהב ולא אוהב, מה שנראה טוב ומה שלא טוב. אתה לא הולך לתערוכה ואומר לעצמך, את הציור הזה אני לא אוהב, כי לצייר לא היה זמן לצייר אותו".

אתה חושב שלא תאהב את התוצאה הסופית?

"אני מקווה מאוד שזה לא יהיה המצב. אתה עובד בצורה מאוד דרוכה במסגרת הזאת, אבל בסופו של דבר אם אתה לא יכול לעשות עוד טייק או להגיע לסצינה בגלל אילוצים שנקבעו מראש, בסופו של דבר התוצאה תיראה במסך".

זה מצב מתסכל קצת.

"אתה צריך לדעת למה אתה נכנס. יש פה קו דק מאוד. היעדר האמצעים הזה גם גורם ליצירתיות. יוצרים ישראלים חושבים ‘איך אני עושה את זה בתקציב הזה ועדיין נשאר טוב'".

בקצב מקסיקאי

פפר, שיהיה בקרוב בן 37, נהפך כאמור לפני כארבעה חודשים לאב לתינוקת עמנואל. הוא יליד ירושלים שגדל בגבעה הצרפתית, שירת בצבא, בהתחלה בגולני ואחר כך בגלי צה"ל. כשהשתחרר טס לניו יורק ללמוד משחק בסטודיו של לי שטרסברג. הוא חי בארצות הברית במשך עשור, מחלק את זמנו בין ניו יורק ללוס אנג'לס, והשתלב בכמה תפקידים בסדרות טלוויזיה וסרטים, ובעיקר בפרסומות. ל"אולי הפעם" התקבל על סמך אודישן מצולם ששלח.

לפני כשלוש שנים נישא לגולדמן, ועד לאחרונה החזיק במשותף עם אחיו בפאב "זינגר" בתל אביב. לאחרונה, בגלל עומס עבודה ולידת בתו, החליט למכור.

"הלידה זאת חוויה שמגמדת כל חוויה אנושית אחרת", הוא אומר, "להציץ בין הרגליים של אשתך כשמופיע שם ראש והשנייה הוא מסתובב ומסתכל עליך. באותה שנייה שהפלא המדהים הזה יוצא, לוקח נשימה ראשונה וזה יצור חי, זה מדע בדיוני, אין שום דבר יותר מטורף מזה".

יוסי צבקר

החיים התהפכו לך?

"זה פשוט שאותה שנייה מבטלת את מה שהיה קודם. היא נולדה פיצפונת, עם כפות ידיים מקומטות כמו של זקנה. בכלל חשבתי אז שיש דמיון בין תינוק לזקן, ההעוויות, הקמטים, ורק אחרי כמה זמן זה נהפך לתינוק כמו שאתה חושב שתינוק נראה. הרגשתי כאילו הנפש ירדה ולאט לאט, תפסה את המקום שלה, מאכלסת את הגוף הזה שמתעגל יותר והופך לבן אדם", הוא אומר, מלווה את דבריו בתנועות ידיים וגוף המסמנות התרווחות במקום.

"החוויה הזאת, ילדים, מביאה אותך לחוות הכל בקצב אחר, מקסיקאי לגמרי, אטי-אטי וזה נחמד. אני עוד לא שם אבל אומרים שאתה חווה את הילדות השנייה שלך עם הילד שלך. אני מרגיש שבינתיים אני חווה את הבריאה. מצטער על המלים הגדולות אבל זה מה שזה. אתה מגלה אהבה מטורפת. אם הערצתי נשים עד היום, היום אני חושב שזה שנשים לא מנהלות את העולם זה העונש הכי גדול שהכדור שלנו ספג".

מה אתה רואה בבית?

"כוח עצום, יכולת הכלה, נתינה, סבלנות, התחשבות. כל הדברים האלו שהמציאות החדשה דורשת. אומרים שהסימן לאינטליגנציה הוא היכולת להסתגל למצבים חדשים. אשה חייבת, אבל זה לא מרגיש ככפייה. יש ליעל היכולת להתאים את עצמה באופן שמשאיר אותי פעור פה".

נשמע כאילו אתה מסתכל על זה מבחוץ.

"אני מסתכל על זה מנקודת מבט של גבר ואין מה לעשות. נכון שאני שם, אבל בחוויה הזאת אני צופה בסופו של דבר וכל יום משתתף קצת יותר. בשלב הראשון בין האמא לתינוק יש קשר קמאי. חבל הטבור נחתך רשמית אבל היא מריחה אותה, היא צריכה אותה. זה שתיהן עכשיו. למרות שיש מקום לגבר, יש ההתבוננות מהצד. אני אוהב דווקא את התפקיד הזה. בכלל, להיות אבא זה מגניב לגמרי. נסענו עכשיו לשלושה שבועות לטיול בחו"ל".

נשמע כמו משהו שבין איזה כיף לאוי ואבוי.

"כיף נטו. כל הזמן אנשים עסוקים בלהפחיד אותך. הלידה לא פשוטה, אחרי הלידה החודשים הראשונים נוראיים, יש כל הזמן אמירות כאלה סביבך שמנסות להכין אותך לאיזה משהו נורא, כשבעצם היה פשוט מצוין. הלידה, החודשים הראשונים, אפילו הטיסה אתה היתה מדהימה. ברור שיש כאלה שחווים דברים אחרים, אבל בשבילנו זה היה נהדר".

אתה נראה כאילו ראית את האור. התוכניות להצליח בחו"ל עדיין קיימות?

"אני לומד שהתבגרות היא פשוט שינוי של סדרי עדיפויות והיום יש לי סדרי עדיפויות אחרים".

נראה שדברים שהיו חשובים לך מאוד נשארו מאחור.

"אני מכיר אנשים שמתגעגעים לתיכון או לצבא או לילדות. זה לא קיים אצלי. יש משהו שנעשה יותר רגוע עם הגיל. בכלל, אני לא מנסה לשמר דימוי, או מתעסק באיך אני נתפש. אני חי את החיים שלי והמחיר לא מפחיד אותי, זה חלק מהמקצוע. אני מקווה שאת מה שיש לי להראות אני מראה על המסך ואם אני מקווה למשהו, זה שתוכלי לראות אותי בצורה האינטימית ביותר על המסך". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו