בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נטלי דדון נחושה למתוח את 15 הדקות שלה

לכאורה מדובר בעוד משתתפת בתוכנית ריאליטי, העשויה להתפוגג בתום 15 דקות תהילה. דמותה של כוכבת "הישרדות" כמקרה מבחן של תעשיית הטלוויזיה העכשווית. ראיון

61תגובות

את נקודת המבט של נטלי דדון על עצמה ועל הקריירה שלה עד כה אפשר לסכם במשפט קולע אחד. "הביקיני ואני זה יחסים של ניצול הדדי", היא אומרת מחויכת, בלי שמץ של התנצלות או מבוכה, עוצרת לרגע לטובת הגברת האפקט הקומי-דרמטי של הפאנץ' שהיא עומדת להנחית ­ "אתה תשב עלי טוב ואני אדאג לתת לך הרבה זמן מסך".

העיסקה הזאת בהחלט משרתת אותה. זה כמה שנים דדון מסתובבת בתעשיית הבידור והטלוויזיה המקומית, כמעט תמיד חמושה בשותף השקט, שלא לומר חייבת לו במידה רבה את העסקתה. זה נכון גם בנוגע למה שנראה כרגע כפריצה הגדולה שלה לתודעת הקהל.

בשבועות האחרונים, מאז החלה בערוץ 10 עונת הידוענים של תוכנית הריאליטי "הישרדות" בהשתתפותה, נדמה שאי אפשר לחמוק ממנה מדמותה של דדון. אם עד אז היא דישדשה במים הרדודים של הבצה, עכשיו נוכחותה בולטת בטלוויזיה ובתוכניות הבידור. תשומת הלב החדשה שהיא זוכה לה כבר הניבה תוכנית חדשה באתר ערוץ הספורט, שתגיש במהלך משחקי היורו.

אורי גרשוני. סטיילינג: הילה חזן

אמנם, פליטי ריאליטי (דדון מעדיפה את המלה "בוגרי") הם תוצר ששוק הטלוויזיה הנוכחי פולט דרך שגרה, לועס ויורק, מרומם ומעלים, כמהלך יום-יומי. רגע הם פנים מוכרות, כוכבים לגיטימיים שנהנים ממנעמי הפרסום, ומיד לאחריו הם שבים לאלמוניותם. רק קומץ, אם בכלל, מצליחים ליצור קריירה בת קיימא.

מצב הדברים הזה הוא בדיוק הסיבה שדדון היא דמות מעניינת. קיומה הטלוויזיוני אמנם נעוץ בז'אנר הריאליטי, אך היא הצליחה להפוך את עצמה לדמות מובחנת. זאת, אף על פי שמעולם לא חרגה מהתיוג הראשוני שלה, מהטייפ-קאסט שלוהקה לו. הישרדותה על המסך הופכת אותה למקרה מבחן מעניין לתעשייה שלמה של דימויים וחשיפה, למייצגת של תרבות טלוויזיונית עכשווית. היא והביקיני.

היפה עם החנונים

דרך לא פשוטה עברה דדון, בת 29, מילדותה בקריית ביאליק ועד לכיכובה בתוכנית הזוכה ל‑30% רייטינג. לפני גיוסה לצבא השתתפה בתחרות מלכת היופי. אחר כך, בשנת 2008, לקחה חלק בעונה השלישית של תוכנית הריאליטי "הדוגמניות" והיתה בין שלוש המועמדות הסופיות.

כעבור שנה לוהקה לתוכנית "לילה בכיף", ששודרה בערוץ ביפ והיתה ללהיט בקרב נוער וצעירים. בתוכנית היתה אחת משלוש "בכיפיות" ­ צעירות לבושות בגד ים זעיר, "טיפשות" במפגיע, שבכל תוכנית נקראו להציל את העולם מכל מיני סכנות ובתגובה רקדו ריקוד פרובוקטיבי. לקול הצעקה שהקימו ארגונים פמיניסטיים, שהסאטירה עברה מעל ראשם, היה דווקא אפקט חשיפה חיובי. הביקיני, מכל מקום, נהפך לכרטיס הביקור וסימן ההיכר של דדון.

בעקבות ההופעה הזאת, שנמשכה שתי עונות, הזדמנו לדדון צילומי דוגמנות רבים יותר, הנחיית תוכנית הסטנד-אפ "ביפ קומדי קלאב" והשתתפות בפאנל התוכנית "תרגיעי". בתחילת השנה השתתפה יחד עם אמה בסדרה התיעודית "חלומות מפלסטיק", שעסקה בניתוחים פלסטיים, ועכשיו היא ב"הישרדות". במקביל לכל אלה למדה הוראת מתמטיקה וכעת היא לומדת גם קוסמטיקה. בקרוב תעבור לגור עם בן זוגה, איש העסקים חמי בראל.

לדדון סיפור משפחתי כאוב. הוריה הכירו כשלמדו בית הספר התיכון והיא נולדה כשהיו בני 18. כשהיתה בת 12 התגרשו. יש לה שתי אחיות צעירות ממנה ואח, שנולד לאמה ובעלה השני, שגם ממנו התגרשה. בילדותה ניהלו הוריה מסעדה ומועדון לילה ובפועל נהפכה דדון להורה ­ שלה עצמה ושל אחיותיה. היא מספרת על תחושת ניכור, על העדרם הפיסי והמנטלי של ההורים מהבית, על מריבות בלתי פוסקות ביניהם, על לחץ וכעסים ועל כך שנדרשה לנהל את הבית מילדות רכה. "מהרגע שהגעתי לגובה של הכיור שטפתי כלים".

מסיבות אלה היה לה חשוב ללמוד הוראה, היא מספרת, "גם אם זה לא בשביל המקצוע. חשוב שיהיו לי הכלים שאמא שלי לא רכשה. אני לא רוצה להתלונן, אבל אני ארצה לתת לילד שלי, כשיהיה לי, את מה שלי לא היה. להורים שלי היו מעט מאוד כלים, ואני עדיין לא מצליחה להבין למה יש בית ספר לילד אבל לא להורים".

המתח והמשקעים, היא מספרת, ניכרים עדיין ביחסיה עם המשפחה, למשל בהעדר קרבה פיסית. כיום היא דוחה מחוות אינטימיות מצד אמה: "הציניות מצילה אותי וחיבוקים במשפחה מביכים אותי. זה משהו שקשור לאינטראקציה בינינו, למשולש של אמא שלי, האחיות ואני, ואפילו לאבא שלי שלא בתמונה. ככה הרגילו אותנו. לא היה חיבוק או מגע, וזה לא טבעי לי. זה שונה מאוד במערכת היחסים שלי, שם אני אחרת לגמרי. יכולת הנתינה שלי מפתיעה אותי. יש הרבה חיבוקים שם. זוגיות תמיד מוציאה ממני את זה, אולי זאת השלמה של פערים וחסכים".

ורד אדיר

הרגשת שאמא שלך כעסה עלייך שנולדת כשהיא היתה כל כך צעירה?

"אני לא יודעת אם היא כעסה, אבל היא היתה ילדה בת 18 ואני לא יודעת איך אפשר להימנע ממצב שאת לא יודעת איך לקבל את זה, או מקבלת את זה לא טוב. אני מנסה לחשוב על עצמי בגיל 17 או 18 בהריון ועם ילדה. אני לא יכולה שלא לחשוב על מה היא יכלה להספיק לעשות בזמן הזה, וזה גורם לי להרגיש רע מאוד".

זאת לא אשמתך.

"לא. אני גם לא יכולה לשפוט את הדבר הזה, רק ללמוד ממנו, ולמדתי. היא היתה מאוד מאוהבת. אני בעצם הכרתי את אמא שלי רק אחרי שהיא התגרשה בפעם השנייה. עד אז האישיות שלה הוקדשה לגבר שלה, הכל סבב סביבו. זה קרה עם אבא שלי, ומיד אחריו היא לא נתנה לעצמה הרבה זמן לפני שהיא התחברה לבעלה השני. היא הורגלה לבשל ולנקות, להביא כסף הביתה, ולא הורגלה בדברים שכולנו חווים. בשנתיים האחרונות היא פתאום מספרת לי על פגישות ודייטים ואני מדריכה אותה".

כך או כך, פער גדול מאוד עומד בין דדון הילדה והנערה לבין האשה שהיא כיום. זה משתקף, היא אומרת, בהתנהלותה ב"הישרדות". אף שיכלה לחבור בקלות למשתתפים הבולטים בתוכנית, אלה שתפסו את תפקידי המנהיגות ­ העדיפה את חבורת החלושים, "היורמים" כלשונם, שהמהלך הרציני הראשון שעשו היה להדיח, באקט רווי הונאה והטעיה, את מלך הכיתה. במלים אחרות, היפה עם החנון.

ורד אדיר

אלא שדדון רואה את הדברים אחרת: "אולי מבחינת עריכה זה הוצג ככה כי לא הסתדר שנטלי היא היורמית, אבל זה בדיוק מה שאני. אני הילדה החרשנית, התיכוניסטית החנונית שמנסה שיבחינו בה ושמישהו אולי ייצא אתה".

מצטערת, לא אמין.

"זה נשמע מצוץ מהאצבע וכשאני מסתכלת אחורה גם אני לא ממש מזהה אותה, אבל זה נכון. הייתי חנונית נורא, ואלה האנשים שאני מתחברת אתם באופן מיידי. קשה לי להתחבר לחבר'ה, אף פעם לא הייתי שם. זה גורם לי חוסר נוחות, 'המקובלים בשכבה'".

כי את חנונית.

"היום כבר לא, אבל פעם כן. כנערה לא היתה לי מודעות לעצמי וגם לא נראיתי טוב, היו לי פנים שמנמנות. אף פעם לא האמנתי לאמא שלי, שצילמה אותי בגיל ארבע בסטודיו מקצועי ורשמה אותי לתחרות מלכות היופי. לא האמנתי. עם השנים הפנים התעדנו, וגם היום יש לי מראה שאו שאתה אוהב או שלא. בכל מקרה, הבנות היפות של השכבה מרימות גבה היום כשהן מסתכלות עלי. הייתי ילדה מאוד חרוצה, תלמידה מאוד משקיענית".

התפקיד והמחיר

המציאות הקשה של הילדות והנעורים, שדדון מתארת, עשויה להסביר את בחירתה בקלילות הנוצצת בבגרותה. "היא ברווזון מכוער מבית הרוס בקריות שקיבלה את הביטחון העצמי שלה מהמראה", מנתח איש טלוויזיה שעבד עמה. "כשהיא התחילה היא היתה משוכנעת שעכשיו תיפתח בפניה קריירה מטורפת. זה לא קרה, אבל היא מתפרנסת. זה לא הביטחון העצמי שדוחף אותה, כי בבסיס היא די משוכנעת שהיא כלום ובאה להוכיח, לעצמה ולעולם, שזה לא באמת ככה".

אם דדון אכן שואבת את ביטחונה העצמי מהמראה, זה עשוי להסביר את הדבקות בטייפ-קאסט. ובמקרה שלה מדובר בטייפ-קאסט ברור. "הבחורה הסקסית בריאליטי" היא דמות קבועה ונחוצה, מוסד שדרוש לגריפת הרייטינג. על גופה החטוב והשזוף מוטלת האחריות למשיכת תשומת הלב של הקהל. דדון (שגובהה כמעט 1.80 מטר) ממלאת היטב את המשימה. נדמה שהיא מרשימה אף יותר פנים אל פנים, מצטיינת בעצמות לחיים מסותתות ושפתי דובדבן תפוחות. גופה הוא שיר הלל לפרופורציות נשיות.

צדו השני של הטייפ-קאסט הזה, עם זאת, עשוי לגבות מחיר. ראשית, מפני שלא פעם היפה והסקסית בריאליטי היא גם נגררת ומנוהלת, שלא לומר חלולה, פתיה וטיפשה לכאורה. שנית, מפני שכמו כל ליהוק קבוע, האפשרות להשתחרר ממנו מוגבלת ומגבילה. לאלה נוספת האשליה המנותצת תדיר, שכוכבױת-לרגע בתוכנית מציאות עשויה ליצור מציאות חדשה. אלא שכאן נכנסות לפעולה התכונות האחרות של דדון, שמבדילות אותה מאחיות לז'אנר.

אורי גרשוני

"מהרגע שהיא אמרה 'כן' להישרדות, היה לה ברור שהיא עומדת להיות ה'קלוז-אפ-תחת' של העונה הזאת", חורץ מכר מתחום הטלוויזיה. "היא ידעה זאת והביאה זאת בחשבון. לאורך כל הדרך שלה הלך לה קלף. היא חרוצה ויש לה מוטיבציה, והדבר הכי בולט בה הוא המודעות שלה למה רואים בה, מה רוצים ממנה ומה עושים ממנה".

"היא יודעת לשחק מצוין את המשחק הזה", אומר מכר אחר מתחום הבידור. "היא התערטלה ולא התביישה בזה, שיחקה את המשחק בענק והיתה מעבר לזה. יש לה חוכמת רחוב של חתולה. היא יודעת להישאר בתודעה".

המלהק מורן מרציאנו (שליהק אותה ל"הדוגמניות" ול"הישרדות") מסביר: "הרבה בחורות באות לריאליטי בשביל חוויה או בשביל פרס, וכשלא הולך להן, מוותרות. נטלי היתה מחוץ לתודעה חודשים והמשיכה ללכת לאודישנים, שיפרה לעצמה את הבוק, היתה חרוצה. 'הדוגמניות' היתה מזמן וגם טרום מפץ הריאליטי עם החשיפה העצומה. היא עוד כאן".

אבל היא גם נשארה בטייפ-קאסט, לא?

מרציאנו: "אי אפשר לשרוד על הטייפ-קאסט הזה המון זמן. אורך חיי המדף של דוגמניות הוא קצר. נטלי רוצה לצאת מהמקום הזה ומנסה ללמוד. אני ליהקתי אותה ל'הדוגמניות', פורמט שמבוסס על מראה חיצוני, והיו לה כל הנתונים. לצד זה היא הביאה דמות מלאה באמביציה, דחף להצליח, לאכול את העולם".

נדב פרישמן, עורך "לילה בכיף", מספר ש"המטרה ב'לילה בכיף' היתה לעשות סאטירה על מקום האשה בטלוויזיה. התחלנו לעשות אודישנים לבחורות בבגדי ים. נטלי היתה ליגה אחרת. היא נצצה מעל כולן בטקסטים. יש לה כריזמה, כישרון ואומץ. זאת בחורה שלא רואה בעיניים".

ומסכם גורם נוסף בטלוויזיה: "'נטלי דדון' היא סאטירה על התעשייה, בלי לדעת שזה מה שהיא עושה. הבחורות בביקיני ב'לילה בכיף', למה הן עושות את זה? כשאתה בתוך זה, זה לא נראה לך בעייתי או מנקר עיניים, בדיוק כמו שכשאתה בריאליטי אלה החיים שלך ואתה לא מצקצק.

"יש לה כלי עבודה, פרסונה. אפשר להגיד, אולי קצת בהגזמה, שהיא אמנית שהמיצג שלה הוא 'נטלי דדון'. היא מסתכלת על עצמה מבחוץ. היא מאוד מודעת, ובתוך התעשייה הזאת יש מעט אנשים שיכולים לדבר על עצמם כפרסונה. היא הרבה יותר ממה שהיא. יש בה זיק, היא מקורית בחשיבה, בטח ביחס למה שאתה מצפה מכוסית בטלוויזיה. היא כמו כדורגלן שיודע שהקריירה הזאת היא עד גיל 35 ועושה את המקסימום למצות".

דדון אכן מתאפיינת במבט מפוכח על דמותה ואף מתבדחת על החשיפה הגופנית והמיתוג. "ישנה ההשתוקקות הזאת להכרה, לחשיפה", היא מודה. "כשאני מסתכלת על זה מבחוץ אני באמת שואלת את עצמי לפעמים למה. זו השקעה רבה וזה לא תמיד מתגמל, וזה דורש לשפוך את הקרביים ולהיות הרבה יותר מאשר הפנים והגוף. את צריכה לתת את האישיות ואת החומר שיספיק לשער הבא".

יש המון בחורות שהתחילו כחתיכות בריאליטי ורק קומץ מהן, אם בכלל, נשארות. מה מסביר את זה אצלך?

"אף פעם לא הרגשתי חלק, תמיד הייתי נטע זר ואאוטסיידרית. יש לי צורך להוכיח את עצמי, לי ולאחרים, והתחושה שלי היום עם עצמי היא אחרת. יש לי ביטחון ויכולת לא להוריד עיניים כשאני מדברת עם בן-אדם. אני יכולה עכשיו לצחוק ולהיות שנונה, להוציא מעצמי תכונות שלא היה לי מושג שהן קיימות בי, ואם קהל ותשומת לב זה מה שמוציא את זה ממני ­ אני שם. כשעשיתי את 'לילה בכיף' אנשים הרימו גבה ושאלו אותי למה. זו הסיבה ­ זה נתן לי המון. זה קיצוני, כי למה אני צריכה לעמוד בביקיני מול קהל באולפן ובטלוויזיה, אבל אני הרווחתי. שילמו לי, קיבלתי חשיפה ואת התרפיה שלי".

אבל זה גם צרב אותך בתודעה בצורה מסוימת מאוד.

ורד אדיר

"וזה ממשיך וממשיך וממשיך", היא אומרת, וקשה להבחין אם הדבר נאמר בעייפות או בשביעות רצון. "אני לא חושבת שאם הייתי נראית אחרת היתה לי ההזדמנות הזאת ב'הישרדות'. אף אחד לא היה יודע מה האופי שלי ואיך אני אתנהל שם, אם אני מספקת עניין. אני בפירוש מגיעה לאודישנים עם הביקיני הכי קטן ומחמיא שיש לי ומקווה שזה יעבוד. אני גם יודעת שיש מיליון בחורות יפות שייכנסו אחרי לחדר הזה, ולכן חשוב שכאשר מראיינים אותי, יהיה לי מה להגיד".

נוח לך בפוזיציה הזאת של להיות תקריב-ישבן?

"זה יותר הפוך על הפוך מבחינתי. אני לא רוצה להגיד שזה לצחוק על העולם, אבל נכון שאני מודעת לכך שיכולתי להיות דברים אחרים. לא עשיתי את זה כי כנראה יותר קל לי ככה, במקום הזה. זה פחות מאמץ, אף על פי שזה בומרנג. מה שקל לי פה הופך להיות קשה מאוד במקומות אחרים. אני נתקלת בחומות. התקבלתי לתוכנית על בסיס הגוף שלי והיכולת של המראה שלי להביא רייטינג, אבל כשרציתי להמשיך בהוראה ידעתי שבמצב שבו אני בטלוויזיה בביקיני זה לא יכול לקרות. לא רק שלא ייקחו אותי ברצינות, אלא אני איהפך לנטל. זה קונפליקט".

ומה השורה התחתונה של ההתחשבנות הזאת?

"אני אומרת לעצמי שזה הזמן שלי עכשיו לעשות מה שאני רוצה ולנהל את סגנון החיים והפנאי שאני רוצה. כשאת עובדת כמורה בין שמונה בבוקר לאחת הצהריים, יש לך פחות זמן לעשות את הדברים שלך".

אבל לאחרונה את משמיעה קולות אחרים. אמרת שאת רוצה לעשות דברים נוספים.

"כי קיבלתי כבר את הפידבק. עכשיו מגניב אותי ללבוש דברים גדולים. חרמוניות למשל. אני כבר לא אלך בשורטס ומחוך, מה שיכולתי לעשות פעם. אני רוצה שיגיעו אלי עכשיו גם בדרכים אחרות. אני מניחה שזאת התבגרות".

להילחם, להתפשט פה ושם

ואחרי הכל, דדון נשארת חידה. מחד גיסא היא יכולה ללגלג על עצמה ועל העולם שבו היא פועלת ובו היא מנסה להצליח (למשל, כשמכשיר ההקלטה נדלק היא עוטה הבעה אטומה ושואלת "רואים אותי עכשיו?" ומיד פולטת בגיחוך, "דוגמניות"). מאידך גיסא ברור גם שהיא מוקסמת במידה רבה מהעולם הזה, בדיוק כשם שהיא יציר של היקום המקביל הנקרא "תעשיית הבידור והפרסום".

כך, למשל, חוץ מהראיון עצמו היא מבודדת מתקשורת ישירה. בהוראת ערוץ 10 ומנהליה, התקשורת עמה מתקיימת דרך נציגת מחלקת יחסי הציבור של הערוץ והמנהלת האישית שלה בסוכנות הדוגמניות. בדרך זו היא גם נחלצת בשלום מאי-זמינות מטרידה, סירוב לקבוע פגישה במשך ימים ארוכים, התחמקות ובסופו של דבר ביטול פגישה לצורך צפייה משותפת בפרק של "הישרדות" בשלל תירוצים. זו התנהלות שלא היתה עולה בדעתם של בכירים ממנה בהרבה, שחקנים או אנשי תקשורת, שאינם לוקחים חלק בחינגת המפורסמים שדדון היא משתתפת נלהבת בה. נלהבת ומלגלגת בו-בזמן.

מדובר בזירה שמציעה לאנשיה כל מיני הטבות: ידוענים מסוג זה מקבלים כל יום כמה וכמה מסרונים מאנשי יחסי ציבור המציעים כל דבר, מחופשות במלון ועד בשמים ואיפור, בתמורה לצילום למדור רכילות. אבל דדון, כך נדמה, מצויה בדיוק כעת בנקודה שבה היא יכולה להיהפך לדמות שאינה רק ביקיני, לחרוג מעדר המפורסמים-לרגע שנוהה אחרי הפרסום לשם פרסום. זה נכון מעצם העובדה ש‑15 דקות התהילה שלה כבר הוארכו כמה וכמה פעמים.

בתגובה לדברים אלה היא מהנהנת. "בהתחלה הייתי אומרת לעצמי שבכל מקרה זה עומד להיגמר בעוד רגע, אז למה לא ליהנות בינתיים, אבל תמיד כשפרויקט נגמר דאגתי שיגיע משהו חדש. הגיע הרגע שבו אמרתי לעצמי שזה באמת קורה, שאני נבנית ויש פה תהליך רציני. מי שלא חווה את זה קרוב אלי לא מבין מה אני עוברת. מה בדיוק התהליך שאני מדברת עליו, מעבר מביקיני כחול לאדום? אבל זה מעבר של שלב. היפוך".

נהפכת מסייד-קיק לסוג של גיבורה, השאלה היא מה הלאה.

"זה אף פעם לא עובד אם יושבים ומחכים או מסתמכים על כריזמה. ברור לי שהעניין בי יכול להיגמר ברגע אחד, אבל הדבר הבא הוא מקור לאדרנלין כרגע. זה לא היה ככה בעבר, והייתי מגיעה למצבים של חרדה, מה יהיה הלאה, מה יקרה כשזה ייגמר ואיך אני אמשיך".

את בתעשייה הזאת כדי להישאר?

"מבחינתי כן. אני עושה כל מה שאני יכולה כדי להיות יותר: לימודי משחק ופיתוח קול, הגשה. אני לא לוקחת כמובן מאליו את זה שאני עכשיו בפריים-טיים".

שזאת תובנה שכל פליטי הריאליטי מגיעים אליה באיזשהו שלב.

"זה נכון שכשאת שם את משוכנעת שזה לתמיד, אבל זה אף פעם לא קורה ככה. אם את מחכה שדברים יבואו אלייך, תיעלמי. אם אין לך ערך מוסף, כישרון מיוחד שתשקיעי בו, אף אחד לא יסתכל עלייך".

ונחוץ גם דרייב להצלחה, הרבה יוזמה.

"צריך להילחם, להתפשט פה ושם", היא צוחקת בביטול, "לעבור 20 אודישנים ולשמוע בכולם 'לא'. אם לא היה דרייב לא הייתי עומדת בזה וממשיכה".

את יכולה להסתכל על עצמך כתופעה, לא כעל האדם? כדמות הכוסית?

"אני נורא אמביוולנטית בעניין הזה. אף פעם לא אובחנתי בפיצול אישיות, אבל זה חלק מהעניין. אני מרבה להסתכל על עצמי בריחוק. היה שלב בחיים שלי שהבנתי שאני הולכת על דימוי מסוים מאוד. הסתכלתי על עצמי כמו אמא של בן-הזוג שלי ולא אהבתי את זה בשביל הבן שלי. אני לא הייתי יוצאת עם עצמי אז. היום אני מישהי שהייתי מתחתנת אתה. אני לא יורקת לבאר ששתיתי ממנה, קיבלתי מזה המון, אבל בשבילי, אני לא רוצה להמשיך בנישה הזאת, עוד קטלוג ועוד בגדי ים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו