בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבדיחה היא על חשבון מאט לה בלאנק

רגע לפני חזרת הסדרה הקומית "אפיזודס", שבה הוא מגלם שחקן המנסה להחיות את הקריירה, מאט לה בלאנק מגלה מה ההבדל בינו לבין הדמות

8תגובות

הנה עובדה שאולי לא הייתם חושבים על השחקן מאט לה בלאנק: הוא משתמש במכשיר מיוחד כדי לגלח את שיער החזה שלו למשולש מעצבים סימטרי. "זה כמו מסור שרשרת", הוא צוחק. "לא, זה פשוט מין מכשיר תספורת". ולא רק את שיער החזה. "אני עושה ‘מנסקייפ' (גילוח שער הערווה)". באמת? במציאות? לה בלאנק שולח מבט אל גופו ומהנהן. "כן, אני עושה את זה". אבל חשוב לו להבהיר שיש לו "אבר מין בגודל נורמלי לחלוטין".

פתיחה כזאת של ראיון אינה מובנת מאליה, והיא לא הטריטוריה הטבעית של החתומה מעלה. אבל ביולי הקרוב תעלה בארצות הברית העונה השנייה והחדשה של "אפיזודס", שבלאנק מגלם בה שחקן, "מאט לה בלאנק" שיש לו תספורת מעצבים על החזה ואיבר מין ענקי. לכן אנחנו נפגשים במועדון בסוהו בלונדון ועוסקים בשאלה אילו פרטים אנטומיים שייכים באמת לו ואילו ל"מאט לה בלאנק". אני חושבת שלזה אנשים מתכוונים כשהם אומרים שהתוכנית פוסט מודרנית מאוד.

 

"בטלוויזיה יש עניין מוזר", מעיר לה בלאנק. "אתה רואה דמות בכל מיני מצבים, במשך הרבה מאוד שנים, ואתה לא יכול שלא לחשוב שהשחקן הוא הדמות". הוא יודע על מה הוא מדבר. אחרי שגילם את דמותו של השחקן הכושל ג'ואי טריביאני ב"חברים" במשך עשור שלם, התמזג ג'ואי עם לה בלאנק במידה כזאת שלאחר תום התוכנית, ב-2004, חזר השחקן לגלם אותו בסדרה-בת חדשה, סיטקום ששמו "ג'ואי". הסדרה החדשה לא נחלה הצלחה והוא יצא לחופשה של ארבע שנים. בשנה שעברה הוא חזר ב"אפיזודס", שבה הוא מגלם שחקן ושמו מאט לה בלאנק, שהיה בעבר ג'ואי מ"חברים".

"אפיזודס" עשויה בשל כך להיתפש כמבלבלת ויצירתית פחות מכפי שהיא באמת. זו דרמה קומית הבוחנת במבט סאטירי את הטלוויזיה האמריקאית, ומככבים בה טמסין גרייג וסטיבן מנגן בתור זוג בריטי - בוורלי ושון, שסיטקום שלהם, שזכה בפרס באפטא, נמכר לרשת טלוויזיה מפלצתית בלוס אנג'לס. השניים עוברים לגור בהוליווד כדי להפיק את הגרסה האמריקאית לסדרה, ונחרדים לגלות שהשחקן הראשי שלהם הוחלף בשחקן ושמו מאט לה בלאנק, שהיה פעם כוכב ענק ב"חברים" וכעת זקוק נואשות לתוכנית מצליחה חדשה כדי להחזיר את הקריירה שלו למסלול.

לה בלאנק הזה הוא עשיר מופלג ואדם ציני ויהיר למדי, אבל מבולבל מעט, והוא מצליח להרוס הן את הפיילוט שלהם והן את נישואיהם. את הפיילוט משום שהוא ליהוק איום ומגוחך. את הנישואים משום שהוא שוכב עם בוורלי. העונה הראשונה של "אפיזודס" הסתיימה בידיעה הרת האסון שהפיילוט זכה להצלחה נגד כל הסיכויים - והמשולש נאלץ להישאר בלוס אנג'לס כדי להפיק את התוכנית ולהכשיר את הקרקע לעונה השנייה.

בית ספר לדיאלוגים

כותבי "אפיזודס" הם דייוויד קריין, מיוצרי "חברים", ושותפו ג'פרי קלריק. חבל שהשניים לא כתבו גם את "ג'ואי", שלא היתה מוצלחת במיוחד, משום ש"אפיזודס" היא מחוכמת ומצחיקה וגסה ומפתיעה, ולה בלאנק שבסדרה החדשה הוא שוב במיטבו. הוא הסכים לקבל את התפקיד רק משום שידע כי קריין מכיר אותו זמן רב ולכן נתן בו אמון, אך מודה כי ההיכרות היתה עשויה להיות חרב פיפיות. מפעם לפעם הרגיש קצת פרנויה בגלל התסריט וניסה לפענח אילו חלקים מדמותו הם הגזמה קומית ואילו מתאימים למציאות יותר ממה שהיה מעדיף לחשוב.

"הרעיון שאני אשחק את עצמי עורר בי ספקות ואי נוחות גדולים, כי לא הבנתי למה הכותבים חותרים. הם אמרו: ‘אבל אנחנו לא עושים סרט תיעודי. אנחנו לא נכתוב עליך באמת'. אמרתי: ‘אני מסכים, ובלבד שזה לא יהיה אני. זו תהיה הדמות ואנחנו פשוט נדביק לה את השם שלי ונוכל להשתעשע אתה. אבל אני לא רוצה שהתסריט יתבסס על המציאות'. הדרך שמצאנו היא להתייחס לדימוי הציבורי של מאט לה בלאנק, הסלבריטאי".

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

מה ההבדל הכי גדול בין הדמות הזאת לדמותו האמיתית? "אני לא יכול לענות על השאלה הזאת". לא יכול? "בסדר", הוא מחייך. "אני יכול. אבל אני לא רוצה".

לה בלאנק אמנם ביקש למחוק סיפור אחד או שניים מהתסריט, אבל הוא לא מוכן כמובן לגלות מה הם היו. "היו כמה דברים שפשוט לא הרגשתי נוח אתם". כי הם היו קרובים מדי לחייו האמיתיים, או מתוך חשש שהצופים יחשבו שהם נכונים אף שהם לא נכונים? "קצת מכל דבר", הוא אומר בהיסוס. האם חשש שיוצג כטיפש? "לא, לא מפחיד אותי שיחשבו שאני אידיוט", הוא צוחק, רגוע יותר. "אני באמת אידיוט!"

כדי לספק הוכחה לכך, הוא מספר על יום הצילומים הראשון. לאחר שהופיע ב"חברים" וב"ג'ואי" לפני קהל באולפן, ולאחר ארבע שנות הפסקה, "הגעתי לבדיחה הראשונה בטייק הראשון ולא שמעתי שום צחוק. מיהרתי להגיע לבדיחה השנייה, ולבדיחה השלישית, ולרביעית, עברתי את כל הנאום ולא שמעתי אפילו צחוק אחד. ‘לעזאזל', חשבתי לעצמי, ‘אני כבר לא יודע לשחק כמו שצריך. פישלתי לגמרי'. והם צעקו "קאט!" וכולם פרצו בצחוק. ואז הבנתי, ‘אה, נכון, כולם אמורים להיות בשקט'. כן, היה לי רגע אמיתי של ג'ואי טריביאני".

זו אנקדוטה שנוח להיזכר בה. למעשה, חלק ניכר מחייו הבוגרים נאלץ לה בלאנק להתמודד עם ההנחה הרווחת שהוא דביל חביב כמו ג'ואי. "אנשים מדברים אתי לאט לפעמים. ותמיד שואלים אותי אם אני בסדר, כי אני הרבה יותר שקט ומאופק מהדמות שגילמתי ב'חברים'. חושבים שאני בדיכאון, או עצוב, או מוטרד. אבל בחיי היום-יום אין לי פשוט המרץ שיש לי כשאני יוצא להופיע מול קהל ולצלם תוכנית טלוויזיה. אני פשוט לא כזה".

דמותו של ג'ואי רחוקה כל כך מאישיותו האמיתית, שבדקות הראשונות של הראיון אני נתקפת חרדה וחוששת שאיאלץ לעבוד קשה. הכתפיים שלו נוקשות, כמעט קפואות, והוא מדבר על מלאכת הקומדיה ברצינות רבה, באופן אינטליגנטי שג'ואי לא הפגין מעולם. "הרקע שלי הוא ברובו פורמט של מצלמות רבות, זו יריעה רחבה ותפישה רחבת היקף של המציאות. מצלמה יחידה היא מדיום אמיתי יותר וקצת יותר אינטימי. ‘חברים' היתה בית ספר לדיאלוגים שנונים ומצחיקים, שיעור בשפה אינטליגנטית. זה היה בית ספר לחקר הסצינות, לדינמיקה קבוצתית. יצאתי משם עם תואר שני בקומדיה".

אבל עד מהרה הוא מתחיל להירגע ולהתלוצץ. אחת הסצינות ב"אפיזודס", שבה אשתו של המנהל הבכיר מהערוץ מתחילה אתו ומחליקה את ידה במורד מכנסיו - "זה היה כיף" - לא היתה רחוקה מאוד מדברים שקרו לו בשיא ההצלחה של "חברים", הוא אומר וצוחק. "לא, זה קרה לא מעט. אף אחת אולי לא ניגשה אלי ממש והכניסה לי את היד למכנסיים, אבל בהחלט קרו כל מיני דברים מוזרים.

"אני זוכר שיום אחד אכלתי צהריים עם דייוויד שווימר. זה היה בשלב התחלתי יחסית, בעונה השנייה או משהו כזה, וישבנו במסעדה. ניגשה אלינו אשה עם תינוקת - תינוקת, לא ילדה קטנה, תינוקת ממש - ואמרה, ‘או מיי גוד, או מיי גוד' ופשוט השליכה את התינוקת על דייוויד והתחילה לפשפש בתיק שלה כדי למצוא מצלמה. היא לא הושיטה את התינוקת לדייוויד ווידאה שהוא מחזיק אותה. אז דייוויד אמר: ‘רגע, תיזהרי שלא תפילי את התינוקת'. אבל היא רק חיפשה את המצלמה". דברים כאלה היו מטרידים מן הסתם. "זה היה מטריד מאוד", הוא מסכים בפנים חתומות. "היא אפילו לא הבחינה בי. זה היה דפוק לגמרי".

לה בלאנק היה בן 26 בלבד כשעולמו טולטל ונהפך למקום המאוכלס בעיקר במטורפים היסטריים. הוא היה נגר מעיירה קטנה במסצ'וסטס, ילד יחיד לאם חד הורית, שבא לניו יורק בהיותו בן 17, לאחר שהבין כי אינו רוצה לדפוק מסמרים כל חייו. הוא ניסה להיות דוגמן, אבל קומתו, 1.80 מטרים, לא היתה גבוהה דיה למסלול. לכן החליט לנסות את תחום המשחק, אבל גם בזה לא עשה חיל. כשנבחן ל"חברים" היו לו בחשבון הבנק 11 דולר בלבד. בסוף הסדרה הוא הרוויח מיליון דולר לפרק.

אבל אז, כמובן, הוא כבר כמעט שלא היה יכול לצאת מהבית. ולכן אני תוהה אם ברגע כלשהו היו לו הרהורי חרטה בנוגע לקסמה של ההצלחה. "כן, כשמדובר בהיבט הזה שלה. ואני עדיין מרגיש ככה. טוב, זה מין רגע ארוך תמידי כזה".

אבל ההיסטריה כבר שככה קצת, לא? "כן, קצת. ג'סטין ביבר מתאכסן במלון שלי עכשיו, ויש בחוץ גדודים של ילדות קטנות. יצאתי החוצה והן אפילו לא... לא היה אכפת להן. הן הסתכלו מאחורי לראות אם הוא שם. רציתי להגיד, ‘סליחה?!'" אבל למען האמת הוא לא יכול להשאיר את "חברים" מאחור. "כי התוכנית משודרת בשידורים חוזרים בכל העולם, ועכשיו מגלה אותה דור חדש של צעירים. אז עוצרים אותי לפעמים בנות ובנים ואומרים: ‘אוי אלוהים, אתה הבחור הזה מ... וואו, אתה כל כך זקן! מה קרה לשערות שלך? אלוהים!' זה צורב. זה לא מצחיק".

אני לא חושבת שהדברים האלה באמת צורבים לו, שכן הוא בן 44 ונראה פנטסטי, וברוב שנות "חברים" נהג לצבוע את שערו. "אני זקוק לגלונים של צבע בכל כמה שבועות, אבל עכשיו אני כבר לא יכול להרשות לעצמי לצבוע את השיער", הוא מתלוצץ.

הוא בהחלט לא עשיר כמו הדמות שהוא מגלם ב"אפיזודס", אבל באי רצון הוא מודה שהונו מאפשר לו לא לעבוד יותר, ולא רק בזכות "חברים" אלא גם בזכות "ג'ואי", שבה היה שכרו, על פי הדיווחים, 15 מיליון דולר לעונה. "עשיתי הרים של כסף, לעזאזל", הוא מחייך, "אז מצדי תקראו לזה כישלון".

זה לא ג'ואי

אבל "ג'ואי" אכן נחשב כישלון בעיני רבים, ואני תוהה אם בדיעבד הוא היה מעדיף שלא לעשות את הסדרה. באותה תקופה התגרש ממליסה נייט, דוגמנית לשעבר שנישא לה ב-2003 ואם בתם מרינה, כיום בת שמונה. זה לא היה הפרק המאושר בחייו. "לא, הייתי עושה את זה שוב. בעיני זו היתה תוכנית טובה. אני רק חושב שסיפרנו סיפורים שסירסו את הדמות. הם המציאו בחור שהגיע למקום חדש, הוליווד, בלי חברים, התמלא ספקות כלפי עצמו ולא היה יכול להכיר בחורות - וזה לא ג'ואי. ג'ואי היה מאז ומתמיד אופטימיסט גמור. תמיד. וממה שהם כתבו הצטייר טיפוס אחר. זה היה מתסכל".

הוא התחנן בפני קריין שיכתוב את התסריט, אך קריין היה מותש אז, והאולפנים לא רצו לחכות עד שהתסריטאי יחזור מחופשה. "אני מניח שאילו יכולתי לחזור אחורה בזמן הייתי עומד על שלי ואומר: ‘אני לא עושה את הסדרה בלי דייוויד'. זה מה שהייתי משנה".

עכשיו, ב"אפיזודס", נקודת המוצא הקומית היא הקריירה המתפוגגת של "לה בלאנק". הדמות אמנם בדיונית באופן תיאורטי, אבל האם לא חשש שאם גם תוכנית זו תיכשל הבדיחה לא תיראה מצחיקה כל כך? "אם חושבים על זה ברצינות", הוא אומר בחיוך, "לא משנה אם הסדרה תצליח או לא. כי אם לא, איש לא יצפה בה ממילא. אז למי אכפת לעזאזל?"

אי-פי

אני אומרת לו שהתיאוריה שלו יכלה להיות נכונה רק אילו לא שמע עליו איש קודם לכן. "כן, אבל לא חששתי מזה, כי אני מכיר את הכותבים מצוין וידעתי שלא תהיה לי סיבה להתבייש בפרויקט. אם זה יביא רייטינג ואם לא, זה כבר לא בידיים שלי. אבל ידעתי שהסדרה תהיה כתובה טוב, ושאתגאה בה ואהנה לעשות אותה. ולא אכפת לי להיות נושא לבדיחה. לא אכפת לי להיות נושא לבדיחה אם זו בדיחה טובה".

למרבה השמחה, התברר שהבדיחה לא סתם טובה. לה בלאנק זכה בגלובוס הזהב על העונה הראשונה, ושאר השחקנים מצחיקים מאוד - אף שהתיאור הקריקטוריסטי של אנשי טלוויזיה בלוס אנג'לס אינו רחוק מאוד מהמציאות, לדברי לה בלאנק. "כדי לשמור על הקריירה שלי עדיף שלא אנקוב בשמות, אבל כן, יש כמה אנשים מטורפים בהוליווד. מטורפים. אני מכיר כמה מנהלים כאלה ברשתות הטלוויזיה. והמלהקים, שאין להם טיפת חוש הומור, מקבלים את ההחלטות בקשר לקומדיות. ולמרות זאת, יש שם כמה אנשים ממש מוכשרים, אמיתיים, נחמדים. אבל הרבה פחות מעניין לכתוב עליהם מאשר על המטורפים שמסתובבים שם".

מניין המטורפים בלוס אנג'לס מסביר אולי למה לה בלאנק מבלה לפחות מחצית מזמנו עם בתו, בחוות הבקר שלו באזור הכפר בקליפורניה. הוא אוהב גם להיות בלונדון - אף שכל השחקנים מוכרחים לומר זאת כשהם מתראיינים בלונדון - אבל הוא אומר שהסיבה לכך היא שהאנשים שם לא מסתייגים מניבולי פה קיצוניים. "אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה כל הזמן, ומצחיק לשמוע את זה במבטא אנגלי. זה לא נשמע גרוע כל כך. אתה חושב לעצמך, ‘אוי, זה נשמע דווקא מתוק'. באמריקה זה פשוט לא מתקבל".

למרבה האכזבה מתברר שמעולם לא האזין ל"ארצ'רס", אופרת הסבון הרדיופונית שטמזין גרייג מגלמת בה את דבי אלדרידג'. "לא, לצערי. אבל היא מכונת משחק מושלמת. היא נפלאה. וגם נחמד לנשק אותה. היא אמרה לי שעדיף שלא אשכח להגיד את זה בראיונות". התמונה של ג'ואי ודבי אלדרידג' מתנשקים לאו דווקא מתבקשת, אבל הוא צוחק ומסביר: "מה שקרה היה שכולם שאלו אותה בראיונות איך זה לנשק אותי, והיא אמרה: ‘אני מתערבת שאף אחד לא ישאל אותו איך זה לנשק אותי'. אז באחד הראיונות מישהו אמר: ‘איך זה לנשק את טמזין?' ואני אמרתי, בלי לחשוב על ההשלכות: ‘סקסי מאוד, במפתיע'. והיא יורדת לחיי מאז. אז אולי אוכל לגאול את עצמי הפעם".

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו