טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'ורג' קלוני בשליחות המוסד

מבצע להצלת ילדים יהודים מפולין או פענוח תאונת מטוס ב"מבצע קדש" - המפיק פטריק זוכוביצקי, שישתתף היום בכנס בתל אביב, מספר למה הוא מתעניין בסרטי תעודה ישראליים כמקור לעיבוד סרטים עלילתיים

תגובות

"אנחנו קצת כמו שוק פשפשים", אומר פטריק זוכוביצקי על שוק הרימייקס, שבראשו הוא עומד ועליו ידבר היום בשוק קופרו בתל אביב. שוק הרימייקס, העיבודים מחדש, הוא לדבריו "שוק נישה המוקדש לזכויות לעיבוד של מפיקי טלוויזיה וקולנוע, מו"לים של ספרים, ספרי קומיקס, עיתונים, מפתחי משחקי מחשב המעוניינים למכור את זכויות העיבוד שלהם לשווקים בצפון אמריקה ומזרח אסיה".

השנה יתקיים שוק קופרו ה‑14. זוכוביצקי יספר בו היום בבית מניה בתל אביב מדוע הוא מתעניין בעיבודים מחודשים. שוק הרימייקס, שיתקיים זו השנה השלישית בנובמבר בלוס אנג'לס, יתמקד בסרטי תעודה. ככל שמקורות היצירה התרבו בשנים האחרונות, עלויות ההפקה הוזלו ואפשרויות ההפקה התרבו, הצורך בסיפורים הולך וגדל. סרטי תעודה נהפכו מבוקשים למטרה זו. בפסטיבל סנדאנס שהתקיים בינואר שעבר נרכש "אינדי גיים ­ הסרט", על מפתחי משחקי וידיאו, על ידי ערוץ HBO שיפתח מזה סדרת דרמה.

תיק שמחוני

השנה יתמקדו בשוק הרימייקס בתחום התעודה כמקור לרעיונות טובים. זוכוביצקי (שייסד גם את שוק הסרטים דיסקופ המזהה שווקים חדשים כמרכז אירופה ואפריקה) מחפש סרטים תיעודיים שאפשר יהיה להפיק על פיהם סדרות וסרטים עלילתיים. הסרט, הוא אומר בראיון טלפוני מפאריס, מוכרח להיות מוצר מוגמר ולא רעיון על הנייר.

תחקיר נרחב

המפיק הצרפתי החי בלוס אנג'לס כבר מתעניין בארבעה סרטי תעודה ישראליים ­ - "יומני האהבה האבודים" (2011) בבימוי יסמין נובק על אליס וברני שהיו נאהבים בהולנד בזמן מלחמת העולם השנייה; "ילדי טהראן" סרטם של דליה גוטמן, דוד טור ויהודה קווה, על הצלתם של 700 ילדים מפולין הכבושה ומסעם המפרך לפלשתינה בחורף 1943; "מבצע מוראל ­ קזבלנקה 61'" בבימוי יהודה קווה על מבצע עליית 530 ילדי יהודי מרוקו לישראל ב‑1961. ב‑2006, במסווה של קבוצת תיירים שנסעה לטייל במרוקו, יצאו אנשי המוסד הישראלי לשחזר מבצע מחתרתי להעלאת הילדים; "תיק שמחוני" (2006), סרטם של מיכה פרידמן ואמיר אורן על פענוח תאונת מטוס מסתורית ב-1956, חמישים שנה לאחר נפילתו של מפקד חזית הדרום ב"מבצע קדש".

 

האם אין פרויקט שהפער התרבותי הוא כה גדול מכדי שאפשר יהיה לעבדו?

"ראשית, ברור שיש. לכן מדובר בשוק נישה. אי אפשר לעבד כל דבר בעולם, אבל אני מאמין שסיפור טוב הוא סיפור טוב, ולא חשוב מאיפה הוא בא. אנחנו מתייחסים לעבודה שלנו כאל בילוש; אנחנו מגיעים למקומות דרך כל מיני מקורות. כמו למשל השוק הדוקומנטרי, לפי דעתנו הסרטים האלה מאפשרים עיבוד ופיתוח לסרטים וסדרות טלוויזיה משום שהדוקומנטריסטים עשו תחקיר נרחב, שלא את כולו הכניסו לסרט, והם מספרים סיפור מרתק. כך גם עיתונים יגיעו לשוק שלנו.

"אנחנו במגעים עם 'ניו יורק טיימס' ועם תאגיד התקשורת קונדה נאסט. יש להם נכונות למכור זכויות על סיפוריהם; כך גם 'פארי מאץ'. המטרה שלנו היא להשיג את ההספדים של 'ניו יורק טיימס' כי גלומים בהם סיפורים מרתקים ­ סרטי ביוגרפיות פוטנציאליים, אפילו של אנשים לא ידועים. יש בהספדים חומר לסרט שלם. אני מתעניין בביוגרפיות, סרטי מלחמה, סרטי קונספירציה. אין לזה גבול בעצם. אנחנו מחפשים סיפורים ממקורות שונים, לא בהכרח מיינסטרים, למפיקים שיש להם תשוקה לסיפורים נהדרים. המפיקים הם מהמפורסמים והחזקים בהוליווד ­ ויינסטיין, וורנר ושאר האולפנים הגדולים. באסיה גם מכרנו סיפורים טובים. זו גם חשיבה כלכלית נכונה".

זוכוביצקי

בעניין דוקומנטרי, האם אין חשיבות למרכיב האקטואלי?

"לא בהכרח, המפיק יכול לקחת אלמנטים של הסיפורים האלה ולעשות בהם שימוש, לא בכולם. יש כל מיני דרכים לעבד סיפורים. אין חוקים מוחלטים בעניין זה. העיבודים הכי טובים בטלוויזיה הם אלה שמבוססים על סיפורים מעולים. הסוד הוא שילוב של סיפור טוב עם נושא אוניברסלי ­ פרויקט שבהגדרה יש לו פרספקטיבה כי הוא כבר הוכח. רימייקים יוצרים עניין כי עסקאות של עיבודים מחודשים מובילות לעתים קרובות לקו-פרודוקציות.

"זה לא שוק גדול, לא השוק הרווחי שלנו, אבל אני אוהב אותו במיוחד משום שהוא מאפשר לי להיכנס לחומרים ארכיוניים. כשהיינו בדרום אפריקה השבוע נפגשתי עם המו"ל של 'דראם', העיתון שהיה כמו 'פארי מאץ' של דרום אפריקה במשך שנים רבות, נברנו בארכיונים במשך ימים ומצאנו אוצרות של תוכן".

יומני האהבה האבודים

מה קרה בעצם שצריך למחזר סיפורים. האם אזלו הרעיונות, אי אפשר להמציא אותם יותר?

"כצרכנים יש לנו הרבה יותר מקורות של תקשורת ומידע מבעבר, וכיוצרים ומפיקים יש לנו הרבה יותר מקורות השראה וסיפורים. כפי שאמרתי קודם, יש יותר שוק לחומרים ארכיוניים ויש לנו גם יותר גישה אליהם. כך למשל נפילת הגוש הסובייטי איפשרה לנו כניסה לארכיונים שלא ייאמנו. עם הקהלים המפולגים כל כך היום, ואפשרויות רבות יותר לקלוע לטעמם ולהפיק דברים בעלות נמוכה יותר, התרבו ההזדמנויות להשתמש בספקטרום רחב של סיפורים שונים. הסינים, למשל, קונים עכשיו המון רימייקים. למה שלא ייהנו ממשהו שכבר הופק? זה קורה עכשיו גם בהודו ותמיד קרה בארצות הברית.

"אחד הגיבורים שלי, שבמקרה יש בית ספר על שמו בירושלים, הוא סם שפיגל. זהו מפיק שהגיע לארצות הברית, עבד באולפני יוניברסל, וייצג מחזאים מצ'כוסלובקיה וגרמניה בשנות ה‑20 של המאה ה‑20. היסודות של הקולנוע מבוססים על רימייקים, זה לא חדש".

אבל לפחות בתחום הטלוויזיה, המגמה האחרונה של רימייקים של סדרות טלוויזיה כמו "החשוד העיקרי", "המלאכיות של צ'ארלי" ו"הפירמה", לא הוכיחה את עצמה.

"נכון, זה היה טרנד בשנים האחרונות בתעשייה, שחלקו לא צלח. כי זה לא מדע מדויק. לפעמים בכלל מדובר בצעד אסטרטגי של האולפנים המחזיקים בזכויות שעומדות להתפוגג, ובכירי האולפן רוצים להבטיח שאף אחד אחר לא יעשה בהן שימוש, ולכן הם יוצרים סדרה חדשה. לא בהכרח סיבה טובה".

מגלה את אמריקה

בשנים האחרונות נקנו מישראל כמה עיבודים טלוויזיוניים לערוצי הכבלים האמריקאיים. "הומלנד", רימייק של "חטופים", היא ההצלחה האחרונה שבהם. עם זאת נשאלת השאלה אם היוצרים המקומיים לא יפיקו כעת מלכתחילה סדרות הקורצות אל הטעם האמריקאי וההוליוודי.

"ראשית", אומר בתגובה זוכוביצקי, "אני חייב לומר שאני מעריץ את 'הומלנד', אף שלא צפיתי בגרסה הישראלית (אבל ראיתי את 'בטיפול' הישראלית ואת העיבוד האמריקאי שלה ואני מעריץ גם שלה). 'הומלנד' הוא מקרה קלאסי של נושא אוניברסלי מוצלח, כפי ש'בטיפול' היתה רעיון מצוין. אנחנו עובדים הרבה עם HBO ו'בטיפול' נמכרה כעיבוד מחודש למדינות רבות בעולם.

הומלנד

"אני גם לא חושב שמדובר בפנייה לקהל האמריקאי, כי במקרה של סדרות כבלים הרי מדובר בקהל מצומצם של מיליון או מיליון וחצי צופים, יותר נכון יהיה להגדיר את זה כפנייה לקהל מתוחכם באשר הוא.

"אני חי בלוס אנג'לס וצופה הרבה בטלוויזיה, וכל המפיקים האלה הם לקוחות שלי, משום שאני מארגן עוד ירידים של תכנים. דבר אחד שאני יכול לומר בביטחון זה שסדרה אינה מצליחה כי היא ממוענת לקהל אמריקאי, אלא משום שהיא עשויה, כתובה ומבוצעת היטב. ל'הומלנד' יש צוות של 16 תסריטאים. בצרפת, לשם ההשוואה, מפקידים הכל בידי כותב אחד. מדובר כאן בהבדל גדול בהשקעה, וביחס האמנותי לכל זה בשנים האחרונות (מחוץ לטלוויזיה הממסדית). תוכניות כמו 'הומלנד' ו'בטיפול' השפיעו על השינוי הזה".

אכן אי אפשר להתחרות במקורות ההשקעה של תעשיית הטלוויזיה האמריקאית. היא מהתעשיות הגדולות בארצות הברית.

"היא תעשיית היצוא השלישית בגודלה בארצות הברית. אבל המלה 'תעשייה' מנטרלת אותה מהמרכיב של הכבוד שיש לתחום כמדיום אמנותי. בעקבות שביתת התסריטאים לפני חמש שנים התחילו לקנות פורמטים מכל העולם, שבהם השקיעו חצי מיליון דולר במקום מיליון וחצי דולר לסדרה. זה היה חיסכון תקציבי, אבל אז הקהל הגיב לפורמטים בשלילה, דרש תוכן מורכב יותר".

ובעניין תוכן מורכב ­ מה מעניין אותך למצוא בשוק קופרו בישראל?

"בנוסף למה שכבר הוזכר אני מתעניין מאוד ביחסים בין צרפת, הבריטים וארצות הברית וסרטי תעודה אחרים".

זוכוביצקי מתמחה בזיהוי שווקים חדשים של תוכן ואפיקים טלוויזיוניים. בשבוע שלפני הביקור בישראל שהה בדרום אפריקה. "אנחנו מארגנים זה 25 שנה שווקים חדשים בעולם", הוא מסביר. "עשינו שוק בבודפשט, באיסטנבול ויוהנסבורג. השווקים באפריקה מעניינים במיוחד. מה שיוצא משם מתחיל להירכש בכל העולם, טלנובלות ניגריות וקולנוע ניגרי. תוכן אפריקאי נהפך לאוניברסלי יותר. גילינו את אפריקה לפני שבע שנים, הצמיחה שם אדירה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות