בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוצר הסדרה "לגדל את הופ" על מקורות ההשראה

יש לו יכולת מופתית לצחוק על טמבלים עם צווארון כחול באופן שמקרב אותם אל הצופים במקום לדחות אותם. ראיון עם גרג גארסיה לרגל העונה השנייה של "לגדל את הופ"

2תגובות

טקס האמי לשנת 2005 זכה גרג גארסיה, היום בן 42, בפרס התסריט על יצירת הסדרה שלו "קוראים לי ארל". בנאום התודה שלו - להיט יוטיובי מסוגו - העדיף, בדווקאיות ילדותית ומשעשעת, לציין את שמותיהם של מי שאינו מודה להם. "אין לי זמן להודות לכולם, אז במקום זאת אזכיר כמה אנשים שאני בוחר שלא להודות להם", פתח ואמר.

"למורה שלי בכיתה ח' שאמר לי לשבת בשקט כי אני לא מצחיק, ‘לא תודה לך, מר מקאדו'; לבוסית שלי בסדרה ‘אבא חורג, אמא חורגת', שבה שימשתי עוזר הפקה, והתבקשתי לנקות מסטיק מסוליית נעל, ‘לא תודה, גברתי. אינני חולק את הפרס הזה אתך'. ולבסוף, לאלוהים. אני בטוח שאתה אחראי ל(פרס ה)זה באיזשהו אופן, אבל לקחת לי את השיער", אמר גארסיה המקריח, "וזה לא קול, גבר. לא קול".

את הפרס הגישה לו אז השחקנית הוותיקה קלוריס ליצ'מן, והוא אף העיר בשמחה על כך שזכה לנשיקה ממנה. אולי באותו רגע נטמן הגרעין לרעיון לצרף אותה לקומדיה הנוכחית שלו "לגדל את הופ", שבה היא מגלמת את מאומאו, הסבתא-רבתא הסנילית של הופ, שבביתה מתגוררת המשפחה. בראיון טלפוני אתו, לרגל עליית העונה השנייה, נשאל גארסיה על האפשרות הזאת. "זה היה סתם עניין מוזר של גורל", אומר מי שיצר את "קוראים לי ארל", סדרה שבה הגיבור מוטרד מענייני גורל בכלל וקארמה בפרט, "כי רק היינו בהתחלה של ‘ארל' ועוד לא חשבתי בכלל על ‘לגדל את הופ'".

 

"אני בעצמי שכחתי שקלוריס היא זאת שהגישה לי את הפרס כשהיינו בתהליך הליהוק לסדרה החדשה. מאז הראיתי לה את הקליפ הזה הרבה פעמים", הוא אומר בהתייחסו לשחקנית בת ה-86 שמגלמת דמות פרועה ומצחיקה במיוחד בסדרה שלו, "ובכל פעם שאני מראה לה את זה היא מגיבה כאילו היתה זו הפעם הראשונה".

אם כך, יש לה הרבה במשותף עם מאו מאו?

"לפרקים, לפרקים..."

"לגדל את הופ", קומדיה שעונתה השנייה עלתה באחרונה בערוץ יס קומדי (פרקה הרביעי ישודר בשבת הקרובה), היא סדרה משעשעת, שעם עלייתה בשנה שעברה נבחרה על ידי כתבת "ניו יורק טיימס" למועמדת "לקומדיה הטובה ביותר של העונה". בכתבתה הסבירה את ייחודה של "הופ" בכך שהיא "מצליחה להציג את מעמד הפועלים באופן הומוריסטי מבלי להפוך אותו לקריקטורה או לפואנטה של בדיחה אכזרית".

ולא שהיוצר נזהר בעלילותיו. הופ, ששמה באנגלית המשולב בשם הסדרה הוא גם משחק מלים על טיפוח תקוות, היא התינוקת של ג'ימי צ'אנס, שהוא בחור חביב שלא קיבל יותר מדי צ'אנסים בחייו. הוא מנסה לגדל אותה בעזרת הוריו - וירג'יניה (מרתה פלימפטון), עובדת קבלן המועסקת בנקיון בתים ומשק בית, וברט (גארט דילהאנט), מנקה בריכות שחייה - וסבתו, אף שהם לא נחשבים למופת לגידול ילדים בעצמם. אהה כן, יש גם פרט קטן נוסף, אמה של הופ היתה רוצחת סדרתית שהוצאה להורג.

"גרג גארסיה יצר את ‘לגדל את הופ' והסדרה דומה בנימה שלה לסדרתו הקודמת ‘קוראים לי ארל'. לגארסיה יכולת מופתית לצחוק על טמבלים עם צווארון כחול באופן שמקרב אותם אל הצופים במקום לדחות אותם; ‘בקומדיה השחורה הזאת, בני משפחת צ'אנס הם מין משפחת אדאמס אילו זו היתה חיה בקרוון", נכתב ב"ניו יורק טיימס".

על המשיכה שלו לבני המעמד הזה אומר גארסיה בראיון אתו השבוע כי הוא עצמו גדל ב"מעמד נמוך עד בינוני, ואחר כך במעמד הביניים". היו לי חברים שהיה להם כסף וחברים שגרו בקרוונים ונמשכתי יותר אל אלה מהקרוונים. חיבבתי אותם יותר. הם נראו לי מעניינים יותר. הבעיות שלהם היו ממשיות יותר בעיני. ופשוט הייתי בעדם. הרגשתי שאני לא אוהד באופן טבעי דמויות עירוניות יאפיות מרקע מבוסס, ולכן גם קשה לי לכתוב דמויות כאלה, שאותן איני מחבב".

האם לכן אתה צוחק לפעמים על הסדרה הקודמת שלך "כן, מותק"?

"לא אני זה שצוחק. המבקרים לא אהבו אותה, אז אני מדי פעם מזכיר להם שהם יכולים להמשיך לצחוק עליה. זה היה סיטקום עם ארבע מצלמות, ששודר ברשת סי-בי-אס, בצמוד ל'מלך השכונה'. אני אהבתי את הסדרה ההיא, ולדעתי היא היתה הרבה יותר מקורית ממה שנוטים לייחס לה. היתה בה הרבה יותר חשיבה מחוץ לקופסה", הוא אומר על הסדרה ששודרה משנת 2000 במשך שש עונות ועסקה בגישות הורות שונות לגמרי של שני זוגות החיים בסמיכות זה לזה.

"עכשיו אני עובד עם מצלמה אחת, ומשדר ברשת שידור אחרת (פוקס). יש הרבה חשיבות לרשת שבה סדרה משודרת. יכול להיות שאם אחזור לעשות סדרה עם ארבע מצלמות היא תחזור להיות ממש כמו ‘כן, מותק', והיא תהיה לא פחות מוצלחת. אני רוצה להזכיר שאת ‘כן, מותק' ראו יותר אנשים והיא שודרה במשך יותר זמן משתי הסדרות האחרונות שלי גם יחד".

על ביצים ואגוזים

אם כבר מתעכבים על הרשתות, אמרת פעם על הרשת הנוכחית, פוקס, שיש נושאים מסוימים ומלים מסוימות שבכיריה מבקשים שתתרחק מהם. באופן טבעי, מעניין אותי לדעת מהם הנושאים והמלים האלה.

"הכוונה היא שהם לא רוצים שדמויות יפגעו בעניינים הקשורים לגזע, ולפי דעתי לפעמים דמות יכולה לומר משהו מתוך בורות וזה לא יהיה גזעני, זה רק ילמד על כך שיש אנשים כאלה בעולם. הרשת לא מוכנה להיות מעורבת בזה. היא לא רוצה שכל מיני קבוצות או ארגונים יתקפו אותה. אני מבין את הצד שלהם, אני רק חושב שלא כל התייחסות לגזע היא גזענית.

"בעניין המלים האסורות, אני תמיד מופתע מזה שיש מלים שאפשר לומר ומלים שאסור לומר ובעצם הכוונה שלהן זהה. למשל אסור לנו לכנות אשכים ‘balls', אבל מותר לנו לקרוא להם ‘nuts'. אני לא כל כך מבין את ההבדל, אבל יש להם החוקים שלהם, ואנחנו מצייתים להם".

כעת משודרת בישראל העונה השנייה של "לגדל את הופ", שכבר שודרה עד תום בארצות הברית, ובעוד חודש מתחילים לצלם את העונה השלישית. בעונה השנייה, לדברי גארסיה, "התינוקת גדלה, וככל שילדים גדלים ניצבים אתגרים חדשים לפני ההורים, כמובן. בעונה השנייה אנחנו שמים דגש רב יותר

על הסיפור הרומנטי בין ג'ימי (לוקאס נף) לסברינה (שאנון וודוורד). אנחנו מציגים עוד אנשים, כמו את בני המשפחה של סברינה.

"כמו כן, משפחתו של ג'ימי תתמודד עם העובדה שהם מגדלים ילדה שהיא בת של רוצחת סדרתית. הם מתחילים לתהות אם יום אחד היא תנקום בהם, אף על פי שהיא מאוד קטנה ותמימה עכשיו, אין לדעת מה יהיה. אני אוהב את הפרט המשונה הזה בתוכנית שלנו ואני לא רוצה שהוא יתפוגג בין שאר האירועים. אנחנו אוהבים להזכיר לצופים על הדרך המיוחדת שהיא הגיעה למשפחה".

הפרק האהוב עלי מהעונה הראשונה היה זה שניסו לחלץ את הופ מהמוסך העמוס בפרטים והסבתא הוציאה אותה בעזרת יכולתה הפנומנאלית והצטיינותה במשחק "ג'ינגה". מה היה הפרק האהוב עליך?

"טוב, בשבילי זה כמו לשאול את מי מילדי אני אוהב יותר. למעשה זאת לא שאלה קשה, אני יודע בדיוק את מי אני אוהב יותר. אני לא אגלה לך, אבל יש אחד כזה; שני האחרים הם מניאקים. אהבתי את פרק הסיום של הסדרה, כי נהניתי לספר את סיפור הרקע, וכך להסביר איך הגיעו שלושת הדורות האלה לחיות בבית הזה. מדובר בבני אדם מבוגרים שחיים באותו בית, ואולי הצופים חושבים שזה נעשה משום שהם עצלנים, אבל בפרק הזה מגלים את הנסיבות שהובילו למגורים המשותפים".

הם מאוד נחמדים זה לזה בהתחשב בעובדה שהם חיים ביחד.

"נכון, הם לפעמים עולים זה לזה על העצבים, אבל באופן כללי הם נחמדים. צפיתי בהרבה קומדיות בזמן האחרון ושמתי לב שהדמויות בהן כל הזמן יורדות אחת על השנייה, יש הרבה קונפליקטים, ובאמת שאפשר להפיק מזה הרבה הומור. נכון שאצלנו זה לא קיים. אני גם לא רוצה שיעיפו עלבונות זה על זה. אני אוהב שהקונפליקט הוא תמיד מטרד חיצוני.

"אגב אני לא חושב שעלבונות הם בהכרח דבר רע בקומדיה, יכול מאוד להיות שהסדרה הבאה שלי תהיה מלאה באנשים שעוקצים זה את זה כל הזמן. ‘כולם אוהבים את ריימונד' היתה סדרה נפלאה והיא כולה התבססה על עלבונות אחד נגד השני ומריבות בלתי פוסקות".

בנוסף ל'ריימונד', באילו עוד סדרות אתה צופה כיום וצפית בתור ילד, שמשמשות השראה לתוכניותיך היום?

"כילד, צפיתי בכל סיטקום שאי פעם נעשה לטלוויזיה. ‘ימים מאושרים, ‘המופע של אנדי גריפית', ‘חבורת בריידי', ‘משפחת ג'פרסון'. בעיקר עקבתי אחרי השידורים החוזרים של תוכניות ישנות ששודרו בשעות היום כי ההורים שלי לא הרשו לי לצפות בטלוויזיה בלילה. כל כך אהבתי אותם בתור ילד, אני כל כך שולט במבנה שלהם, שהיה לי ממש קל להמציא אותם כבוגר.

"היום אני צופה הרבה פחות בסיטקומים. זה כמו לעבוד בבית חרושת לדונאטס, אתה לא חוזר הביתה ורוצה לאכול דונאט. בכל זאת הקומדיה שאני לא מחמיץ היא ‘לואי'. אני פשוט מת על זה. וגם את ‘פילדלפיה זורחת'. אני גם אוהב את ‘על הפנים', ומאוד רוצה שהכוכב שלה דני מקברייד יבוא להופעת אורח בתוכנית שלנו. אני צופה בכמעט כל דבר ב-HBO".

תפקידי אורח בסדרה הם ממש איפיון של הסדרה, ורבים מהסדרה הקודמת שלו, "קוראים לי ארל", על אדם (ג'ייסון לי) שמחליט בכל פרק להתנצל בפני מישהו שהזיק לו בעבר, באים לבקר בזו החדשה. "כל כך אהבתי את הסדרה הזאת והאנשים שעשו אותה; במשך השנים נהיינו למשפחה. כל הזדמנות לעבוד עם האנשים מהסדרה הזאת מבורכת. למעשה, בתחילה רציתי שהמשפחה של ‘לגדל את הופ' תגור בשכנות לאלה מ'קוראים לי ארל', וכך מדי פעם נראה אותם מפציעים בסדרה. אבל בסוף נאלצנו לוותר על הרעיון הזה. (לא לגמרי, כי בעונה הזאת יש מיזוג של דמות מהסדרה ההיא - פאטי הזונה בשעות היום - בסדרה החדשה). הצלחנו ליצור מין יקום כזה שחלק מהאנשים מהעולם ההוא קיימים ואחרים כבר לא", הוא מסכם. *

***

פלאש גורדין

חלק מהמשפחה שגרג גארסיה מדבר עליה בראיון אתו כוללת את אייל גורדין, ישראלי בן 55 החי כ-30 שנה בלוס אנג'לס, והוא הבמאי של רבים מפרקי "קוראים לי ארל" ו"לגדל את הופ". גורדין נולד בקיבוץ גבעת ברנר וגדל באילת. בתחילת שנות ה-80 הוא למד בשלוחה של בית הספר לקולנוע של יו-סי-אל-אי. ב-1982 חזר לישראל ועבד פה על כמה הפקות כעוזר במאי ועוזר צלם. שנתיים אחר כך היגר לארה"ב. מאז הוא שימש צלם בסדרות עד שהחל לביים ב-2004. "לגדל את הופ" היא, לדברי גורדין, "סדרת הבית" שלו. את שני הפרקים הראשונים של העונה השלישית - שיהיו קשורים זה לזה - הוא וגארסיה יביימו יחד.

גורדין מסכים כי יש משהו באווירה הלא פורמלית של "לגדל את הופ" שהיא כמעט מזכירה התנהגות ישראלית. "אני רואה בזה משהו ים-תיכוני. כעת עושים גרסה של ‘קוראים לי ארל' ביוון" (וגארסיה גם הציע בשיחה אתו שיעשו בישראל גרסה כזאת). "בסדרה הזאת עושים דברים מהלב ויורים מהמותן. זה מאוד ישראלי", הוא אומר.

באחרונה דרמה ישראלית בדיונית ששודרה בישראל גרמה לו לקדם דרמה משלו. לגיבור של הסדרה "תא גורדין" של יס קוראים אייל גורדין, כשמו. "גם משפחתי כולה מרוסיה", אומר גורדין האמיתי, "וכולם התחילו לצלצל מהארץ לספר לי על צירוף המקרים. החלטתי לנצל את האירוע הזה, ופניתי לרון לשם, מיוצרי ‘תא גורדין'. וכעת אנחנו בדיונים על דרמה, המבוססת על סיפור אמיתי של ערבי ישראלי בעל יוזמה ייחודית". גורדין ממעיט בפרטים. הוא רק אומר שהיוזמה של אותו אדם "כריזמטי", לדבריו, לא יצאה לפועל, וכעת החליט שבמקום לעשות סרט תיעודי עליו ועל היוזמה שלו, אפשר להפוך את כל זה לדרמה, שבה היוזמה תמומש. "לשם אדם עסוק, אך אני מקדם אתו את הרעיון. אני ממשיך לטפח תקוות", הוא מסיים במשחק מלים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו